צ'לסי קלינטון ומדינת היהודים
דווקא מתוך השגשוג של הקהילות היהודיות בארה"ב מגיעה הסכנה לעם היהודי. ככה זה כשכמעט כל הבחורות החמודות מסביב הן נוצריות
בשבוע שעבר, בטקס מאובטח וגרנדיוזי התחתנה צ'לסי - נוצרייה כשרה למשפחה נוצרית - עם בחיר לבה מארק מזבינסקי, שהוא יהודי כשר. כומר ורב רפורמיקונסרבטיבי ערכו את ההכלאה הדו-דתית והעטירו ברכות וטקסים יהודו-נוצריים. התקשורת האמריקאית יצאה מגדרה, ומאמרים רבים כבר נכתבו על הטקס ומשמעותו. מבחינת יהודים דתיים רבים, הטקס היה ביטוי אולטימטיבי לגרוטסקה ולזיוף שבזרמים הלא אורתודוקסיים בארצות הברית. מבחינת אחדים מדובר בחילול השם, ולדידם די לקרוא בפרשת השבוע שחלף, מה מצווה התנ"ך למי שמתחתן עם נוכרייה.
מאידך, היה מי שראה בהכלאה הדודתית הזאת ביטוי להרמוניה ולתמצית ניצחון החלום היהודי-אמריקאי. היו אפילו, כמו יורם קניוק, שסברו כי הבשורה על פי צ'לסי היא שרק בגולה אפשר להגשים את הלאומיות היהודית. כך או כך, עצם נישואי מזבינסקי לקלינטון אינם מבשרים טובות לעתיד קיום העם היהודי בגולה. הם מהווים המחשה לתופעת ההיטמעות שקיימת דווקא במדינות שבהן מתקבלים היהודים כשווים על ידי החברה.
על פי הסטטיסטיקה, הילדים של מארק מזבינסקי, ובוודאי נכדיו, כבר לא יראו עצמם כיהודים. אין ספק שהבחירה של מארק מזבינסקי בצ'לסי משקפת את הדילמה של היהודים הצעירים בחו"ל: מי שמתאהבים בנערה החמודה ביותר בקולג' או בעבודה, שהיא - מה לעשות - לא יהודייה. מבחינת מרבית יהודי הגולה שאינם שומרי מצוות, האהבה והמשיכה ההדדית גוברים על עתיד האומה, ולכן רבים נישואי התערובת. כך, דווקא מתוך השגשוג וההשלמה עם היהודים בארצות הברית ודומותיה, העם היהודי הולך ונגוז.
והנה, במדינה שאליה ייחל תיאודור הרצל, המציאות הפוכה - כאן מוגשם המתכון המנצח של הציונות להבטחת העתיד היהודי גם למי שאינו שומר על תורה ומצוות. מתברר שלצד היותה מפלט מרדיפות ומאנטישמיות, המדינה היהודית בארץ האבות מהווה פתרון לאיום הגדול הנשקף לקהילות המשגשגות והמקובלות. שהרי הדילמה של מארק מזבינסקי כמעט אינה קיימת בישראל.
בשביל צעיר ישראלי ממוצע, הבחורה הכי חמודה בסביבה היא בדרך כלל יהודייה כשרה. חילונית, דתייה, חרדית או כופרת, היא וילדיה עדיין יהיו חלק הגדרתי מהעם היהודי. שלא לדבר על כך שמעבר לסיווג הדתי, מסגרות החינוך והתרבות בחברה הישראלית ימשיכו להחזיק כל יהודי שגר כאן בתוך גדרי הלאום.
קיים ויכוח בין חוקרי הרצל בדבר אופי המדינה שהוא ביקש להקים בארץ ישראל. דווקא לאחרונה הצביע יצחק וייס בספרו "הרצל - קריאה חדשה", על הסממנים היהודיים הברורים של הגות חוזה המדינה. אפילו מתברר שהרצל ביסס את שם המדינה "אלטנוילנד" על ה"אלטנוישול", בית הכנסת בפראג. בכל מקרה, חתונת צ'לסי מזמנת לנו, לשינוי, הצצה עצמית חיובית. מתברר שמדינת ישראל אינה מבטיחה רק את הכבוד ואת הביטחון הלאומי, אלא מהווה נוסחה מוכחת להמשך קיומו הלא ביטחוני של העם היהודי, וגם למי שאינו שומר שבת וכשרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם