אב זוכה מאונס בתו בשל "זכרונה המודחק"
בית המשפט העליון קיבל את ערעור האב, וקבע כי קיים חשש שהאונס אותו מתארת הבת הוא זיכרון ש"הושתל" בביקור אצל מיסטיקנים
השופט עמית ציין כי המחוקק הכיר בתופעה של זיכרונות מודחקים שעלו על פני השטח, בחלוף שנים רבות, וכי תופעה זו נמצאת בקונצנזוס השיח הטיפולי. ואולם לדבריו הוא הגיע למסקנה כי קיים ספק אם הזכרונות המודחקים במקרה זה הם שגויים, מדומים או אפילו מושתלים.
השופט עמית ציין כי קיים ספק לגבי מועדי ביצוע העבירות - בעוד הבת טענה שהרב ביצע בה את כל בגילאים 10-4, אך האב הועמד לדין על עבירות האונס בגילאים 9-8 . כמו כן, ציין השופט, הרשעתו של האב בבית מושתתת בעיקרה על עדותה של המתלוננת המבוססת על זיכרונותיה המודחקים, כמעט ללא ראיות חיצוניות מחזקות.
בפסיקתו ציין עוד השופט כי עד גיל 19 לא ניכרו סימני מצוקה בזמן אמת, והעובדה שהבת שמעה על כך שאביה התעלל בה מינית ממיסטיקנים מעלה חשש כי הדברים פעלו על הבת תוך סוגסטיה ו"השתלה".
השופט רובינשטיין ציין כי אינו מטיל ספק בכנותה של המתלוננת. אחרון אני שאומר כי המתלוננת אינה מאמינה בתלונתה, ואף לא כי דבריה עלילה הם", אמר. "ואולם, יש להבחין בין האמונה הסובייקטיבית לבין המארג הראייתי האובייקטיבי הדרוש להרשעה".
על פי כתב האישום, האב הוא נהג להתקלח עירום עם בתו, בין הגילאים 4 ל-6, ובמקלחת הורה לה לבצע בו מעשים מגונים. בגילאים 8-6, על פי כתב האישום, האב צפה בסרטים פורנוגרפיים בנוכחות בתו וביצע בה מעשים מגונים. בגיל 9, על פי כתב האישום, הוא ביצע בה מעשי אינוס.
המתלוננת נזכרה במעלליו של אביה רק
אחת מחברותיה של המתלוננית הציעה לה לפגוש ב"קורא בעיניים", שאמר לה, להפתעתה, כי מישהו פגע בה לאחרונה, כי מדובר בחבר של אבא שלה וכי זו אינה הפעם הראשונה שפוגעים בה, והחל לחרף ולגדף את אביה.
לדבריה, ה"קורא בעיניים" המשיך לשאול אותה על ילדותה, אך היא גילתה להפתעתה שאין לה כלל זיכרונות ילדות. בשלב זה, לא יכלה המתלוננת לשאת עוד את דבריו ונמלטה מהמקום בבכי.
בהמשך שכנעה את המתלוננת חברה של הוריה לבוא עמה לרב "קורא במזוזות". הרב עיין בקלף שנטלה מהמזוזה של חדר השינה שלה, ואמר לה כי פגעו בה פעמיים גופנית והפגיעה הנפשית שלה קשה יותר. לאחר מכן הוסיף ואמר שהוא רואה פגיעה עם אביה, ושאל אותה מה היא עוד עושה בביתה ומדוע אינה נמלטת להציל את נפשה.
האב הכחיש נמרצות את ההאשמות שהטיחה בו בתו. הוא הצהיר כי מעולם לא פגע בילדים שלו, ולא נגע בהם. בית המשפט המחוזי לא האמין לו והעדיף את גרסת הבת אך היום כאמור זוכה האב מחמת הספק.
"זהו פסק דין תקדימי חשוב, הקובע שכאשר מדובר בתלונה על עבירת מין, בהתבסס על זיכרונות מודחקים, לא ניתן להרשיע רק על סמך הזיכרונות, אלא נדרשות ראיות סיוע נוספות לשם כך", אמר עו"ד גדעון היכל, המייצג את האב יחד עם עו"ד אביגדור פלדמן, ל-nrg מעריב. "זאת בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי על פיו ניתן להרשיע נאשם בעבירות מין, בהסתמך על גרסת המתלוננת ללא סיוע".
עו"ד היכל הוסיף: "סברנו במקרה זה כי הזיכרונות של המתלוננת היו מוטעים או שתולים, וכי היא הודרכה לחשוב כך. בית המשפט קיבל את עמדתנו, והאב יצא זכאי. מעניין כי גם שניים משופטי המחוזי שהרשיעו אותו לא היו שלמים עם ההרשעה. האחת כתבה במאמר שהיא אינה שקטה עם פסק הדין, והשני ציין כי הוא מאמין גם לבת וגם לאב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם