20 שנה אחרי "התרגיל המסריח": הסולחה
מאז 1990 סירב שמעון פרס לדבר עם אליעזר מזרחי, הח"כ לשעבר שסיכל הקמת ממשלה בראשותו. בערב יום הכיפורים נפגשו השניים
במשך כל השנים מאז לא עזרו כל השליחים והפייסנים למיניהם שדיברו על לבו של פרס-הוא לא שכח ולא סלח. עד שהגיע הרב יצחק דוד גרוסמן, ועשה את זה: בתיווכו של גרוסמן נפגשו פרס ומזרחי בשבוע שעבר, שלושה ימים לפני יום הכיפורים, שוחחו ולחצו ידיים בחום. פרס אפילו פסק: הפרשה מאחורינו.
לפרס הייתה סיבה טובה לכעוס על מזרחי. בדרך לקדם מהלך מדיני של הסדר עם הפלסטינים שהציע מזכיר המדינה דאז, ג' יימס בייקר, פרס היה זקוק למעשה לעוד קול של חבר כנסת אחד כדי לבצע את אחד התרגילים הפוליטיים הלולייניים ביותר בתולדות המדינה (ראו מסגרת), אבל ברגע האחרון מזרחי וחברו לסיעה אברהם ורדיגר הפנו לו עורף. פרס נכשל ויצא מהסיפור מוכה וחבול, בחזקת "גם אכל את הדג המסריח וגם גורש מהעיר".
מאז פרס כועס על מזרחי, ובכל פעם שהשניים עברו זה מול זה במסדרונות הכנסת, הוא אפילו לא טרח לברך אותו לשלום. מזרחי, המכהן היום כראש כולל ברחובות, זכה להיות חבר כנסת רק בקדנציה אחת, זו שבה בוצע התרגיל. ניסיונותיו הבאים להיבחר לכנסת כשלו והוא נמוג מן הזירה הפוליטית.
ברבות השנים הוא ניסה ליזום שיחת פיוס עם פרס, היום אחד הנשיאים הפופולריים בעולם, אבל פרס לא התרצה. כל השליחים והפוליטיקאים שביקשו מפרס לקבל את מזרחי לפגישה שבו בידיים ריקות. הנשיא לא רצה לשמוע.
בשבוע שעבר החליט חברו הקרוב של פרס, הרב יצחק דוד גרוסמן, חתן פרס ישראל המכהן כנשיא מוסדות "מגדל אור" במגדל העמק, לשים סוף לפרשה. וכשגרוסמן מבקש, קשה לסרב. ביום שלישי האחרון, שלושה ימים לפני יום הכיפורים, צעדו גרוסמן ומזרחי אל בית הנשיא. גרוסמן נכנס ראשון ללשכתו של פרס, מזרחי המתין בחוץ.
כהרגלו, הנשיא קיבל את גרוסמן בחיבוקים ובברכות, ואז אמר הרב: "כבוד הנשיא, יש יהודי
פרס, שכבר תיווך בעצמו באינספור סולחות, שאל מי האיש. "הרב אליעזר מזרחי", השיב גרוסמן. אדם שנכח במקום מספר כי הנשיא המופתע שתק לכמה שניות ולבסוף אמר: "אם אתה מבקש, אני לא יכול להגיד לא". רק אז הוכנס לחדר הרב מזרחי. פרס לחץ את ידו של מזרחי והשלושה התיישבו לשוחח.
הח"כ לשעבר מזרחי ניסה ראשון לשבור את הקרח. "אני שמח שיש לי הזדמנות לסגור מעגל", אמר . "שמעתי במהלך השנים שהצטייר מצב כאילו אני פגעתי בך. היום אנחנו נמצאים בערב יום כיפור, ואני רוצה לבקש ממך מחילה. אני לא חושב, אדוני הנשיא, שאני פגעתי בכבודו. פעלתי למען עם ישראל וארץ ישראל. אבל אם נפגעת, אני מבקש סליחה".
12 דקות ארכה הפגישה הזו, שבסופה אמר הנשיא בן ה-87 שכבר ראה בחייו כמעט הכל: "אני לא אשקר, נפגעתי מאוד מההתנהגות שלך, אבל אנחנו נמצאים היום בערב יום כיפור, ואני מוחל לך בלב שלם. הסיפור כולו מאחורינו".
מזרחי ניצל את ההזדמנות להודות לפרס על יחסו אל המגזר החרדי לאורך הקריירה הפוליטית שלו. "בציבור החרדי תמיד יזכרו אותך לטובה", אמר מזרחי. "לאורך כל השנים עזרת היכן שצריך לציבור החרדי. לא ישכחו לך את זה". מזרחי אף הזכיר לפרס את אביו, יעקב, שכיהן כחבר כנסת בתחילת שנות השבעים ושהתפרסם לאחר שבעת כהונתו מצא את בנו דוד, אחיו של אליעזר, הרוג בטנק שנפגע בקרבות הבלימה נגד הסורים במלחמת יום הכיפורים.
פרס התעניין במעשיו של מזרחי היום. השניים לחצו ידיים, ועל פניו של המתווך הרב גרוסמן, התפשטה הבעה של אושר. הוא הצליח לעשות עוד מצווה.
הסיפור המלא מתפרסם היום בשבועון החרדי "בקהילה"
זה קרה בחודש מארס 1990. ממשלת האחדות בראשותו של יצחק שמיר הונהגה על ידי הליכוד והמערך בראשותו של שמעון פרס, וכיוון שלא ביצעה כל התקדמות מדינית, זכתה לתואר "ממשלת שיתוק לאומי".
בגיבויו של פרס פעלו מאחורי הקלעים הח"כים חיים רמון ויוסי ביילין לבשל את מה שהוגדר לאחר מכן על ידי יצחק רבין כ"תרגיל המסריח". הם סיכמו עם ש"ס ומנהיגה אריה דרעי להפיל את הממשלה, ולאחר מכן הגישו את הצעת האי אמון. בתגובה פיטר ראש הממשלה שמיר את פרס, שהיה אז שר האוצר, ובתמיכת המערך והחרדים הממשלה נפלה.
השלב הראשון בתוכנית הצליח ופרס כבר תכנן את כניסתו ללשכת ראש הממשלה. אלא שאז התברר כי השמחה מוקדמת.
לאחר שהרכבת הממשלה הוטלה על כתפיו הוא הכריז שהצליח במשימה ואף עמד להביא את הרכב הממשלה להצבעה בכנסת. לכבוד הרגע הגדול אפילו רעייתו סוניה הגיעה לאולם המליאה. אלא ששניים מחברי אגודת ישראל, שעמה סוכם כי תתמוך בממשלת השמאל-חרדים - חברי הכנסת אליעזר מזרחי ואברהם ורדינגר-סירבו לתמוך בממשלה החדשה.
מזרחי, חסיד חב"ד, שמע שרבו, הרבי מלובביץ', תומך דווקא בממשלה בראשותו של שמיר והחליט לפעול נגד החלטת מועצת גדולי התורה ונגד סיעתו ולא לתמוך בממשלה החדשה, למרות לחצים כבדים שהופעלו עליו.
ברגע האחרון, לאחר יממה סוערת, החליט פרס לא להציג את הממשלה לאישור הכנסת. לאחר שגם בתום הארכת התקופה המוקצבת למועמד לראשות הממשלה להרכיב את הקואליציה לא הצליח פרס במשימה, הוא החזיר את המנדט לנשיא והכדור חזר לשמיר, שהרכיב ממשלה בעזרת תרגילים פוליטיים משלו ובזכות עריקה של ח"כ אפרים גור מהמערך לליכוד.
זה היה ללא ספק אחד הכישלונות הכואבים ביותר בקריירה הארוכה והעשירה של פרס, אם לא הכואב שבהם. פצע שנותר פתוח למעשה עד היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם