ברק מעוניין לחסל את אשכנזי בכל מחיר
למרות המתיחות הביטחונית ולמרות שלאשכנזי נותרה חצי שנת כהונה, החליט ברק להפעיל גיליוטינה שתהפוך את הרמטכ"ל לברווז צולע
היום גם שר הביטחון יודע בדיוק מהיכן היא הגיעה, ומדוע. הוא יודע היטב שאין לרמטכ"ל או לדוברו יד או רגל בדברים. אשכנזי לא ביקש שנה חמישית, לא רצה שנה חמישית וכל מה שביקש זה לגמור את הקדנציה (שאליה הוזעק מתפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון) בשלום.
ההודעה ההיא פורסמה ביום רביעי. בחמישי ושישי חטפו שר הביטחון ואנשיו ביקורת חריפה בכל אמצעי התקשורת. הם הופתעו, משום מה. נקווה שלא יופתעו בעתיד הפתעות חמורות יותר. בנוסף, גרמה ההודעה לנתק חמור, טוטאלי, בין שתי הלשכות. ברוגז מוחלט.
במוצאי שבת צלצל הטלפון בביתו של העיתונאי איתן הבר, איש "ידיעות" ומקורבו האולטימטיבי של יצחק רבין המנוח. הבר האמין פעם בברק, כמו רבים, אבל הספיק להתפכח מאז פעמים רבות. מהצד השני של הקו היה אהוד ברק. אני צריך אותך, אמר ברק להבר והזמין אותו לפגישה ביום ראשון בבוקר.
בפגישה, סיפר ברק להבר את קורותיה של אותה הודעה אומללה, אמר שהוא יודע שאבי בניהו נפגע פגיעה קשה שלא בצדק וביקש ממנו לנסח הודעה מטעמו של ברק, שתהיה מקובלת על כל הצדדים ותסיים את הפרשה בשלום. הבר ניסח הודעה (בידיעתו ואישורו של ברק), פנה לאבי בניהו, קיבל מיד אישור לנוסח הסופי, והמשיך לרמטכ"ל, שאישר גם הוא.
ההודעה הייתה כמעט לקונית וכללה, בסיומה, פסקה שבה שר הביטחון מצטער על הפגיעה המיותרת בדובר צה"ל. עכשיו, אחרי שכולם אישרו, אפשר היה לפרסם את ההודעה ולהרגיע. אז זהו, שלא. כעבור כמה ימים, בעוד הרמטכ"ל יושב בפגישה עם עמיתו האמריקאי הגנרל מייקל מאלן, התקשר הבר. אני צריך את הרמטכ"ל דחוף. מה קרה? ברק מבקש לשנות את ה"מצטער" ל"מצר", או "מביע צער" או משהו כזה. בניהו הסכים. גם אשכנזי. אין בעיה, שישנה, העיקר שיפרסם כבר.
אז לא. כעבור יום או יומיים, הבר חזר שוב. שר הביטחון מבקש לשנות את "הידיעה שיצאה מלשכתו" ל"הפרסומים" מי פרסם? לא חשוב. מה זה משנה. העיקר שייגמר כבר. בניהו הסכים גם לזה. "בסוף אני אודה ברצח
ההודעה לא פורסמה. במקומה, חזר הבר. השר מבקש להוסיף להודעה שיחד עם זה שהוא מצר על הפגיעה בדובר צה"ל, הוא גם מצר על הפרסומים בעניין ראש המטה שלו, יוני קורן. הסכימו גם לזה. ואז, שוב הבר המסכן. כמו סיזיפוס האומלל, בשעתו, חזר לבניהו ולאשכנזי וסיפר שהשר חושש שלשכת הרמטכ"ל תתדרך את העיתונאים והתקשורת תבליט דווקא את הפגיעה בבניהו ותשמיט את הפגיעה בקורן. אז בלי תדרוכים, בבקשה. או-קיי, אמרו כולם, בלי תדרוכים.
ובסוף, אחרי המאמץ הזה, שארך שבועות, ושנופל בהיקפו רק מדיוני השלום בין ישראל לפלסטינים ב-20 השנים האחרונות, הבר הרים ידיים ואילו ברק הרים טלפון לרמטכ"ל ואמר לו שהוא לא יוכל לפרסם את ההודעה בגלל "קשיים פנימיים", או משהו כזה. מישהו בלשכה, או בסביבתו המיידית, הטיל וטו כנראה.
כל מי שחושב שיש בפרשה הזו צורך בהתערבות טיפולית רפואית (נפשית) דחופה, עושה את זה באחריותו. היא מאפיינת, מבחינה פתולוגית, את המתרחש בין שתי הלשכות החשובות ביותר במערך הביטחון הישראלי בשנה האחרונה. כן, גבי אשכנזי הוא לא אדם מושלם, יש לו מגבלות וחסרונות, הוא לוקה בכל הקשור למינויים, הוא גם בעל חוש כבוד מפותח, אבל השורה התחתונה שלו היא חלומו של כל שר ביטחון.
רמטכ"ל שתקן, לא נדחף למצלמות, לא גוזל קופונים, לא מתראיין, מתמקד רק בעבודה הקשה, והיא קשה, מבצע אותה ביעילות ובחריצות ורוצה לחזור הביתה בשלום. הקמפיין הזה, שמגיע פעמים רבות למחוזות של טירוף, לא מגיע לו. הוא לא מגיע לאף אחד.
מוזר, אבל אהוד ברק לא מינה רמטכ"ל אף פעם. לא יצא לו. זו הפעם הראשונה שבה הוא, כשר ביטחון, צריך למנות רמטכ"ל. כיוון שמדובר בצעצוע נחמד, החליט ברק לשבור אותו. כרגיל. יכול להיות שהעובדה שאשכנזי הוא מינוי של עמיר פרץ מעבירה את ברק על דעתו. יכול להיות שאחרים מעבירים אותו (ולא חסרים כאלה בסביבתו). העובדה היא שהמלחמה הזו בלתי נסבלת.
כל מי שהמדינה הזו חשובה לו, צריך להתקומם. איפה ראש הממשלה כשצריך אותו. איפה הנשיא (שרותח, פשוט בוער מכעס על המתרחש, ולא מן הנמנע שיגיד את דברו) - אגב, ברק גם לא מאשר לנספחים הצבאיים הזרים בישראל לפגוש את הנשיא פרס - ואיפה ועדת החוץ והביטחון? אפרופו הוועדה: בין חברים בכירים בה גמלה ההחלטה לערוך דיון מיוחד על מערכת היחסים העכורה בין ברק לאשכנזי. בצדק. היא כבר מסכנת את ביטחון המדינה.
זאת ועוד: אחרי הגשת דוח איילנד, הגיעו חברי ועדת איילנד להציג אותו גם בפני פורום הבכירים של ועדת החוץ והביטחון: יו"ר הוועדה, צחי הנגבי, וראשי שש ועדות המשנה המסווגות שלה. פורום חשאי, שומר סוד, מעולם לא דלפו דברים מדיוניו. קודש הקודשים של ממש. וראה זה פלא: ביום חמישי כותרת ראשית מ"הארץ" בה מובאים דבריו של תת אלוף אביב כוכבי בצורה כזו שתשרת את מטרותיו של ברק (כוכבי צוטט כאומר שהדרג הצבאי אשם בכישלון הפשיטה על המשט הטורקי, ולא הדרג המדיני).
מי הדליף את זה? מישהו משבעת חברי הוועדה? נראה שלא. צריך להדגיש שוב: מדובר בפורום שלא דולף. כספת אמיתית. ח"כ איתן כבל, שיושב בפורום הזה, דורש חקירה כדי לברר את זהות המדליף. אם אכן תהיה חקירה, ינסו החוקרים לברר מי עוד היה בחדר. ובכן, בחדר היה גם אלוף משנה שלומי עם שלום, מלשכת שר הביטחון.
עם שלום היה סגן דובר צה"ל, נשלף משם ומונה לסגן המזכיר הצבאי של השר, וכבר קיבל, על פי ההערכה, הבטחה מפורשת מאנשיו של ברק שהוא דובר צה"ל הבא (כשימנו רמטכ"ל, יפילו עליו דובר מטעמם וכך לא יהיו יותר בעיות אף פעם. או שכן).
עם שלום ישב לאורך כל הדיון והוא היחיד שכתב פרוטוקול בשקדנות רבה. אגב, אין פרוטוקול רשמי לדיון הזה. העדות הכתובה היחידה היא הפרוטוקול של עם שלום, שהגיע מטבע הדברים היישר ללשכת שר הביטחון. מי שחושב שמשם זה הגיע לעיתון, עושה את זה באחריותו.
לפני יותר משנתיים פורסמו במעריב ציטוטים משיחה בין שר הביטחון עמיר פרץ לרמטכ"ל דן חלוץ. השיחה התקיימה בסיומו של מפגש מו"ג (מבצעים וגיחות) חשאי. כיוון שהיה מדובר בהדלפה מתוך מו"ג שמסווג תמיד כ"סודי ביותר", דרש שר הביטחון, אהוד ברק (שהחליף בינתיים את פרץ), חקירה מיוחדת של מלמ"ב לגילוי זהותו של המדליף.
החקירה התקיימה. בסיומה סומן המדליף, לכאורה, ונזרק לכלא. מדובר בקצין בדרגת אלוף משנה. והנה, לא מזמן, אחרי שדוח איילנד על המשט הטורקי חשף מכתב של הרמטכ"ל (שנכתב חודש לפני המשט) לדרג המדיני, שבו הוא מתריע ומבקש קמפיין מדיני נרחב לעצירת המשט, מיהר מישהו בערוץ 2 ופרסם שגם שר הביטחון, בישיבה סודית, התריע וכו' וכו'. מלחמת התרעות של ממש.
ההדלפה הזו, של התרעת שר הביטחון, הייתה אף היא הדלפה מתוך מו"ג. סודי ביותר. האם ביקש ברק גם במקרה הזה חקירת מלמ"ב? לא, לא ביקש. האם יבקש חקירת מלמ"ב גם במקרה מאתמול, של ההדלפה מתוך ועדת חוץ וביטחון? נראה שלא. צריך לדעת מתי לבקש.
בינתיים, החיים נמשכים כסדרם. איבה תהומית פעורה בין שר הביטחון לרמטכ"ל, שנאת עולם, תיעוב הדדי עמוק. יחסי עבודה עכורים מאלה קשה למצוא. נתניהו וציפי לבני מאוהבים בהשוואה לברק ואשכנזי. הלשכות מנותקות זו מזו, הצדדים מסוגרים כל אחד במבצרו וחורשים מזימות.
אשכנזי הוא הצד החלש של הסיפור. הוא בשלהי הכהונה. בקרוב ילך הביתה. הוא עוסק במגננה ובניסיון להבין מה ברק רוצה ממנו. ואילו ברק נחוש, משום מה, לחסל את אשכנזי בכל מחיר. אין הסבר אחר לעובדה שאחרי שהודיע לעולם שלא יעניק לו שנה חמישית (למרות שלא התבקש להעניק ולמרות שהממשלה קצבה את כהונת הרמטכ"ל לארבע שנים) רק כדי להשפילו.
אחרי שלא תיקן את ההודעה נגד דוברו, אחרי שמנע ממנו לפגוש את שר החינוך, מנע ממנו לפגוש את שר המודיעין המצרי עומאר סולימאן (לבקשת המצרים), לא אישר את מינויו של תת אלוף אביב כוכבי לראש אמ"ן וגרם לכוכבי להסתובב כמו עב"ם כבר חודשים, בעוד ראש אמ"ן הנוכחי עמוס ידלין מת ללכת כבר הביתה וכלוא בלשכתו, ואחרי עוד אינסוף אבסורדים חולניים מהסוג הזה, החליט השבוע ברק להסלים את הקטטה והודיע שהוא פוצח בסבב ראיונות עם המועמדים להחליף את אשכנזי.
כששואלים את ברק ואנשיו איך ובשביל מה הם עושים דבר כזה, הם מיתממים. באמת, למה נטפלים אליהם כל כך. הם שוכחים שברק, כרמטכ"ל, התעקש שרבין לא יודיע על זהות יורשו אמנון ליפקין שחק (למרות שהיה ידוע וברור לכולם) עד שלושה חודשים לפני תום הכהונה. והם לא יודעים שגם אז, שלושה חודשים לפני תום הכהונה, ביקש ברק לעכב את ההודעה עוד שבוע, כי הוא בחו"ל.
עמי שפרן, שהיה עוזר הרמטכ"ל שאול מופז, אמר פעם למי שאמר שברגע שמתפרסמת הודעה רשמית על זהות יורשו של הרמטכ"ל, באותו רגע ממש הופך ניהול הצבא על ידי הרמטכ"ל המכהן למשימה בלתי אפשרית. והנה אהוד ברק, השבוע, שישה חודשים וחצי לפני תום כהונתו של אשכנזי, מודיע שהוא פותח בסבב ראיונות עם המועמדים להחליפו.
עוד למעלה מחצי שנה נותרה לאשכנזי, המצב הביטחוני מתוח, חמאס וחיזבאללה תלויים על הגדרות, הכל יכול לקרות בכל רגע, וזה הזמן שברק מחליט להפעיל את הגיליוטינה ולהפוך את אשכנזי לברווז צולע. שנה חמישית הוא לא רצה לתת לו (וגם לא התבקש), הבעיה היא שהוא מנסה לשתות לו גם את השנה הרביעית. מפחיד, ממש מצמרר שזה האיש הנחשב למבוגר האחראי במערכת הביטחון, זה שר הביטחון שאמור להניח יד יציבה על ההגה ולנווט את הספינה שלנו.
ושוב, פורצת לה מלחמת עולם. אשכנזי, מצד אחד, משחק אותה אדיש, הנושא לכאורה לא מעניין אותו, הוא ממשיך כרגיל. אבל מצד שני, ויש גם צד שני, העניין מתחמם במהירות. בקצב הזה, בסוף הם ילכו מכות. עד כדי כך. בשביל מה צריך עכשיו סבב ראיונות? הרי ברור לכל אחד שברק יכול להשלים את הראיונות האלה ביום, מקסימום יומיים, ויכול לעשות את זה כשיגיע הזמן, בעוד כמה חודשים.
אבל למה לא לחסל את הרמטכ"ל כאן ועכשיו? למה לפספס עוד הזדמנות להוכיח עד כמה יצר הרע מעביר שר בישראל על דעתו? ההערכה היא שברק לא רוצה רק לקיים ראיונות, הוא גם רוצה להכריז. לנקוב בשמו של היורש תוך שבוע, מקסימום שבועיים. לקבוע עובדה בשטח. למנות, סוף סוף, רמטכ"ל. לך תדע מה יהיה בעוד שלושה חודשים, אולי בינתיים בוז'י ירים את נס המרד? אולי, בעוד שבועיים, תגיע שעתה של "התוכנית הגדולה" של ברוורמן? ברק מכחיש, בינתיים, אבל צריך לזכור שהוא גם הכחיש את סבב הראיונות.
להכחיש אין לו בעיה. אם ינקוב בשמו של היורש, יבוא מבצע חיסולו של אשכנזי לסיומו המוצלח כבר עכשיו. ברק, כך חושדים בסביבת אשכנזי, פשוט רוצה שגבי ייקח את צרור החפצים שלו ויסתלק משם. כאן ועכשיו. יפה שעה אחת קודם. כך ניתן יהיה למנות את יואב גלנט (שנהנה מלובי כוחני במיוחד של אנשי עסקים, עורכי דין בכירים ואנשי מפתח רבים) בשקט וליישם כמה תוכניות מסוימות שאשכנזי חסם עד עכשיו.
אבל בינתיים, כדי להשלים את התמונה, לא מאשר ברק את סבב מינוי התא"לים של אשכנזי, מה שתוקע לגמרי את כל סבב המינויים בצה"ל. במצב הדברים, נוצר פקק תנועה כבד של קצינים נבוכים או מובטלים, המזכיר הצבאי וראש המטה של שר הביטחון מקבלים טלפונים של תא"לים ששואלים מה קורה, והאנדרלמוסיה עולה השמימה.
אלה הם רק כמה מההישגים הכבירים של אהוד ברק ושל אנשיו במשרד הביטחון. הישגים נוספים יפורסמו בהמשך וניתן יהיה גם למצוא אותם בפרוטוקולים של ועדות חקירה שונות. כל מה שנותר לנו לעשות, זה להמשיך לישון טוב בלילה.
תגובות
"מקורות במשרד הביטחון" הכחישו אתמול את רוב הטענות המועלות כאן: אשכנזי הוא רמטכ"ל מצוין, הם אמרו, בכל הקשור למינוי מחליפו לא נעשה לו שום דבר חריג. דיוני התקציב כוללים את בניית תוכנית העבודה לשנת 2011, ולכן ראוי שלרמטכ"ל החדש תהיה השפעה על תוכנית העבודה של השנה הראשונה לכהונתו... בימים אלה נקבע שיבוצם של מפקדי צה"ל הבכירים ביחידות השדה המובילות. אלה צפויים להתחיל בכהונתם באביב 2011 ואמורים לשרת בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל הבא. לכן ראוי שתינתן לרמטכ"ל החדש אפשרות להשפיע על מינויים.
בעניין אביב כוכבי, אמרו המקורבים: המינוי הזה, כמו מינויים אחרים, מתעכב עד להתבהרות כלל השיבוצים הבכירים. בעניין הנספחים הצבאיים והנשיא אמרו המקורבים: הבקשה לא הועברה דרך הצינור הרגיל, כרגע אין לנו מושג מדוע לא אושרה.
בעניין פרשת התיווך של איתן הבר: ההודעה בעניין ההדלפה ליואב לימור על השנה החמישית של הרמטכ"ל לא הייתה חריגה, גם בעבר קרו דברים כאלה ויש לה תקדימים רבים. בעבר היו התבטאויות קשות של שרים, יועצים ולשכות כלפי רמטכ"לים וקצינים בכירים בצה"ל בהודעות רשמיות.
בעניין הבר עצמו: איתן הבר גישש אם הוא יכול לנסות לרכך, לגשר, תוך התחייבות מפורשת כי הדברים לא יפורסמו לאף עיתונאי, בין אם ניסיונו לגשר יצלח ובין אם לא. בסופו של דבר, ניסיונו של הבר לא צלח משום ששר הביטחון חשב כי הנוסחה כפי שהתגבשה אינה הוגנת, אל מול המשך ההדלפות בתקשורת נגד אנשים בלשכת שר הביטחון. חשוב לציין: מדובר בעניין זניח, שולי, שלא השפיע על יחסי העבודה בין שר הביטחון לרמטכ"ל.
תגובה לעניין אלוף משנה שלומי עם שלום: מדובר בניסיון נואל להשמיץ קצין בכיר בצה"ל. כזכור, ניסיון התיווך של איתן הבר היה בעקבות תחושתו של דובר צה"ל כי הוא נפגע כקצין צה"ל.
עיון מדוקדק, וגם שטחי, בתגובה הזו מעורר גיחוך. אפשר היה להפריך את מצבור המילים הזה בקלות, אבל זה לא שווה את המאמץ. נותר רק להתעצב, לשאול איפה ראש הממשלה כשצריך אותו (נתניהו בפורומים סגורים נשבע שלא יעשה לדיסקין ודגן, שני ראשי השירותים הכפופים אליו, את מה שברק עושה לאשכנזי), ולהתפלל שלא יקרה אסון.
אפשר גם להיזכר במה שאמר אתמול, בפעם המי יודע כמה, מיודענו מחמוד אחמדינג'אד, נשיא איראן, שהבטיח שוב שהישות הציונית תקרוס אל תוך עצמה. יכול להיות שהוא צודק? ובכל זאת, כדי לשקם את מצב הרוח, אפשר לשאוב עידוד מהשבוע של משה כחלון, שר התקשורת.
מי שזלזל בכחלון, ההוא שכבש בזמנו את מרכז הליכוד, בולע עכשיו את הכובע. הנה השבוע, תוך כמה ימים, הוא הצליח לאכוף על הוט ויס לנפק ללקוחותיהן בכל זאת חבילת ערוצים צרה, והשלים את מהלך הוזלת דמי הקישורית של חברות הסלולר. עד 2014 הן יירדו למקסימום חמש אגורות לשיחה, כנהוג בעולם הנאור. כחלון עושה מה שמצופה מנבחר ציבור לעשות, למרות לובי אדיר, רב עוצמה וממון שמופעל נגדו. נכון, אפשר לעשות יותר וזה לא מושלם, אבל בכל זאת מגיע כאן שאפו.
אקו"ם