הפנים של הסכסוך: דברים שלא רואים מכאן
פרויקט מצולם: הצלם נתי שוחט מציג את מסתערבי ימ"ס ירושלים בתיעוד נדיר – מלחמה בטרור לצד אזרחים תמימים וילדים חסרי ישע
שוחט הסתובב עם רעלה בתיק, קסדה ושכפ"ץ. בבגדים אזרחיים. לפעמים במכנסיים קצרים וסנדלים. "עוד איקס ברכב של הלוחמים מאחורה", הוא אומר. מג"ב אפשרו לו הצצה נדירה לפעילות שלהם בשטח. שוחט היה נוכחנפקד. רואה ואינו נראה. הוא צילם אלפי תמונות למה שהוא מכנה "פרויקט דוקומנטרי". לא פוליטי. אנושי.
"גיליתי במסתערבים דברים שלא העליתי בדעתי שהם קיימים", הוא אומר. "מצאתי שם שני דברים מאוד מנוגדים, קיצוניים. אחד, זה הצד האלים מאוד של הפעילות שלהם. באים לעצור מהומה ומפוצצים פעיל תנזים, כדי שלא ישבית לוחם. איפה שצריך להשתמש באלימות, החבר'ה האלה יודעים להיות אלימים. לא כדאי ליפול בידיים שלהם. תוקפים אותם, והם מחזירים. ואז יש קטעים מאד אלימים.
"הצד השני, זה הצד האנושי. מחפשים בבית אמל"ח, ונותנים לילדה קטנה להמשיך לישון במיטה שלה. שנת מלאכים. מה לא אנושי בזה? זה טוהר נשק מטורף. זה לא קיים בשום צבא בעולם. זה אפילו בניגוד ללוחמה האמיתית. איזה צבא לא היה מעיר את הילדה הזאת? בעיראק, אצל האמריקאים, הילדים האלה היו מתים לפעמים. אני חשבתי שאני אראה הרבה יותר אלימות. חשבתי שבאמת אין מעצורים בכלום"
את הלוחמים מכנה שוחט "רוחות רפאים". פעם אחת, למשל, הצטרף לפעילות שלהם בהפגנה. היו מסוערבים עד כדי כך שהוא עצמו לא זיהה אותם כשעברו לידו. חשב שהם פלסטינים. גם העבודה שלהם, הוא אומר, הרבה פעמים מהירה. כמו של "רוח". כמעט תמיד שקטה. 20-15 שניות והם כבר בדרך החוצה. בלב כפר, במחנה פליטים, ברחוב, בסופרמרקט, באמצע הכביש, אבל גם בבתים.
יחידה שהפעילות שלה בדרך כלל נשארת חסויה. רחוקה מהעין הציבורית. הרבה מהלוחמים לא התלהבו מהעובדה שהצמידו להם צלם. הם מתנגדים לפרסום, שנוגד את אופי היחידה. "לא ספרו אותי", אומר שוחט. הוא צלם כבר כמעט 25 שנה. "שועל מצולק אחרי שתי אינתיפאדות", העיד על עצמו. הרבה פעמים צילם את פעילות המסתערבים מהצד השני. בלי להבין מה קורה בתוך היחידה, בעיני הלוחמים.
עכשיו ביקש ללמוד איך זה עובד, שיטות פעולה, התנהלות ורגשות. פעם נכנס לשטח עצמאית, פעמים אחרות הגיע עם הלוחמים. "היום אני מכיר את הצד של הלוחמים", הוא אומר. "פגשתי אנשים שנפצעים יום-יום בעבודה שלהם. הם חווים אלימות קשה. כל פעם ראיתי לוחם אחר עם יד שבורה, עם תחבושת. זאת עבודה קשה, מסוכנת. לפעמים היה לי קשה לראות את זה".
שוחט צילם הרבה מאוד ילדים. אוכלוסייה אזרחית. נשים,
אמהות, לצד אנשי חמאס ותנזים, סוחרי נשק ועבריינים כבדים. אלה פניו של הסכסוך. ביום ובאישון לילה. בגלל הפעילות האינטנסיבית של היחידה לא צילם כמעט אימונים. "פסיכי, הזוי", הוא אומר על מה שראה. "אנשים עם דבקות במשימה. עובדים סביב השעון. חוטפים הרבה מהג'יפה באזור ירושלים. אין דבר כזה שמישהו יברח להם. אני התפרקתי. היו פעמים שלא שרדתי את היקף הפעילות. התמוטטתי".
התמונות תוצגנה בתערוכות, בארץ ובעולם. שוחט מודע לעובדה שחלקן יכול לעשות הרבה מאוד רעש. בעיקר אלה שמראות את הילדים והלוחמים באותו פריים. הוא עצמו נשוי, אב לשלוש בנות. בתום כל לילה של עבודה עם המסתערבים חזר הביתה לילדות שלו. "כשאני מצלם", אמר השבוע, "אני בלי רגשות. אני רואה דרך פילטר. אני עובד. אני עסוק בצמצם, במהירות, בטכניקה, באור. אני מחפש את הפריימים".
וכשאתה רואה את התוצאה, בבית, תינוקת במיטה ולוחם ימ"ס בחדר?
"מה אני חושב? אני צלם. כשאני רואה את התמונה הזאת אני אומר: 'איזה פריים בן זונה הבאתי'".
התמונה הזאת צולמה בלילה. כפר עוין בפאתי ירושלים. ילדה בת שנה וכמה חודשים, מקסימום שנתיים. לוחם ימ''ס (יחידת סיור מיוחדת) ירושלים, היחידה שמנקה את הבירה מאירועי הטרור, נמצא בחדר השינה של ההורים שלה. אמא ואבא שלה בסלון. הם מחכים. הלוחם מחפש מישהו. מחבל, אולי סוחר נשק. מידע מודיעיני שהגיע לאנשי הימ''ס אומר שהמחבל מתחבא בבית. הלוחם בחדר השינה חד ודרוך, מתוח. הוא יחפש בארונות, מאחורי הדלת ומתחת למיטה. הוא יסרוק כל פינה אפשרית בחדר. חיפוש מהיר, כמעט טכני. בסופו של דבר לא ימצא מאומה וייצא החוצה, חזרה לכח שלו. הילדה תמשיך לישון. ''כשאני בא לתוך חדר, אני לא רואה ילדה'', יגיד הלוחם כשיישאל על מה שהרגיש בשניות שהביט לילדה. ''אני רואה שם רק את הסכנה. אני מחפש, אולי מישהו יירה עליי. אחר כך, כשאני מגיע הביתה, אז הילדה רצה לי בראש''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
ראס אל-עמוד, לילה. מחפשים מחבל. ילד בן שבע, אולי שמונה, מתעורר מהשינה. מתיישב בסלון. היחידה עוברת בבית. אחותו (בתמונה) הייתה ערה כשהגיעו לבית. היא מחפשת משהו בארונות. לא ברור מה. ''הם שקטים'', אומר שוחט על הילדים. ''אין שיחה. יש להם בבית לוחמים עם רעלות ורובים, אבל הם שומרים על השקט. ברור שאנחנו נצא, והם יחזרו לישון. כל הזמן בראש שלי המחשבה אילו אני הייתי מביא את המשפחה שלי למצב כזה, מה היה קורה. זה אבסורד, אבל יש פה הרבה אנושיות. כמעט 'שאנטי'''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
זאת אולי התמונה הכי קשה בפרויקט, אומר שוחט, היות שלא רואים בה חמלה. רק עליבות. לוחמי הימ''ס, במקרה הזה, מחפשים נשק. ''את הילדה, כמו תמיד, לא מעירים'', הוא אומר. ''הכל מתהפך סביבה, אבל היא ישנה שנת ישרים. הבית מוקף, יש לוחמים בתוך הבית. היא לא יודעת כלום. היא לא יודעת שהלוחם מחפש אמל''ח במיטה שלה. הכל נעשה בדממה''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
שני העולמות. לוחמי הימ''ס והאוכלוסייה האזרחית. יצאה בתמונה הזאת ''קומפוזיציה'', אומר שוחט, כך בשפה המקצועית, ''מפגש של שני עולמות בתמונה אחת''. ''אני מבין את המסכנות שלהם'', הוא אומר. ''יש לי רחמים, אסור לטעות. אחרי מה שראיתי, אני חושב שהאוכלוסייה הפלסטינית, הנשים, הילדים, אלה התמימים ביניהם, שלא עשו כלום, חווים משהו לא פשוט. אבל אני גם יודע שאין לנו ברירה. זה המחיר שאנחנו משלמים''. מה היו אומרים כשהיו רואים שהוא מצלם? ''בדרך כלל מקללים. אנשים לא תמיד רוצים שיצלמו אותם''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
''היחידה הכי מגוונת שיש'', אומר שוחט. ''אני מדבר איתם כל הזמן, מחוץ לפעילות. אני רוצה ללמוד. מה מרגיש איש שעובד בעבודה כזאת. זאת עבודה שאין בה שגרה. אדרנלין, טירוף. כשאתה לא בשטח, יש ריק נוראי. כמעט ולא רואים נשק, בפעילות עצמה. הם עובדים עם הידיים. הם לוחמים, הם חיילים. זה המקצוע שלהם. אני לא מדבר איתם בשטח. אני לא מעורב. אני לא מוציא מילה מהפה. אסור לי, ואני גם לא רוצה''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
המעצרים שעשתה היחידה ושמופיעים בתמונה סגרו לפני כמה חודשים גל של מהומות. בתמונה רואים שני מעצרים, בו-זמנית, ולוחם מאבטח (לוחמי מג''ב הרגילים נמצאים ברקע). ''הלוחם הזה לא יורה כדור אחד. יש לו אקדח כדי ליצור הרתעה, אבל הוא לא יורה, אלא אם יורים עליו. והם, ביחידה, יודעים לירות טוב. הם עשו הרבה מאד מעצרים במהלך ההתפרעויות של הפלסטינים, וככה נגמרו המהומות''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
מחנה הפליטים שועפאט, 1:00 בלילה. מעצר של פעיל בתוך סופרמרקט. ''אסור לי להסביר איך זה התבצע'', אומר שוחט, ''כיוון שמדובר בפעילות מאד מורכבת. בפועל, אנחנו פורקים מהאוטו, נכנסים לחנות ושניות אחר כך האיש כבר איתנו. קודם צריך כמובן לוודא שהוא נמצא. שוב, אף אחד לא יודע, אף אחד לא מרגיש. נכנסים, יוצאים, כאילו לא היינו שם אף פעם''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
מעצר של סוחר נשק, בניסיון לעצור עסקת נשק. סוחרי הנשק יכולים למכור את הנשק לעבריינים או לגורמים לאומניים. במקרה הזה מדובר ב''סוחר נשק כבד''. האיש יודע שהוא עתיד ללכת לכלא להרבה מאד שנים. מבחינתו, אין לו מה להפסיד. הוא עושה את המקסימום כדי לברוח. זו הייתה הפעילות הראשונה של הימ''ס ששוחט הצטרף אליה. חיכו לו ברחוב צדדי, עד שהאיש הגיע. ברכב שלו. פה ושם ניגשו ושוחחו עם נהג הרכב של צוות הימ''ס. חשבו שהוא מקומי. שוחט אומר שהלב שלו דפק בטירוף. ''כמו בסרטים. הכל ב'לייב''', הוא אומר. הרחוב הומה, והם קופצים מהאוטו לבצע את המעצר. בידיו של סוחר הנשק אקדח 'מלוכלך', שכבר בוצעה בו עבירה. ''אנשי הימ''ס יושבים עליו כבר תקופה. הם יודעים שהסוחר יגיע עם נשק, אך לא יודעים אם יהיה טעון או לא. הם רוצים לעצור אותו חי. הם לא יורים בו. אף אחד אפילו לא רואה שלוקחים את הסוחר הזה, אף שזה באור יום, בלב הכפר, בשעה שכולם מסתובבים ברחוב''.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
תמונה סימבולית, אומר עליה שוחט. לוחמי היחידה פורקים את נשקם בתום פעילות, למרגלות חומת העיר העתיקה. דבר שמתבצע בתום כל פעילות, כל פעם במקום אחר. פעילות אחת נגמרת, ומיד השנייה מתחילה. לפעמים יש גם חמישה מעצרים ביום.
צילום: נתי שוחט, פלאש 90
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם