פרשת כי תבוא: על האחריות שבריבונות יהודית
על היהדות להפסיק מלהיות רק דת, היא תרבותו הלאומית של עם ישראל ומוטלת עלינו המשימה להכריע כיצד היא תיראה. מערכת החינוך הממלכתית מלמדת יהדות כמעין העשרה, ומסרבת לבצע רפורמה מקיפה של לימודי יהדות כתרבות כנדרש
לראשונה מזה כאלפיים שנה הקמנו כאן ריבונות יהודית. רוב מקימי המדינה ורוב השוכנים בה מאז לא רואים בעבודת ה' את התוכן הלאומי המשותף הרלבנטי בימינו. הקללות והברכות של אלוהים בפרשה לא עושות רושם על רובנו. עובדה זו הופכת את ההכרעה לגבי התוכן הלאומי של המדינה למסעירה הרבה יותר. כיצד מייצרים תוכן לריבונות יהודית לא דתית?
משימה היסטורית זו לא זכתה עד כה ליחס הראוי לה. עיסוק רב התקיים בשאלה כיצד נוכחותה של דת ישראל במדינה לא תפגע בזכויות פרט של אלו שאינם רוצים לקיימה ובאיזונים מתאימים בקשר בין הדת למדינה. דיונים אלו מניחים מצב בו הדתיים אחראים על היהדות במדינה והחילוניים על הליברליזם וזכויות הפרט. על פי הגישה הרווחת - מהי יהדות? דת. מהי דמוקרטיה? שלטון הרוב וזכויות הפרט. הבה נמצא שילוב ראוי ביניהם.
זו טעות חמורה. המהפכה הגדולה של החילון והציונות צריכה להתבטא בכך שעל היהדות להפסיק מלהיות רק דת. היהדות היא תרבותו הלאומית של עם ישראל. מוטלת עלינו המשימה להכריע כיצד תראה תרבות זו, מה יהיו תכניה, אילו מהם יאפיינו את המדינה באמצעות חקיקה וסמלים רשמיים ואילו יהיו נתונים לבחירת החברה האזרחית ללא התערבות שלטונית.
כל ראשי המדינה עד כה פשוט חמקו מלהתמודד עם סוגיה מרכזית זו. מערכת החינוך הממלכתית מלמדת יהדות כמעין העשרה, היכרות עם הדת היהודית, ומסרבת לבצע רפורמה מקיפה של לימודי יהדות כתרבות כנדרש מדוחות קרמניצר שנער. נכון להיום, צעירים חילונים כמעט ולא יכולים לקחת חלק בדיון על מהות היהדות מאחר ומישהו דאג שמערכת החינוך תגדל אותם כבורים בכל הקשור לתרבותם שלהם.
חוק נישואין וגירושין השערורייתי מפקיר את כל ההחלטות בנוגע לכינון משפחה בישראל בידי בית הדין הרבני המייצג את הגישה ההפוכה לתקומה הציונית. תקציבים רבים נשפכים על לימודי יהדות כדת וקיומן של ישיבות דתיות, ותקציבים מעטים מאוד מושקעים בלימודי יהדות כתרבות וקיומן של ישיבות חילוניות. מוקדים תרבותיים-היסטוריים כמו הכותל נשלטים כמעט לחלוטין בידי גורמים דתיים אורתודוכסים המכתיבים את ההתנהלות השוביניסטית בהם. שאלת כניסתו של אדם לעם היהודי מופקרת על פי חוק רק בידי אלו שלא מכירים ביהדות כתרבות לאומית.
אם לא די בכל אלו הרי שהתרבות החרדית בפרשנותה הקיצונית
ההתמרדות נגד הממסד הריבוני בישראל הגיעה השבוע לידי כך שרבה של חולון פסק שאין להתפלל עם שופטים. עשרות קווי אוטובוס המפרידים גברים ונשים פועלים בקרבנו והנה השבוע התבשרנו שמנהל הרכבת הקלה בירושלים חולם על קווי רכבת נפרדים גם כן. זו התרבות היהודית שאנו רוצים?
המאבק במדינות המערביות השונות בנושא דת ומדינה נובע רובו ככולו מתפיסות ליברליות של חופש הפרט. אלו תפיסות חשובות ביותר אך במדינת ישראל לא די בהן. אסור לנו להסתפק בהרמת דגל החופש. המאבק התרבותי בישראל צריך להיות בין אלו הרוצים ביהדות כתרבות לאומית לאלו הרוצים בה כדת. זהו דיון העומק האמיתי העומד לפתחנו. זו המשימה הגדולה הטמונה בצמד המילים "יהודית ודמוקרטית" ואנו חייבים להפסיק לפחד ממנה.
הטור השבועי הזה הוא חלק מהמאמץ לתרום ליצירת יהדות כתרבות בישראל. בין יתר הדברים, היהדות כתרבות אינה רואה עצמה מחויבת לקריאת הטקסט המקראי רק דרך העיניים הפרשניות-מסורתיות של חז"ל וממשיכיהם. חלק מהיופי שבהתחדשות יהודית זו היא שאנו יכולים לחזור אל טקסטים עתיקים ולקרוא בהם כבשלנו.
איננו כפופים לאמונה התמימה הגורסת שהפרשנות שנכתבה 1000 שנה אחרי המקרא היא המשמעות המקורית של הדברים, ואנו יכולים לבצע גם 'קריאה יחפה' בתורה, ללא המהפכות הפרשניות ששינו את משמעות הטקסט. אם תרצו, אנו עושים בדיוק את שעשו חז"ל – מרשים לעצמנו את חירות הפרשנות.
בשבוע שעבר האשימו אותי עשרות טוקבקיסטים יהירים, ככל הנראה דתיים, בבורות. לאור אמונתם העמוקה הגורסת שהדרך היחידה לקרוא את התורה שבכתב היא באמצעות הפרשנות של תורה שבע"פ, הם נדהמו לראות שכאשר כתובות בפרשה מילים כמו "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" אני מעז לקרוא אותם כפשוטם ולהסביר את השפעתם.
כפי שקרה כאן פעמים רבות בעבר, המגיבים בחרו לגדף ולהשתלח במקום לפתח תרבות של דיאלוג. כדי לעשות זאת רובם התעלמו מכך שציינתי במפורש במאמר ש "חז"ל ופוסקים שונים במהלך הדורות עידנו מאוד את הדינים המופיעים כאן ואף ביטלו דה פקטו את חלקם". בנוסף, כמעט איש מהמגיבים לא התמודד עם הטענות הקשות שעמדו בבסיס המאמר בנוגע למעמד האשה ביהדות הדתית כיום ולעובדה שרבנים שוביניסטיים וגזענים כדב ליאור מקבלים מעמד של סמכות וכבוד בציבור.
אני מבקש להזמין את הקוראים האלו ואחרים לפתח דיאלוג עומק על התרבות היהודית בימינו בעזרת הטוקבקים ולהימנע מהשתלחויות סתמיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם