ביהמ"ש: הילדה נהרגה מקליע - המדינה תפצה
ביהמ"ש המחוזי בי-ם קבע כי המדינה אחראית למותה של הילדה עביר עראמין מענתא, שמתה מפגיעת קליע תועה שירו שוטרים שפעלו בכפר
עביר עראמין, בת 11 במותה, הייתה בתם השלישית של סלוא ובסאם עראמין מהכפר ענתא שבמזרח ירושלים. ב-16 בינואר 2007, בסביבות השעה תשע בבוקר, יצאה עראמין, תלמידת כיתה ה', מבית הספר לבנות בכפר ענתא עם אחותה ועם שתיים מחברותיה.
ארבע הילדות קנו ממתקים בחנות מכולת סמוכה, ופנו ללכת לביתן – כשלפתע נפגעה עראמין בראשה מעצם קהה וקשה, והתמוטטה. היא אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים ומתה לאחר יומיים. משפחתה הגישה תביעת פיצויים נגד המדינה, ובאמצעות עו"ד לאה צמל טענה כי היא אחראית ברשלנות למות הילדה, שכן סיבת מותה היא פגיעת קליע מתכת מצופה גומי שאותו ירה שוטר מג"ב שהיה בפעילות בכפר באותה שעה, תוך הפרת חובה חקוקה.
נציגי המדינה טענו כי עראמין נפגעה מאבן שנזרקה לעברה במסגרת הפרות הסדר שבעטיין הוזעק למקום כוח מג"ב. גם אם נפגעה עראמין מירי כדור גומי, טענו נציגי המדינה, לא מדובר בירי בנסיבות המקיימות אחריות בנזיקין. לנוכח הגרסאות הסותרות קבעה השופטת אפעל-גבאי כי האפשרות שעראמין נפגעה מקליע גומי "מסתברת הרבה יותר מהאפשרות שנפגעה מאבן", כדבריה.
היורים הפוטנציאליים, שזוהו בשמותיהם הפרטיים בלבד, ויסאם ויוסי, שהו בעת הירי בבית הקברות בכפר, ומשם ירו חמישה או שישה כדורים כל אחד לעבר מיידי האבנים. אף שלא ניתן היה לאתר את הנקודה המדויקת שממנה נורו היריות, השופטת העריכה, בהסתמך על גרסאות שמסרו אנשי הצוות ומדידות מטעם הצדדים, כי הן נורו ממרחק של 35-55 מטר מהמקום שבו התמוטטה עראמין.
השופטת
כמו כן דחתה השופטת את התרחיש שהציעה המדינה, שלפיו עראמין לא נפגעה מכדור גומי, אלא מאבן. "תרחיש זה נראה בנסיבות העניין כאפשרות רחוקה ובלתי סבירה", קבעה, וציינה כי מיידי האבנים התרכזו בנקודות אחרות בכפר ענתא, ולא בקרבת המקום שבו התמוטטה הילדה.
"האפשרות כי אבן שנזרקה מבית הקברות לעבר הג'יפ, מצאה את דרכה לרחוב ש'מתחת' לבית הקברות ופגעה בילדה כלל אינה באה בחשבון", קבעה אפעל-גבאי, והצביעה על כך ששורה של מבנים המפרידה בין בית הקברות והרחוב אינה מאפשרת ליידות אבנים לעבר הרחוב שבו הלכו עראמין וחברותיה.
נתיחת גופתה של הילדה העלתה כי קיימת אפשרות סבירה שלפיה השבר בגולגולת שלה נגרם כתוצאה מפגיעת קליע, או לחלופין אבן עגולה. "לנוכח מסקנתי כי בנסיבות העניין אפשרות הפגיעה מאבן מסתברת הרבה פחות מאפשרות הפגיעה מקליע גומי, שהיא האפשרות הסבירה ביותר בנסיבות אלה, יש בסברת שני הפתולוגים כי מקור השבר הוא מקליע גומי כדי לתמוך במסקנה זו ולאששה", פסקה השופטת.
כמו כן הצביעה אפעל-גבאי על כך שהוראות הפתיחה באש ביחס לכדורי גומי מחייבות ירי לעבר פלג הגוף התחתון. המסקנה הנובעת מסייג זה היא כי ירי בטווח המותר לעבר פלג הגוף העליון מסוכן ועלול לגרום לפגיעה קשה.
"על יסוד כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי עביר נפגעה מקליע גומי שירו השוטרים ויסאם או יוסי", קבעה אפעל-גבאי, אך נמנעה מלקבוע מי מבין השניים ירה את הקליע שגרם למותה, שכן הדבר לא נדרש לקביעת אחריותה של המדינה. עוד הוסיפה השופטת כי המסקנה שלפיה עראמין נפגעה מקליע גומי שנורה על ידי כוח מג"ב נושאת עמה מסקנה נוספת: הירי בוצע ברשלנות או תוך הפרת הוראות פתיחה באש.
"אין מדובר בירי שבוצע לעבר קהל מפירי סדר או מיידי אבנים, שבכללו או בקרבתו היתה במקרה גם ילדה קטנה", קבעה השופטת. "עביר וחברותיה הלכו ברוב שממנו לא היה יידוי אבנים לעבר כוח מג"ב. לא היתה אפוא כל סיבה נראית לעין לירות לכיוון זה. גם נציג המדינה בסיכומיו התקשה לטעון כי אם יימצא שעביר נפגעה מקליע גומי ניתן יהיה להימנע מקביעת אחריותה של המדינה למותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם