גלנט חסר הכשרה לתפקיד הרמטכ"ל הבא
כמו קצינים אחרים בצבא חלף המיועד להיות הרמטכ"ל הבא על שורת תפקידים בלי לצבור ניסיון ממשי בעבודת המטכ"ל ומכאן שהכשרתו לוקה בחסר
דברים משונים קורים לאלופים כשהם הופכים לרמטכ"לים. במובנים רבים מפקד הצבא הוא האיש החזק ביותר במערכת הביטחונית: הפופולריות האוטומטית של התפקיד, ודאי בהשוואה לפוליטיקאים הממונים (וודאי בהשוואה לנתניהו וברק), חוברת לעוצמתו המובנית של הצבא בתהליך קבלת ההחלטות, בהיותו הגוף היחיד העושה עבודת מטה כהלכתה ומציג אופציות לפעולה, ויוצרת פקיד שעוצמתו עולה לא פעם על הבוסים הרשמיים שלו.
ואם זה היה כך אצל רמטכ"לים כמו מופז או אשכנזי, שהגיעו לתפקיד בפרופיל נמוך ועם הפנים לתוך הצבא, אצל גלנט על אחת כמה וכמה. יותר מכל אלוף אחר, הרמטכ"ל הבא הוא סוליסט: תוצר של יחידה, שבעת גיוסו עבדה עדיין לפי מודל שבו המולקולה המבצעית היא הזוג הצולל מתחת למים. אדם שעשה מסלול ייחודי, עבר בשלב מוקדם יחסית לכוחות "הירוקים" והגיע להיות אלוף בלי לפקד על חיל הים. איש שלא שייך לקליקות הצבאיות המקובלות, אם כי השקיע זמן ומאמץ לא מבוטלים בחיבור לגורמי כוח מחוץ לצבא.
לא ברור אם לגלנט יש מודל רצוי של צה"ל ושל הרמטכ"לות, כפי שהיה (לטוב ולרע) לברק או לדן חלוץ בהיכנסם לתפקיד. הוא לא שימש אלוף בשום תפקיד הקשור בעבודת מטה או בבניין הכוח, לא שמעו ממנו השקפות של ממש ביחס למבנה הצבא, תפקידיו, כיווני ההתעצמות הרצויים שלו או השינויים המתבקשים בתפיסות היסוד שלו. ברור שלא יתפוס את תפקידו במודל המופנם שהיה לאשכנזי כשנכנס ללשכה. גלנט גדל בין אנשי הדממה, אבל איש עוד לא זיהה אותו עם שקט. עוד יהיו לברק, בהנחה שיישאר בתפקיד לאורך זמן, ימים שבהם יהרהר בבחירתו.
מסלולו הייחודי של גלנט הוא תוצר של ההחלטה שמי שחתום עליה ראשון הוא עמי אילון כמפקד השייטת ואחר כך חיל הים (גלנט הפך לקצין אצל אילון בשייטת, היה מפקדה תחת אילון בחיל): לפיה, הקומנדו הימי לא יהיה עוד יחידה בעלת ייעוד מצומצם בתווך הימי בלבד, אלא ייכנס לכל זירת לחימה עכשווית של הצבא, כיחידת פשיטה מובילה. להחלטה הזו נוספה באופן טבעי תנועה של קציני שייטת אל הצבא הגדול וממנו גלנט פיקד על חטיבה מרחבית בשטחים קודם שקיבל את הפיקוד על השייטת - המגיעה עתה לשיאה, כשיוצא היחידה הראשון מתמנה לרמטכ"ל.
ברור שהכשרתו לתפקיד לוקה בחסר: לא זו בלבד שמעולם מקום העבודה שלו כקצין בכיר לא היה בניין המטכ"ל בקריה, הוא גם חלף בזריזות על פני הפיקוד באוגדת שריון ותפקיד ראש המטה של פיקוד המרכז. בכך גלנט דומה לקצינים רבים שישרתו תחתיו, שנשאבו לתפקידי הפיקוד הרלוונטיים בלחימה בטרור ובביטחון השוטף: חלקים רבים של הצבא מוכרים לו רק מפי השמועה, הפעלתו של הצבא "הגדול" מוכרת לו בקושי אפילו מתרגילים.
זה איננו חיסרון שאי אפשר להתגבר עליו, אבל בצדו הוא יורש מצב בעייתי במיוחד במטה הכללי. שני האלופים רבי הניסיון ביותר במטכ"ל צפויים לפרוש: פרשת המסמך הקטינה עוד יותר
בחודשים הבאים תוחלף בבת אחת כל צמרת הצבא הרלוונטית ללחימה ממשית: אלופי הדרום והצפון, ראש אמ"ן, ראש אגף המבצעים ומפקד פיקוד העורף, בנוסף לרמטכ"ל וסגנו. זהו מצב מסוכן שהאחראי הראשי לו הוא ברק, תחילה בכך שלא דחף את אשכנזי למינויים בכירים, ואחר כך בכך שבלם בגופו מינויים שהרמטכ"ל היוצא התכוון לעשותם (אביב כוכבי לאמ"ן, למשל). ברק מרבה לדבר בשבח הניסיון: ככל הנראה, האמירה הזו תקפה בעיניו ביחס למשרת שר הביטחון בלבד.
חידוש פניו, ועוד יותר מזה רוחו, של המטכ"ל יהיה המשימה הגדולה הראשונה של גלנט. רבים מהאלופים אינם ממעריציו, אבל זו אינה בעיה של ממש: לאלופים יש נטייה טבעית להתיישר עם מי שמחזיק בפטיש. השאלה היא אם יידע להפיח חיים במטכ"ל השפוף, שרוחו לא קיבלה זריקת מרץ בימי אשכנזי. גלנט מגיע לתפקידו בלי להיות קשור לאיש. זה עשוי להיות גם יתרונו.
אשר לאשכנזי, הוא מגיע לישורת האחרונה של כהונתו, שהתאפיינה בפופולריות ציבורית גדולה, כשהוא חבוט וממורמר. פרשת המסמך טרם תמה, אבל מה שאנחנו כבר יודעים על קשריו של הרמטכ"ל עם מי שהדליף אותו לעיתונות ועם מי שחשוד בכתיבתו מצריכים לפחות הסבר, טוב מזה שקיבל הציבור עד עתה.
ברק מיהר לנצל את היתרון שקיבל בסוף השבוע: ההכרזה החפוזה על המינוי, לא פחות משנועדה להשליט סדר מטרתה היא לסמן לרמטכ"ל היוצא שהשר רוצה לראות אותו על אזרחי הרבה לפני המועד הנקוב בפברואר.
קודם לפרשת המסמך יעצו מקורבים לאשכנזי שבמקרה של הכרזה מוקדמת על היורש יודיע שהוא עוזב בתוך שלושה חודשים, ובכך יקיים את פרק הזמן המסורתי שבין ההכרזה לפרישה. אז זה היה אמור להיות צעד הפגנתי, המזכיר לכולם מי שומר על קוד ההתנהגות ומי לא; עכשיו זה נראה בדיוק כמו מה שברק רוצה. תהליך מינוי הרמטכ"ל כולו, שהיה הפעם מכוער במיוחד, יגיע בכך לשפל חדש. משימתו הראשונה של הרמטכ"ל החדש תהיה לשים את כל זה מאחוריו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם