בג"ץ מילר 2: להוציא הכלור מהבריכות הציבוריות
15 שנה אחרי שפרצה את הדרך לנשים בקורס טיס, חוזרת אליס מילר לבית המשפט. המטרה הפעם: להוציא את החומרים הכימיים מהבריכות הציבוריות. "זה עניין עקרוני למען העתיד של ילדינו". הכתבה המלאה ביום שישי במוסף סופשבוע של מעריב
בדיוק כמו אז, מילר פנתה אתמול (ב') לבג"ץ להגשמת החלום שלה: להקים את הבריכה הטבעית הציבורית הראשונה בישראל. בריכות שחייה טבעיות הן בריכות שמטוהרות באמצעות מערכת טיהור אקולוגית. כיום תקנות משרד הבריאות אינן מאפשר להפעיל בריכות שחייה ציבורית שאינן מטוהרות בכלור, אף שבאירופה ישנן מאות בריכות כאלה, ואפילו בישראל אפשר למצוא כעשרים בריכות טבעיות פרטיות.
יחד עם חברותיה, יעל בן צבי כהן ולימור גרובר, מחברת "עופרה הידרוס", חברה שמקימה בריכות טבעיות פרטיות ומנוהלת על ידי נשים בלבד, היא דורשת מהמדינה לקבוע תקנים להפעלת בריכות הפועלות עם חומרים טבעיים. הטיהור הטבעי קיים כבר משנות השמונים, אבל במשרד הבריאות, כך על פי הבג"ץ, מעדיפים להיצמד אל הכימיקלים, ומסרבים אפילו להריץ פיילוט או לקבוע תקנים בריאותיים לכל טיהור אחר.
מילר, ששירתה בחיל האוויר עשר שנים ופרשה בשנת 2005, מעבירה את חייה על קו הו ו-ישראל. לפני שש שנים נישאה למדריך קיאקים מקומי, וביחד הם מגדלים את בתם מאיה בת השלוש. זמנה נחלק בין בניית ביתה העתידי, בקהילה האקולוגית בקיבוץ חוקוק, לבין הקמת אתר הנופש שהיא ובעלה בונים בכפר קטן בשם שיבאנאנדי בהרי ההימלאיה, צפונית לעיר רישיקש.
"אני הולכת עכשיו לבג"ץ כי הבנתי שאין לי בררה אחרת. שלוש שנים אנחנו מתנהלים מול משרד הבריאות שמתקבע בעמדה שלו. אני רוצה לבנות בריכה
מילר מסבירה כי אנו רגילים לשחות במקומות בלי כלור בטבע. "אנחנו שוחים בכינרת, בים, בנחלים, אנחנו שוחים במעיין בחוקוק. אנחנו יודעים שאפשר להגן על בריאות הציבור בלי כלור".
מילר התפרסמה בשנת 1995 כאשר הגישה את הבג"ץ לאחר שחיל האוויר סירב לקבל אותה למבדקים לקורס טיס רק בשל היותה אישה. מילר, אז חיילת עקשנית, בוגרת עתודה צבאית שעלתה מדרום אפריקה ובעלת רישיון טיס אזרחי, לא הייתה מוכנה לוותר גם כאשר נשיא המדינה אמר לה בשיחת טלפון זה "לא בשבילך מיידלע". מילר פנתה לבג"ץ, ודרשה לקבל מהמדינה הסברים. המאבק שלה שינה ללא הכר את צה"ל.
בסופו של דבר היא לא התקבלה לקורס טיס, ושירתה כמהנדסת אווירונאוטיקה. במהלך השירות היא פגשה בטיול בהודו את בעלה שאלב גאלוט. "אני חיה בגן עדן. יש לנו תרנגולות שמסתובבות חופשי; אני חובצת חמאה בעצמי; ויש לי מכונת תפירה ידנית כי רוב הזמן אין חשמל. זה מקום טהור, כמו שאלוהים התכוון", היא אומרת. "אבל הבית הוא תמיד ישראל".
בראיון שיתפרסם בסופשבוע מדברת מילר בפתיחות על המאבק שחולל היסטוריה, על חייה בהודו וגם על שאיפותיה לעתיד - להיכנס לפוליטיקה. "אני יודעת מאז שנולדתי שהייעוד שלי זה ללכת לכנסת. אין לי ספק שאגיע לשם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם