לא יוצא מהשטחים: גלנט משתלט על עמיקם
השתלטות על שטחים, סלילת כבישים נטיעת עצים על קרקע לא שלו. אזרח מן השורה היה משלם, אבל גלנט הוא המועמד המוביל להיות הרמטכ"ל הבא
מושב עמיקם, היחיד שיכול להקצות קרקעות לחקלאיו, לא הקצה את השטח הזה מעולם. לעסקה הזו אין זכר בשום מסמך והיא לא מופיעה על שום מפה. נשמע מטורף? זה לא חדש. שורת הפרשיות שחשפנו כאן בשנתיים האחרונות מלמדת שמשהו עקום קורה כמעט בכל היתקלות של יואב גלנט עם סוגיות של קרקעות ציבור.
זה התחיל עם השטחים הירוקים שעליהם השתלט, המשיך בכבישים שסלל לעצמו בלי היתרים ובעצים שנטע על קרקע שלא שייכת לו ועבר דרך הפלישות החקלאיות שלו ( "בטעות" ) ל-28 דונם אדמת מדינה ודרך תצהירים מטעים שהוא ואנשי מינהל מקרקעי ישראל מסרו לבג"ץ, כדי לצאת מהסבך.
את השאלה מה היה קורה לאזרח מן השורה שהיה מחזיק ברזומה כזה, אפשר להשאיר לדמיונו של כל אחד. כדי להבין איך צלח גלנט את כל הרשימה הזו בלי לשלם מחיר, אפשר להסתפק בהסבר של נציגת משרד הפנים, שנפגשה בנושא עם ועד המושב : "אל תשכחו", הזכירה להם, "שמדובר בגיבור ישראל".
מנהל מחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל, ערן ראובני, אוחז כבר כמה שנים בתפוח האדמה הלוהט הזה, שהורישה לו קודמתו. ראובני הודה בעבר בהגינות ש"זה לא נראה טוב", שהוא "מבין את הבעייתיות" ושגם אחרי חפירה בתיקים "אני לא יודע מה היה המניע לתת לו". אבל תחילת הסיפור הזה לפני מעט יותר מעשור.
יואב וקלודין גלנט רכשו אז נחלה במושב הסמוך לבנימינה וביקשו להקים בה את ביתם. הם תכננו בית נאה ורחב ידיים וסביבו גן פורח ועשרות עצים, אלא שמסיבות לא ברורות החליטו לבנות אותו הפוך, כשאחוריו אל כביש הכניסה לנחלה וחזיתו אל אחורי המגרש.
בצד האחורי הזה גובלת הנחלה בשטח ציבורי רחב ידיים, שיועד לגינון ולנטיעות. כשגלנט נכנס אל הבית החדש וגילה שהבית ההפוך מכתיב סדר תנועה מסובך, הוא החליט לשנות את המציאות בכוחות עצמו. בלי לשוחח עם השכנים, בלי להגיש בקשה ובלי לבקש אישורים הוא הפתיע את השכנים שבוקר אחד גילו בין בתיהם, מטרים ספורים מהסלון, כביש גישה בן כ-40 מטר שסלל לעצמו על חשבון השטח הציבורי.
בסוף הדרך הזו, סמוך למגרש שלו, הוא השתלט על עוד 150 מ"ר, כבש בהם חניה רחבה ותיחם בגדר אבן נאה. כדי לסדר את הנוף
כשגם לגלנט היה ברור שלכביש שסלל אין סיכוי לקבל אישור, החלו כמה מחבריו במושב לסלול עבורו כביש נוסף, אחר, הפעם באורך 120 מטר, גם הפעם על שטח ציבורי. מי שבדק את התוכניות שניסו להגיש החברים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כדי שתאשר את הדרך הזו, גילה שהארכיטקט הפרטי של משפחת גלנט הוא שתכנן אותה. בוועדה המקומית, זו שאמורה לאכוף את החוק, עשו הכל כדי לסייע לשכן המפורסם. "הוא נקלע לצרה", הסביר מישהו בדיוני הוועדה, "צריך לסייע לו". בינתיים , גלנט לא נח לרגע והרים גם סוללת עפר ענקית שתאפשר הרחבה משמעותית של בית אחר שהיה בבעלותו, שוב על חשבון השטחים הציבוריים.
כשהתברר שמול ההתפרעות הזו עומדים שכנים שלא מוכנים להתקפל, נחלץ מקום העבודה של גלנט לעזרה. גלנט, נכתב במכתב צה"לי שנחת על שולחנו של יו"ר הוועדה המקומית, זקוק לכביש כדי שזה ישמש "דרך מילוט" במקרה של התקפת מחבלים. במושב לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
ראשית, הטענה הזו, שצצה לפתע, לא עלתה מעולם. שנית, קצינים בכירים בצה"ל מתגוררים בערים וביישובים בכל רחבי הארץ ומסתדרים מצוין בלי "כבישי מילוט". האם גלנט הוא הקצין המאוים היחיד בצה"ל? האם האיומים עליו החלו בדיוק כשכל ניסיונותיו לסלול לעצמו כביש פרטי נכשלו?
באפריל 2006 קבע ממונה המחוז במשרד הפנים, יגאל שחר, כי "בוצעו, לכאורה, עבודות פיתוח ללא היתר כדין. . . שאינן תואמות את ייעודו התכנוני של השטח כשטח ציבורי פתוח". שחר אפילו דרש לנקוט פעולות אכיפה, אלא שאלו לא ננקטו. תחת זאת, הפכה לפתע הנהלת המחוז לזרוע מפשרת, והחלה בהליכי פיוס בין גלנט לשכנים.
"אתם יודעים שהוא גיבור ישראל", הסבירה לוועד המושב מגשרת מיוחדת שנשלחה ליישוב, "תארו לכם שאריק שרון יבוא לבקר אותו, יהיה לו קשה לעלות את המדרגות מהצד השני".
במחצית 2007 פירטה נציגת היועץ המשפטי לממשלה בוועדה לתכנון ובנייה, עו"ד איריס ווגסטף, במסמך, את כל החריגות של גלנט משתילת העצים, דרך סלילת הכביש ועד לבניית הקיר. הבית, קבעה, תוכנן מראש "תוך ניכוס והשתלטות על השטח הציבורי ".
אזרח מן השורה שהיה נועץ בקרקע עמוד במקום אסור, היה עורך היכרות עם גורמי האכיפה. גלנט קיבל יחס מפנק הרבה יותר. אם לא די בכך שרשויות האכיפה לא דרשו ממנו לשלם מחיר על הפרות החוק הללו, הרי שהוועדה המקומית, שגלנט הוא אישיות מועדפת בה כבר שנים, הייתה מוכנה לממן על חשבון הכיס הציבורי את כל גחמותיו.
כך, כדי להכשיר את הדרך הפיראטית שסלל, שנועדה לשימושו האישי, הייתה מוכנה הוועדה לשאת בעלות עבודתו של מתכנן התוכנית. היא גם קיימה סדרה של ישיבות, יצאה לסיורים בשטח ואף הייתה מוכנה להתחייב שאם מישהו מהניזוקים יגיש תביעה על ירידת ערך ביתו נוכח הכביש החדש, יישא הציבור במחיר. גלנט, מי שעבורו מתנהלת כבר שנים המהומה הזו, לא ישלם אגורה.
בשלהי 2008 התכנסה הוועדה המחוזית במשרדיה בחיפה לדיון מיוחד בעניין. צריך היה לשפשף עיניים היטב כדי להאמין שהמחזה הזה אכן מתרחש. שורה של פקידים, שאמונים על חוקי התכנון ועל שמירת החוק, עשו שם שמיניות באוויר כדי להסביר שלא רק שחשוב שכביש הגישה הפיראטי לחצר של גלנט יהיה חוקי, אלא שהמדינה בכבודה ובעצמה היא גם זו שצריכה לקחת על עצמה את עלות הסלילה.
לאה פרי, מהנדסת הוועדה המקומית, הסבירה שמדובר בכלל באינטרס ציבורי ולא באינטרס של גלנט, אבל כשנשאלה לא הצליחה לנקוב בשמו של אזרח אחד מן הציבור, חוץ מגלנט, שרוצה את הכביש הזה. אחרי פרסום תחקיר "מעריב" יצאה הוועדה לסיור במושב והחליטה לדחות את התוכנית.
אולי תתקשו להאמין, אבל בכל מה שקשור בסאגת הקרקעות של גלנט, מה שקראתם עד עכשיו היה רק הסיפור הקטן.
לפני קצת יותר מעשר שנים החל ח', תושב עמיקם, להכין קרקע סמוכה למושב עמיקם לנטיעת עצי פרי. רשויות האכיפה, שזיהו את העבודות, שלחו אותו בתוך פרק זמן קצר אל ספסל הנאשמים באשמת "פגיעה בערכי טבע מוגנים". נציג המדינה, שעמד על הדוכן, העיד שח' גרם נזק ל"צמחים רבים, כגון רקפות, כלניות, צבעונים, נוריות ואזוב מצוי".
ח' הורשע, אבל רגע לפני שנגזר דינו גילה לפליאתו שהשטח, זה שממנו נזרק ושעליו-כך טוענת המדינה - נמצא כל הטבע הנדיר הזה, נמסר לאחד, יואב גלנט.
כשיואב וקלודין גלנט הגיעו לעמיקם, הקצה להם המושב נחלה בת כחמישה דונם. גודל נחלה סטנדרטית עומד אמנם על 40 דונם, אבל לגלנט, כמו לרבים אחרים, נמסר שלא יוכלו לקבל עוד מטר נוסף, שכן בעבר חרג המושב ב-2,000 דונם מחוץ לשטחי המשבצת שהוקצו לו. המינהל, לפיכך, הודיע זה מכבר כי עד שהשטחים הללו לא יוחזרו למדינה, לא יתווסף למושב מטר נוסף.
תושבים אחרים שנקלעו לאותה בעיה כמו זו של גלנט, חלקם חקלאים של ממש, נאלצו להסתפק במה שיש. גלנט, לעומתם, גילה שיש לו יכולת להגיע גם לאן שאחרים לא יכולים ופנה ישירות למינהל. המינהל, שאת ענייני הקרקעות מנהל אך ורק מול אגודות חקלאיות שלהן הוא מקצה את הקרקע, ולא מול מושבניק בודד, העיף בעבר לכל הרוחות אינספור מושבניקים שפנו אליו באופן אישי.
לא את גלנט. גלנט, אז מזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, התקבל בכבוד מלכים ובהליך בלתי תקין הוחלט לנהל איתו משא ומתן מעל לראשה של אגודת עמיקם. במכתב אישי לבני הזוג גלנט בישרה מנהלת המחוז כי המינהל ייקח שטח הסמוך למשבצת הקרקע של עמיקם ויצרף אותה למושב, "לפנים משורת הדין", עבורם . שאר חברי המושב, שפעלו כדין, נותרו בלי אדמה.
גלנט נכנס לשטח ומיד החל בנטיעות, לא הסתפק בשטח שעליו דובר ופלש לעוד 28 דונם. כשלקבוצת חברים במושב נמאס והם החליטו לעתור לבג"ץ, נקלע מינהל מקרקעי ישראל לבעיה. במינהל הבינו כי אם לא ימצאו הסבר מניח את הדעת להתנהלותם עלולים גם כמה בכירים בו להידרש להסברים.
תוצאת הדילמה הזו הגיעה בדמותו של תצהיר כוזב, שהוגש לבית המשפט הגבוה לצדק. בתצהיר סיפר המינהל לבית המשפט כי גלנט לא היה היחיד שקיבל כך אדמות, יש עוד משפחות. זה היה שקר.
בעמיקם אין אף משפחה שהצליחה לקבל אדמה כפי שהצליח גלנט. לפני כמעט שנה ביקשתי מהמינהל, בעקבות הדברים, לספק לי את רשימת המשפחות הנוספות שקיבלו. במינהל נאלצו להודות שאין כאלה.
אלא שזו הייתה רק ההתחלה. גלנט והמינהל ידעו שיש עוד מוקש אחד שעליו צריך להתגבר.
שהרי המינהל לא יכול לתת אדמה לגלנט ישירות. לפיכך, הסביר המינהל לבג"ץ, 35 הדונמים שיועדו לגלנט לא נמסרו לו אישית, אלא צורפו כבר בשנת 2003 לעמיקם, "במסגרת חוזה שנערך בין המינהל ובין האגודה".
בדיקה שערכתי לפני כשנה העלתה כי למרבה המבוכה גם לנתון הזה שנמסר לבג"ץ אין אחיזה במציאות. על הקרקע של גלנט אין שום חוזה, בחוזה הקיים קרקע זו כלל אינה מופיעה, ולפיכך לא הועברה מעולם אל עמיקם. במינהל ניסו להתפתל ולהסביר שייתכן שלא מדובר בחוזה מיוחד אלא בחוזה המשבצת, המתחדש מדי כמה שנים בין המינהל לאגודה.
בדיקה שערכתי במפות המינהל העלתה כי גם הטענה הזו מצוצה מן האצבע. הקרקעות של גלנט לא הופיעו על שום מפה ובשום חוזה. יתרה מזו, גם היום, שנים אחרי שהחל לעבד את האדמה, אין שום חוזה חתום בין המדינה לגלנט או למושב עמיקם בעניין הקרקע הזו. הקרקע לא הועברה מעולם ממדינת ישראל לרשות המושב וודאי שלא הועברה מעולם מרשות המושב לרשות גלנט, שמעבד אותה כאילו הייתה שלו.
גם הגרסה שמכר גלנט לבג"ץ לא הייתה הדיוק בהתגלמותו. גלנט הודיע לבית המשפט כי "השטח הוקצה לאגודה החקלאית על ידי המינהל שהקצה אותו למשיב (גלנט)". המינהל, כבר הבנו, לא הקצה את האדמה הזו לאגודה. ובאגודה אין שום מסמך המעיד כי הקצתה אותו לגלנט. ניסיונותיי לפנות אל גלנט בעבר ולבקש ממנו לספק נייר כלשהו שיעיד שקיבל מהמושב את האדמה עלו בתוהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם