ברוורמן: ממשיכו של רבין או "איש הזוי"?
השר לענייני מיעוטים מסתער על מפלגת העבודה וחוזה 25 מנדטים. "אומרים לי 'איזה הזוי אתה, אבוד לך', אבל אני אהפוך אותה לסטארט-אפ"
ההצהרה של הרצוג והיציאה של ברוורמן בנתה חיש קל יריבות חדשה בצמרת מפלגת העבודה. הנה שני שרים שמתמודדים על ראשות המפלגה הקורסת, שהסקרים מנבאים לה שישה מנדטים בבחירות הבאות.
היחסים בין הרצוג וברוורמן לא יחמקו יותר מעיני התקשורת שאוהבת את המלחמה הפנימית, גם אם מדובר במפלגה שלא בטוח כי תתקיים בעתיד הקרוב. בעיני רבים אנחנו מקבלים כאן את יצחק רבין ושמעון פרס לעניים, אולי לעניים מרודים.
אהוד ברק מכנה בלגלוג את המאבק המתפתח בין השניים על מקומו ועל גבו "מרד הנפילים", על שם ספרה האלמותי של איין ראנד. מבחינתו, מדובר בשני פוליטיקאים חסרי חוט שדרה יציב, אנשים בלתי נראים, בעצם. הרצוג וברוורמן לא חושבים על ברק דברים הפוכים ממה שהוא חושב עליהם.
מבחינת ברוורמן, שבו אנחנו דנים הפעם, ברק הוא אסון לאומי, מדיני וחברתי מהלך, שהיה צריך לסיים מזמן את הפרק הציבורי בחייו. רק לפני שבועיים, במהלך המאבק בממשלה על חוק האזרחות הוא הודיע כי "ברק לא מייצג יותר את ערכיה של תנועת העבודה".
גם על הרצוג אין לברוורמן כנראה הרבה מילים טובות. הוא משוכנע כי מדובר באנטיתזה למנהיגות שהוא עצמו רוצה להציג. הוא חושב שהרצוג יכול להנהיג מקסימום חטיבה זעירה של פורשי העבודה שתצטרף לקדימה, בעוד שהוא עצמו יכול להפוך, לדבריו, למנהיג היסטורי בעל חזון שישנה את פניה של מפלגת העבודה והמדינה.
הפרסומאי דוד פוגל פרסם ביום שני ב"הארץ" מאמר קשה נגד הרצוג. ברוורמן היה חותם על כל מילה. "לא ידעתי אם לבכות על המפלגה או לצחוק על בוז'י שחושב שהוא יכול להיות ראש הממשלה", כתב פוגל.
בחוגי הבית
אנשים שמרימים גבה מול המגלומניה, לכאורה, זוכים למענה נחרץ של השר, וסקירה מהירה של מפעלותיו לאורך השנים, ובעיקר המהפכה באוניברסיטת בן גוריון שבראשה עמד במשך 16 שנה. ברוורמן הפך את האוניברסיטה לשוות ערך לאוניברסיטת תל אביב או חיפה.
המרוץ של ברוורמן בן ה-62 לראשות העבודה רווי יצרים, אבל גם ניזון מתסכול עמוק, שהצטבר בו בחמש השנים הקשות מאז שהצטרף לפוליטיקה. לאורך תקופה ארוכה היה ברוורמן המחוזר המתמיד של מפלגת העבודה.
ראשי המפלגה ניסו לחבר אליהם את הכלכלן המבריק, איש הבנק העולמי, נשיא האוניברסיטה מהדרום, הפרופסור האיכותי שנושא משנה סוציאליסטית סדורה ולא מתפשרת. ברוורמן סירב בעקשנות. כאשר נעתר לעמיר פרץ והצטרף ברעש גדול לרשימה שהוביל בבחירות 2006 חש ברוורמן כי עשו בו שימוש אלקטורלי נלוז.
בפריימריז בינואר 2006 כבש ברוורמן את המקום הרביעי. הוא היה משוכנע כי יהפוך לשר האוצר בממשלת האחדות של אהוד אולמרט ועמיר פרץ, אבל הוא אפילו לא צורף לממשלה. בישיבת מרכז המפלגה במלון דן פנורמה הוא היה על סף דמעות.
ברוורמן, מי שהסתובב ברחבי העולם יחד עם שועי תבל ובכירי הכלכלה העולמית, לא מצא את עצמו על ספסלי הכנסת. הוא נדהם, כך סיפר, מן השטחיות והרמה הירודה של הפרלמנט. מאז הטראומה ההיא ברוורמן שונא ממש את הפוליטיקה ואת רוב הפוליטיקאים. רק התקופה הקצרה שבה כיהן כיו"ר מצטיין של ועדת הכספים בכנסת החזירה לו את תחושת הביטחון והמעמד.
במאי 2007 חזר אהוד ברק להתמודד על ראשות העבודה. מולו התייצב עמי אילון. ברוורמן שקל להתמודד בעצמו על התפקיד, אבל בסוף תמך באילון. ברק ניצח. לימים, פרש אילון מהעבודה וניסה את מזלו בתנועות שמאל משונות. בזמן האחרון חודש הקשר בין השניים.
ברוורמן הציע לאילון לחזור לשורות העבודה. אילון הבטיח לסייע לו. ברוורמן נפגש לא מזמן גם עם ניצב בדימוס משה מזרחי, ראש אגף החקירות לשעבר במשטרה. גם אותו הוא רוצה ברשימת העבודה, כדי לחדד את האגף של שמירת החוק במדינה.
עמי אילון: "ברוורמן הוא חבר טוב שלי. מאוד התיידדנו כאשר נאבקתי מול ברק. הוא ראוי לכל דבר, אבל אני חושב שהוא מנהל מאבק מיותר על גוף שכבר לא קיים. העבודה היא היסטוריה מדהימה שעברה מן העולם. תביט לשמים ותראה הרבה כוכבים שנעלמו מזמן, אבל עדיין נראים בגלל תהליכים אסטרונומיים. חבל לו על המאמץ ועל הזמן".
אחרי הבחירות האחרונות בפברואר 2009 היה ברוורמן אחד המתנגדים המובהקים לכניסתה של העבודה לממשלה. בישיבת מרכז העבודה בגני התערוכה, חודש אחרי הבחירות, הוא נשא נאום רהוט, כדרכו, נגד הישיבה בממשלת הימין של נתניהו.
בסופו של דבר, גבר כוחם של ברק ואנשיו, שרצו לחבור אל השלטון. ברוורמן התרגל תוך דקות למציאות החדשה. הוא לא רצה לחזור שוב למעמד של חבר הכנסת הפשוט.
ויצמן שירי, המוציא והמביא של ברק, הציע לו להיות שר לנושאים כלכליים. ברוורמן העדיף את התיק הערבי, ואומרים שקידם פרויקטים חשובים במגזר. כאשר הושבע בכנסת וירד מהדוכן ארגן לו ח"כ רוני בר-און (קדימה) מחיאות כפיים, אות לבוז ולעג.
ברוורמן נשא איתו את התגובות הקשות, וניסה לבנות לעצמו דימוי עצמאי בממשלה. מאז הוא לא פה ולא שם. הוא חבר בממשלה, אבל מתנגד מובהק למדיניותה. הוא בכיר במפלגת העבודה, אבל מתעב את מי שעומד בראשה.
השרים מעריכים את הכושר האינטלקטואלי שלו, אבל רואים בו עוף מוזר שלא ברור לאן הוא מקפץ. אומרים שהוא לא שולט בכללי המשחק, ואין לו הערכה אמיתית של הזמן והמרחב שסביבו. "יש לו כישרון ומוטיבציה, אבל גם התנהגות לא סבירה, על סף הנוירוטיות עם בעיות אגו עד השמים", מאבחן אחד השרים.
בשבועות האחרונים משתלב ברוורמן באווירת ההפקרות הכללית ותוקף את כולם, בעיקר את ברק ואת שר החוץ ליברמן. היריבים אומרים שזו הדרך הבדוקה לטפס ממעמד זוטר בממשלה לליגה הגבוהה לקראת ההתמודדות על תפקיד לאומי.
אחרי הנאום באו"ם הוא תבע מראש הממשלה נתניהו לפטר את ליברמן ש"מחמם את האווירה, מחבל בתהליך השלום וחותר תחת ראש הממשלה". חוק האזרחות של ליברמן הוציא אותו לגמרי מכליו, בעיקר אחרי הצעת הפשרה שהציע ברק. "ברק בנה הצעה מטופשת וחסרת כל היגיון", הוא אמר.
"ליברמן הוא טרנספריסט", מחדד ברוורמן את ההבדלים. "הוא גורם נזק אדיר למדינה. הוא לוקח את העצות של ארתור פינקלשטיין והורס את המרקם העדין שיש לנו עם ערביי המדינה. הציבור יצטרך בקרוב להחליט: או ליברמן או ברוורמן.
אני מייצג את התפיסה הליברלית הנאורה מול הפופוליזם הזול שמסכן את ישראל". יש כאלה שמתייחסים לדברים בלגלוג. "איך ברוורמן יכול לדבר כך על ליברמן ולשבת בממשלה שלו? " תמה ח"כ דניאל בן סימון (עבודה). " איך הוא רוצה שייקחו אותו ברצינות? אתה רוצה להיות אלטרנטיבה? אז תצא החוצה".
"הם ניצלו את הפופולריות שלי ואחר כך ניסו לחסל אותי", מסכם ברוורמן בשיחות פרטיות את ימיו הקשים עד כה בפוליטיקה הישראלית.
"הם לא רוצים אנשים כמוני. אני חייב לקחת את הכוח שלי לבד. לא נכנסתי לפוליטיקה בשביל כלום. אני יכול לנוח על הכסף, על המעמד, לנהל כל חברה בינלאומית גדולה. אנשים אומרים לי 'איזה הזוי אתה, מה אתה עושה במפלגה של שישה מנדטים? אבוד לך'. אני אומר להם שאעשה את מפלגת העבודה סטארט-אפ שיזנק קדימה. לא אתן שיורידו עליה את המסך".
ברוורמן בונה את עצמו ביסודיות. אין לו הכישרון המופלא של הרצוג להחזיק אלפי חברי עבודה בקשר יומיומי ולהעניק לכל אחד הרגשה אישית של סחבק, אבל גם הוא יודע להתחבר היטב לאנשים. הוא גם עושה מפקד לא רע, שברק כינה אותו השבוע "מפקד הקרפיונים", רמז לכך שברוורמן מצרף חברים מכל הבא ליד.
ברוורמן עובד עם ח"כ ראלב מג'אדלה במגזר הערבי. הוא מתייעץ מדי יום עם דודי ברמן, שהיה מנהל הלקוחות במשרד של ראובן אדלר, ועם אמיר ליובין, יו"ר קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, שהיה מקורבו של אברום בורג. לאחרונה הוא נפגש גם עם עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה לשעבר. יועץ התקשורת הצמוד שלו הוא נדב גלאון, בנה של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון.
הסטארט-אפ של ברוורמן כולל שם וסמל חדשים למפלגת העבודה ורשימה לכנסת שונה לחלוטין. הוא מדבר בהתלהבות לא מצויה על הסחורה הפוליטית הפגומה, שיכולה להציף את המדפים עם שיווק נכון. "העבודה זה מיתוג גרוע", אומר ברוורמן בחוגי הבית שהוא מקיים בתל אביב, ירושלים, גבעתיים, באר שבע וקיבוץ עין שמר.
"מי שמכיר אותי מקרוב יודע איזו עוצמה אני יכול להשקיע כאן. אקח את השרים המוכשרים ואת חברי הכנסת הטובים יחד עם אלה שעזבו ונבנה מודל של התחדשות. המפלגה החדשה תסתער על המרכז והשמאל, בלי רגשי נחיתות".
"אני מביא לציבור הישראלי דרך אחרת", מבטיח ברוורמן לשומעיו. "עד היום בנינו בעיקר את מדינת תל אביב. תמצאו שם צעירים, תעסוקה, תרבות, חינוך, אבל מה עם שאר המדינה? באוניברסיטת בן-גוריון הוכחתי איך אפשר לשנות את הנגב, למרות שכולם זלזלו בזה בהתחלה.
אם נשנה את תפקוד הממשלה ואת סדר העדיפויות, הנגב ייראה שונה, עם מפעלים ותעסוקה. אני אחזיר את מפלגת העבודה לימים שבהם הובלנו בכל התחומים, ולא רק בתהליך השלום. אני מציע מלחמה בבירוקרטיה, מאבק באוליגרכים, אצלי החרדים ילכו לצבא. פעם 75 אחוז מהם היו שותפים בכוח העבודה, היום רק 40 אחוז".
ברוורמן משוכנע, דווקא היום, כי כאשר יעמוד בראש העבודה הוא ידביק אותה מחדש למורשת של יצחק רבין, ואיש לא ירגיש בקלקולים שהיא עברה מאז שנרצח ועד היום.
"רבין תמך בשתי מדינות לשני עמים, כדי לשמור על זהותה של המדינה היהודית. הוא רצה שוויון מלא של האוכלוסייה הערבית במדינה. הוא השקיע בחינוך ותשתיות ושם את הדגש על השכלה גבוהה. זה בדיוק מה שאני מביא לציבור הבוחרים. בבנק העולמי הייתי שותף למהלכים כבירים ורפורמות באירופה, בדרום אמריקה ובאפריקה. אין סיבה שלא אעשה את זה גם כאן".
"הייתי פעם מ"כ צעיר ושלחו אותי לעזה", סיפר ברוורמן באחת ההזדמנויות. "באותם ימים, מיד אחרי האופוריה של מלחמת ששת הימים, שמעתי את בן-גוריון אומר שצריך להחזיר את הגדה המערבית ואת עזה. חשבתי שהוא צודק. עשינו טעות היסטורית ופנינו מזרחה במקום ללכת צפונה ודרומה. זו הדרך של רבין ואני ממשיך אותה", מכוון ברוורמן את הג'י-פי-אס.
התוכנית המדינית של ברוורמן מבוססת על יוזמת הליגה הערבית ויוזמת ז'נבה, שרקחו פוליטיקאים בכירים בשמאל וברשות הפלסטינית בתחילת העשור. ברוורמן מדבר על גבולות 1967 כבסיס להסדר מדיני וחילופי שטחים עם הרשות הפלסטינית, גם שטחים בנגב.
ברוורמן מאמין כי אפשר ליישב את סוגיית הפליטים באמצעות פיצוי כספי וחזרה של כמה אלפי פליטים לארץ במשך שנים. הוא בעד חלוקת ירושלים לשתי בירות, ומציע להנהיג משטר מיוחד במקומות הקדושים. עם פלטפורמה כזו אפשר להגיע לנורמליזיציה וסוף הסכסוך, אומר ברוורמן.
איך תוכניות מרחיקות לכת כאלו מתיישבות עם ממשלה שלא מוכנה אפילו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות? ברוורמן טוען כי נתניהו עדיין יכול להיות מנהיג היסטורי.
הוא לא איבד תקווה ומחכה לרגע שבו יחליט ראש הממשלה על הקפאה נוספת של ארבעה עד שישה חודשים, שבמהלכה יתקיים דיון על הגבולות והסדרי הביטחון. אם זה לא יקרה, הוא ידרוש כינוס של מרכז העבודה. מבחינת המורדים בעבודה ברוורמן בעצם נדבק לכיסא כמו אחרון העסקנים שלהם הוא כל כך בז, רק כדי לא לחזור למעמד חבר הכנסת הפשוט.
בשיחות פרטיות מלגלג ברוורמן על הרצוג שנשאר בממשלה אחרי שהודיע על ההתמודדות. "ברגע שאכריז רשמית על ההתמודדות שלי לא אשאר בפנים", הוא מבטיח. מתי זה יקרה? ברוורמן לא ממהר לשום מקום, כי הבחירות עדיין לא נראות באופק.
הרצוג מוכן להגיד רק כי "אני מכיר את ברוורמן שנים. יש לי כלפיו הערכה. אני רק חושב שאני המועמד הנכון יותר לעבודה. אני מתאים הרבה יותר ממנו. אני דומה למועמדים צעירים של מפלגות חשובות בעולם, שמביאים גם ניסיון ודרך. ציבור הבוחרים שלנו יאמר את זה".
"אם אהיה המועמד המאבק יהיה בין נתניהו, לבני וברוורמן, שווה בשווה", מגיב ברוורמן, אבל התוכניות הגדולות עלולות להישאר בתחום השאיפות או הפנטזיות בלבד. בסקרים האחרונה אולי מסתמנת כוכבת חדשה. ביום שני פרסם ערוץ הכנסת סקר שעשתה חברת פאנלס בקרב הציבור.
המשתתפים נשאלו מי עשוי לגרום להם להצביע עבור העבודה. 51 אחוז טענו שאיש מהמועמדים לא יזיז אותם; 19 אחוז הצביעו על ח"כ שלי יחימוביץ; 16 אחוז על הרצוג; תשעה אחוזים על ברק ורק חמישה אחוזים אמרו שברוורמן הוא האיש שישכנע אותם להפוך לסוציאל-דמוקרטים. בקיצור, הדרך עוד ארוכה, מייאשת ואולי אבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם