פרלמן: חשבתי שאני יותר חכם מהשב"כ
"הם ניצלו אותי. קיבלתי כסף, אבל כשביקשו חומרים על פגיעה בערבים ושידלו לבצע עבירות, הבנתי שהסתבכתי". חקירת השב"כ, גרסת פרלמן
ומה בעניין החשדות החמורים שהשב"כ מייחס לך?
"לא אני עשיתי את זה. אני אוהב אדם, אני לא מאמין בדרך האלימות".
הכל התחיל, לדבריו של פרלמן, כשהחל ללמד בבית ספר לחינוך מיוחד בתל אביב. "חודש אחרי זה קיבלתי מכתב ממשרד החינוך, שלפיו, כיוון שיש לי עבר פלילי מההפגנה בזמן הגירוש מגוש קטיף, אני לא יכול להמשיך ללמד. שלחתי בקשה למשרד החינוך ואמרתי שאני כבר לא פעיל, שאני אוהב ילדים, שאני לא מאמין בדרך האלימות, אבל אחרי ועדת ערעור החליטו לא לאשר לי. כל הסיפור הזה שאני לא יכול לעבוד הכניס אותי למצוקה כספית די גדולה, שבעקבותיה התחיל גם משבר נפשי".
בוקר אחד התקבל עוד טלפון, הפעם ממישהו שהציג עצמו כ-י' משירות הביטחון שביקש לקבוע פגישה. "אמרתי לו 'גם ככה יש לי מספיק צרות כלכליות ונפשיות, בבקשה אל תסבכו אותי עוד יותר', אבל הוא משך אותי ואמר לי 'אני יודע שיש לך בעיות עם רישיון ההוראה, בוא לפגישה על כוס קפה, ותוך פגישה אחת אני מסדר לך את זה'.
באתי לפגישה והתחלנו לדבר. י' אמר לי 'אנחנו בשב"כ רק רוצים לעשות טוב. הנערים בגבעות עושים לעצמם צרות. המטרה שלנו היא לא לדפוק אותם, אלא למנוע מהם להיכנס לבית סוהר'. לקראת סוף הפגישה שאלתי מה עם רישיון ההוראה שלי, הוא ענה 'אין בעיה, רק בפעם הבאה אני צריך גם את תעודת הזהות שלך'. הוא הוציא 800 שקל במזומן ונתן לי".
מבחינת י', מטרת הפגישה הראשונה הושגה. פרלמן מוכן להמשיך במגעים והשניים קובעים פגישה נוספת. לדברי פרלמן, המצוקה הכלכלית דחקה אותו לפינה. "קיבלתי כסף שמאוד הייתי צריך והוא גם נתן לי הרגשה שרישיון ההוראה שלי יסתדר", הוא אומר. "הבנתי שזו שטות, אבל גם הייתי חייב את זה. בהמשך הייתי מקבל 1,500 שקל בשבוע. אתה מבין מה זה 6,000 שקל בחודש לסטודנט? ובמצב הכספי שלי עוד יותר. היה לי כסף לטיפול שיניים, לקניות, לדברים הבסיסיים שהמשפחה שלי צריכה. לא התכוונתי שזה יידרדר לכאן. חשבתי שאמשוך אותם קצת ואקבל כסף".
הפגישות נמשכו. "בדרך כלל נושאי השיחה היו כלליים, קצת אידיאולוגיות, קצת על המשפחה, אפילו הצעה לטיול טרקטורונים משותף ועוד פינוקים. הייתי טיפש ותמים".
הקשר עם י', טוען פרלמן, הלך והתהדק. היה ניסיון חזק ליצור קשרי חברות. "הוא ידע עליי כל מיני פרטים מאוד אישיים שאי אפשר לדעת אם לא עוקבים אחריך. הוא ידע בדיוק מה מצבי הנפשי, הכספי וגם כל מיני פרטים על הזוגיות שלי. פתאום, אחרי כמה פגישות, הוא אומר לי 'אני חייב להפסיק לעבוד איתך, כי אני עובר למקום אחר', ואז הוא מציג לי בחור אחר בשם מתי ואומר לי שמעכשיו אהיה איתו בקשר. מתי היה הרבה יותר ישיר.
כבר בפגישה הראשונה הוא אומר לי 'טוב, יאללה, עכשיו בוא תספר לי את הדברים המעניינים באמת, על דברים כמו פגיעה בערבים'. כיוון שלא רציתי לאבד את הקשר איתם, בעיקר בגלל הכסף, התחלתי לספר סיפורים על כל מיני מעשים של פגיעה בערבים. בהתחלה סיפרתי על דברים קטנים שהיו בהפגנות
בשלב הזה המפעיל מתי כבר התחיל להגביר את הלחץ. פרלמן הבין שהוא מסובך עמוק. "הבנתי שאני משחק באש, שבגלל התלות שלי בכסף גרמתי להם לחשוב שאני רוצח". בפגישה הזו, לדברי פרלמן, קיבל רק 500 שקל. לפגישה הבאה הגיע מלא חששות והודה כי בדה את כל הסיפורים מהפגישה הקודמת בגלל התלות הכספית. זה היה למעשה הקשר האחרון שלו עם השב"כ בשלב הזה.
הזמן חלף, ופרלמן היה משוכנע שהעניין מאחוריו. כחודש וחצי לאחר הפגישה האחרונה ההיא עם מתי גילה פרלמן על שמשת הרכב שלו פלייר של מעסיק המחפש עובד להדבקת מודעות בשעות הלילה. פרלמן, בעל ניסיון בתחום, חייג מיד וקבע ראיון עבודה. הוא התקבל לעבודה החדשה וקבע מועד לליל ההדבקות הראשון שלו. "הם קבעו איתי בלילה ובאו לאסוף אותי. לקח לי בדיוק שתי דקות להבין שמדובר באנשי שב"כ".
איך?
"הם הגיעו ברכב חדש, הרחתי את ריח המושבים החדשים. אני עובד בהדבקות כבר כמה שנים, אף אחד בעולם לא מדביק מודעות ברכב כזה, תמיד נוסעים באיזה טנדר חבוט. גם מבחינה מקצועית הם לא ממש ידעו את המלאכה. הכל היה נראה שם כמו הצגה".
המדובב, שהציג עצמו כ"דדה", ניסה להתחבר לפרלמן, אבל עשה כמה טעויות. "כשישבנו לקפה הוא שאל אותי 'נו, איך בתקוע?' ואני אומר לו 'תקוע? אני גר בגבעת וושינגטון'. ההורים שלי גרים בתקוע, אבל בזמן הקצר שהיינו ביחד בכלל לא הזכרתי את זה. חוץ מזה, בסוף היום היינו מגיעים לארומה. סבג היה מחלק את הכסף ותמיד היה נותן לי יותר ממה שהגיע לי. אמרתי לעצמי שזה חשוד, מי שנותן יותר מדי כנראה שיש לו אינטרס".
לטענת פרלמן, בשלב מתקדם יותר החלו דדה וסבג להסית אותו לבצע עברות. כשהטענות הוצגו לשב"כ, נטען בתגובה כי הכל נעשה בפיקוח ובשליטה, ומתוך רצון לרכוש את אמונו של מי שחשוד במעשים חמורים.
באחד הלילות ניגשו פקחים עירונים לפרלמן ולסבג וביקשו לקנוס אותם על הדבקת מודעות ללא אישור. "הם ביקשו תעודות זהות ואני רציתי לתת, אבל דדה אמר לי 'אל תיתן, בוא נברח'". קלטתי שהם פשוט מנסים לסבך אותי, אז התעקשתי להציג את תעודת הזהות. באמת קיבלתי קנס, אבל סבג התעקש לשלם אותו בשבילי, עוד דבר שנראה חשוד".
בשלב הזה, בעצת חבריו פעילי הימין, נועם פדרמן ואיתמר בן גביר, החל פרלמן להקליט את שיחותיו עם דדה וסבג. השניים גם הכינו אותו למעצר, כולל הכנה מנטלית להתמודדות עם חקירות השב"כ ותיעוד גרסתו על ידי שורת עיתונאים.
בשיחה שעלתה לכותרות נשמע דדה מסביר לפרלמן כמה קל לבצע פיגועים בערבים ובאיזו קלות ניתן לחסל את השייח' ראאד סלאח. בפעם אחרת, טוען פרלמן, ביקש ממנו סבג להשיג בעבורו נשק. "קלטתי כבר שאני נמצא בבעיה קשה", הוא אומר. "הם בנו מסביבי חיים דמיוניים שלמים. מצד שני, כבר עשיתי את השטות וקשרתי את עצמי למעשים שלא ביצעתי, לכן הייתי בטוח שהמעצר שלי יגיע".
והמעצר אכן הגיע. אחרי חיפוש מדוקדק שנערך בביתו הוכנס פרלמן לניידת שלקחה אותו למתקן שב"כ בו בילה את 31 הימים הבאים בבידוד כמעט מוחלט. "הגענו לחדר קפוא, הושיבו אותי עם ידיים קשורות מאחורי הגב במשך שעות. בהתחלה הגיעו כמה חוקרים ורק שרו לי שירים. 'חיים משקפיים' וכל מיני שירי ילדים מטופשים. אחרי זה הם עברו לשלב ההשפלות.
"'יש לך ג'וקים בזקן, אתה רוצח, מגעיל'. אחד דוקר אותי בחזה ושניים מוחצים אותי מאחורה ומקדימה. לאורך כל אותם ימים מנעו ממני שינה, חזרתי בארבע לפנות בוקר מהחקירה והוציאו אותי שוב בשש. הייתי תשוש. הם צרחו לי בתוך האוזניים. אחד אמר לי במשך שעות 'אני רוצח אני רוצח', אחד אמר 'אני חלש, אני נשבר'. בחיפוש שהם עשו בביתי הם מצאו את כל היומנים האישיים שלי. במשך שעות החקירה הם הקריאו לי מתוך היומנים את הפרטים הכי אישיים שלי. צחקו על כל מה שכתבתי שם. דרכו על כל פצע, שיחקו על כל חולשה.
זה השפיע עליך?
"לא. אני מבין קצת בפסיכולוגיה וכל הזמן עשיתי לי בראש פסיכולוגיה נגדית. הייתי מתפלל לאלוקים ואומר לעצמי 'אני אדם טוב, אני אבא טוב, יש לי זכות קיום".
בהמשך, טוען פרלמן, החוקרים הראו לו את חברו חיים סיטבון, שנעצר אף הוא בפרשה, וסיפרו שסיטבון קשר אותו לדקירות בירושלים. שלושה שבועות לא הוציא מילה מהפה. גם כשרצה ללכת לשירותים העדיף לשתוק.
כשהחוקרים הבינו שפרלמן לא מתכוון להתחיל לדבר הם ניסו לדובב אותו בדרכים חדשות. כשהשופט העליון אדמונד לוי קבע שבתוך 24 שעות פרלמן ייפגש עם עורך דינו, שינו החוקרים אסטרטגיה.
"פתאום, אחרי עשרה ימים של צרחות, התעללויות ועינויים, האווירה השתנתה. שולחים אותי להתקלח ומכניסים אותי לחדר יפה, שם אני פוגש את דדה בתור מלצר שמגיש לי ארוחה מפוארת". פרלמן עדיין סירב לפתוח את הפה.
בהמשך גויסו גם מפעיליו לשעבר, י' ומתי, שאפילו הציגו לו את צילומי הווידיאו של הפגישות שלהם בבתי המלון. החוקרים ניסו לעמת אותו עם הרגעים שבהם קשר את עצמו למעשים של הדוקר הסדרתי, אבל פרלמן המשיך לשמור על פה סגור.
מה עכשיו, חיים?
"קראו לי מחבל יהודי, דוקר סדרתי, כל המדינה חשבה שאני הרוצח הכי נורא, אבל כל הבלגן היה בגלל רישיון ההוראה שלי. מנעו ממני לקבל אותו כדי לגייס אותי, ומשם הכל הסתבך. עכשיו כשראו שאין כלום נגדי, אני רק רוצה לקבל את הרישיון וללכת ללמד".
משירות הביטחון הכללי נמסר בתגובה: "חיים פרלמן חשוד בסדרת מעשי רצח ופיגועים חמורים נוספים. חקירתו של פרלמן נערכה על פי דין, בכפוף לכל הכללים והנהלים ובפיקוח בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון. מדובר בטענות חסרות יסוד, המופצות על ידי גורמים קיצוניים, ששמו להם למטרה לשבש את החקירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם