מי בעד גירוש ילדים?
יש הרבה מן האמת בטענות נגד ההגירה הפרועה, בארה"ב ובישראל. העברת המסר התקיף על גבם של ילדים היא אסטרטגיה בעייתית
שש שנים קודם לכן נקבע בחוק שבני הגזע הסיני לא יורשו עוד להיכנס או להתאזרח בארצות הברית. לכן, כשיצא וונג קים ארק לביקור בסין, החליטה ממשלת ארצות הברית לא להניח לו לשוב. אלא שאז נוצרה בעיה: התיקון ה-14 לחוקה , שאושר ב-1868, קבע כי כל מי "שנולד או אוזרח בארצות הברית" הוא אזרח אמריקאי.
שני שופטים התנגדו להחלטה בדעת מיעוט. הם השתכנעו שמורשתו של הילד-כלומר, העובדה שנולד להורים סינים שהם נתיניו של הקיסר לנצח על פי החוק הסיני - גוברת על התיקון לחוקה האמריקאית. השופטים האחרים, שישה במספר, קבעו כי חוק הקונגרס (נגד הגירה סינית) אינו יכול לשנות את מה שנקבע בחוקה (התיקון ה-14). ב-1967 צוטט מקרהו של הסיני מנוע הכניסה גם במשפט שהכריע את גורל אזרחותו של אפרים ברנשטיין, שאזרחותו נשללה ממנו לאחר שהיגר לישראל, קיבל אזרחות ואפילו הצביע בבחירות לכנסת.
בתיק החשוב והעקרוני הנקרא על שמו, "אפרים נגד ראסק" - דין ראסק היה שר החוץ באותם ימים - קבע בית המשפט שאין לשלול אזרחות מאמריקאי גם במקרה שהצביע במדינה אחרת. למעשה, אי אפשר לשלול את אזרחותו האמריקאית של אזרח ללא הסכמתו.
מעניין להיזכר בתיקים הללו דווקא עכשיו, ודווקא בישראל. דווקא עכשיו, משום שבאמריקה נשמעים בעת האחרונה קולותיהם של מחוקקים בכירים, בכירים מאוד, כולם רפובליקאים, הקוראים לשנות את התיקון ה-14. הסנטור לינדסי גרהם, חבר קרוב של המועמד לנשיאות לשעבר ג'ון מקיין ושל הסנאטור היהודי הבכיר ג'ו ליברמן, הוא אחד מהם. גרהם סבור שמציאות ימינו אינה מאפשרת עוד להעניק אזרחות אוטומטית לכל מי שנולד באמריקה.
הרחקת הילדים קשה לעיכול גם למי שמזדהה עם מטרת המרחיקים
הנה, זאת הסיבה שדווקא בישראל שווה להתעניין בוויכוח הזה: גם באמריקה, כמו כאן, הדיון נוגע לבניהם של מהגרים לא חוקיים. גם שם, כמו כאן, יש מי שמרגיש שמספר הלא חוקיים עבר את גבול הסביר ושארצות הברית אינה יכולה עוד לשאת בנטל החינוך, הבריאות והשהות של הילדים שנולדו להם. "אנחנו צריכים לשנות את החוקה שלנו כך שתאמר שאם באת לכאן באופן לא חוקי ונולד לך ילד, הילד הזה לא יהיה אוטומטית אזרח ארצות הברית", אמר גרהם, והוא איננו היחיד.
במפלגה הרפובליקאית מתנהלת מלחמה על התיקון ה-14 לחוקה . יש הסבורים שמדובר במלחמה שעיקרה פוליטית, צינית. תומכי השינוי סבורים שמדובר בהצעה פופולרית שתסחוף בוחרים החרדים מהשינוי הדמוגרפי שעובר על ארצות הברית.
יכול להיות שיש להם אינטרס מפלגתי צר אף יותר: המהגרים ההיספנים נוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית,
כך שלרפובליקאים יש עניין מובהק למנוע התפתחות מואצת של המגזר הזה. על פי תחשיבים שנעשו בעבר, בתוך 30 שנה יהיה מספרם של הלבנים הפרוטסטנטים - הגרעין הקשה של המפלגה הרפובליקאית-רק שליש ממספר אזרחי ארצות הברית.
יש הרבה מן האמת בטענות שמעלים מתנגדי ההגירה הפרועה. מדינה מערבית ומשגשגת המעוניינת לשמור על צביונה תתקשה להצליח בכך אם תאפשר לכל נדכאי העולם השלישי, מחפשי פרנסה והזדמנות, להיכנס בלי הפרעה, להתיישב, להעניק לילדיהם עתיד טוב יותר.
כך, צודק גרהם בזהותו את הבעיה, כפי שצודק שר הפנים אלי ישי. אלא שהעברת המסר התקיף נגד הגירה בלתי חוקית על גבם של ילדים היא אסטרטגיה בעייתית. הילדים לא עברו על החוק, לא פשעו. הרחקתם קשה לעיכול גם למי שמזדהה עם מטרת המרחיקים: לשמור על דמותה של ארצות הברית, ולשמור על דמותה של ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם