כי אמיתית היא: הקיבוץ חגג יום הולדת 100
אחרי מאה שנות התיישבות חגגה התנועה הקיבוצית יום הולדת עגול. אלפים התכנסו בדגניה, הקיבוץ הראשון, רקדו, שרו, והעלו זיכרונות
לפני חודש וחצי הגיעו בבהלה אנשי המועצה לשימור אתרים אל יובל אברהם מקיבוץ עין כרמל, בעל חברת "איצטרובל". אתה צריך להקים במהירות את הצריף הראשון של הקיבוץ הראשון על אדמת אום ג'וני, הודיעו לו. זה המקום בו הצטלמו בתמונה המפורסמת ראשוני דגניה ב-1910.
וכמו שאת הצריף הראשון הקימו הקיבוצניקים לעתיד בלוח זמנים צפוף, כך גם אברהם הבין שאפשר לעשות היסטוריה. ביחד עם חמישה קיבוצניקים נוספים הם הקימו יש מאין את הצריף המשוחזר, זה ששימש גם למגורים, גם כחדר אוכל וגם כאגף לפרות ופרדות.
העצים הגיעו מפינלנד, הרעפים, מסוג מרסיי לב המתאימים לתקופה, פורקו מבית בכפר יהושע. המקימים ישנו בשטח בשקי שינה, התעוררו כל בוקר אל מול העמק המצויר ועבדו מסביב לשעון. עד אתמול בערב, אז עלו הנשיא שמעון פרס ושאר המכובדים על מרפסת הצריף ושיחזרו את ההיסטוריה.
מתחתם, ממש כמו בצילום המפורסם ההוא עמדה עגלת פרד זוגית. אז שימשה העגלה להעברת חלב מהרפת לקיבוץ. הפעם עמדו בתוך העגלה ילדי דגניה. "לא יכולתי לסרב לבקשה למרות שהזמן היה מטורף", מסכם אברהם. "כמה פעמים יוצא לך בחיים לבנות משהו היסטורי?".
כשהגענו לאתר היפהפה, שמעליו צופה הקיבוץ של פרס, אלומות, ומתחתיו המפגש של נחל יבנאל ונהר הירדן, ירדה בדיוק השיקעה. ותיקי הקיבוצים, בניהם בנו של מייסד הקיבוץ, ארתור רופין, היו נרגשים גם אם מנסים להסתיר. אחד אחד הגיעו לפתח הצריף, בדקו שחלילה לא הושמט שם של קרוב משפחה מכיתובי התמונות ההיסטוריות.
ביניה (בנימין) אלקנה, בן 89, תושב מושב נהלל, הלך באיטיות, נעזר
על החגיגה מנצח שי שושני, מזכיר קיבוץ דגניה הנוכחי שעבר לכאן מהמרכז אחרי שהתחתן עם בת הקיבוץ. בחור צעיר ואמביציוזי, שמוביל את הקיבוץ בבטחה לעתיד: "אשרינו שזכינו ליום הזה אחרי מאה שנה, יצירת המופת ששמה דגניה תמשיך להוביל. אנחנו מצדיעים לעבר ולראשונים, מביטים קדימה בבטחה ובגאווה אל עתיד מבטיח לא פחות".
יו"ר התנועה הקיבוצית, זאב (ולוולה) שור, מקריא מכתב היסטורי ולא שוכח להזכיר איך החברים הראשונים בקיבוץ ביקשו לא לפרסם דבר עד שאין עובדה מוגמרת: "פעם היו עושים ואחר כך מדווחים לעיתונות. היום זה ההיפך", הוא אומר.
בערב עוברים לעצרת המרכזית. על במת הענק שהוקמה במגרש הכדורגל של הקיבוץ, מטרים ספורים מחצר הראשונים ממנה צמחה בעצם כל התנועה הקיבוצית, פיזזו ושרו כל הערב חברי קיבוץ בהווה או בעבר שהרכיבו מופע מרשים.
בין המככבים: יצאק, איש ההתיישבות המיתולוגי בכיכובו של שלמה בר-אבא. רקדניות צעירות עם חולצה כחולה של הנוער העובד ומכנס ג'ינס קצרצר של נוער אובד, רקדו עם דגלים אדומים של התנועה ביחד עם חברי תנועות נוער אחרות. ואל כל אלה הצטרפו פקידי בנק שניצבו בכניסה וניסו לשכנע את הקיבוצניקים לפתוח חשבון. אכן, ישן מול חדש.
פרס, ינוקא בן 87, שעבר יום ארוך, זרח על הבמה מול אלפי הקיבוצניקים שהגיעו מכל הארץ וישבו על כסאות פלסטיק שחוברו יחד עם אזיקון (כדי שלא ייסחבו מהדשא, חלילה). "זהו יום גדול למדינה כולה. רוב המהפכות בעולם הקיזו דם. המהפכה של דגניה הזרימה דם. כאן הוכח שיותר מאשר האדמה יכולה לתרום לאדם, האדם יכול לתרום לאדמתו". התנועה בת מאה אבל לפרס, מציין המנחה, כבר הפסיקו לספור.
אחריו עולה קיבוצניק לשעבר אחר, יו"ר תנועת העבודה ההיסטורית אהוד ברק. הוא אמור להרגיש בבית מול הקהל אבל מתקבל במחיאות כפיים מתונות. קצת מוזר שדווקא הוא, הקיבוצניק מאקירוב, עולה לנאום אחרי שפרס ציין שהקיבוצניקים לא היו אף פעם מיליונרים.
לא שכחו כלום בערב הזה. לא את הדברים הטובים, לא את סיפורי ההווי, לא את הרשימה הבלתי נגמרת של חללי צה"ל בני קיבוצים. אבל מכולם הפליאה שלי בלאו בת החמש מדגניה א', שעלתה לבמה עם שמלה לבנה אחרי שכל המכובדים סיימו את נאומיהם החגיגיים.
היא המתינה כמה שניות, בקהל השתררה דממה מוחלטת. ואז, במתיקות ילדותית, פשוט פתחה בשיר המתאים מכולם: "היום יום הולדת, היום יום הולדת לקיבוץ". הקהל התמוגג והצטרף בהתלהבות.
מה יהיה בעתיד עם התנועה הקיבוצית אחרי שבמאה שנה כבר עברה הכל? אולי מוטב שתאמץ את המשפט האלמותי של קרמבו, גיבור הסרט הקיבוצניקי האולטימטיבי "מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם