בג"ץ דחה עתירה נגד פינוי בית יהונתן
השופטים דחו את עתירתם של ח"כ אריאל והפורום למען א"י, הפועלים להכשרת הבניין בשכונת סילוואן בי-ם, וטענו: התערבתם בעניין לא לכם
- הפתרון להצלת בית יהונתן: הקפאה כוללת של הריסות הבתים

בנסיבות אלה, ציינו השופטים, "בית המשפט לא ישעה בדרך כלל לעתירתו של מי שמתערב בעניין לא לו". השופטת חיות הוסיפה כי במקרה זה עומדת למורשעים בדין האפשרות לפנות אל בית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לדחות את ביצוע צו הפינוי והאיטום, לפי חוק התכנון והבנייה. לפיכך, הבהירה השופטת חיות, אין מקום להתערבות בג"ץ בהחלטה.
ההוראה בדבר פינויו ואיטומו של "בית יהונתן" הסתמכה על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים משנת 2007, שחייב את דיירי המבנה להפסיק את השימוש בו ולאטום את כל פתחי הגישה אליו. כמו כן, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוסמכה בגזר הדין להוציא את צו האיטום והפינוי אל הפועל, במידה והמורשעים בדין יבחרו שלא לעשות זאת בעצמם.
באמצעות עורכי הדין יחיאל גוטמן ושרון אבני טענו ח"כ אריאל והפורום המשפטי למען ארץ ישראל כי קיים פער ניכר בין טיפולו האישי והאינטנסיבי של היועץ המשפטי לממשלה בצו האיטום והפינוי של המבנה ובין התעלמותו ממאות הצווים האחרים להריסה ואיטום המוצאים לגבי מבנים אחרים בירושלים ובמזרח ירושלים.
אפליה זו נובעת, לטענתם, מן המחלוקת הפוליטית הקיימת בכל הנוגע להתיישבותם של יהודים בשכונת סילוואן. כמו כן טענו העותרים כי הפגיעה בשוויון גוברת על רקע היעדר האכיפה של החוק באופן כללי בשכונה. לטענתם, האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה באיזור "בית יהונתן" ממחישים את מורכבות הסוגיה, וכי מדובר בשיקול שאותו לא הביא בחשבון היועץ המשפטי לממשלה.
עוד טענו ח"כ אריאל והפורום לעיריית ירושלים הוגשה תוכנית שתאפשר את הכשרת המבנה, וכי הייתה הידברות עם היועץ המשפטי לממשלה על מנת להגיע לפתרון שיאפשר את השימוש במבנה תוך כיבוד החוק, אך לא נתקבלה תגובה עניינית מצדם. לפיכך, טענו העותרים, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בדבר ביצוע צו
בתגובה טען היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות עו"ד מיכל צוק-שפיר, כי יש לדחות את העתירה על הסף, משום שהדרך הראויה לבקש דחייה של ביצוע צו איטום ופינוי היא פנייה מטעם המתיישבים עצמם – ולא של העותרים – לבית המשפט לעניינים מקומיים שנתן את הצו, או לחלופין פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
הוועדה המקומית, באמצעות עו"ד דני ליבמן מהייעוץ המשפטי לעירייה, ביקשה מבג"ץ לבצע את צו האיטום והפינוי באופן מיידי ולדחות על הסף את העתירה "הציבורית", שעה שהעותרים הקונקרטיים שנפגעו – המורשעים בדין או אלו המתגוררים כיום במבנה – לא הגישו כל עתירה. נציג הוועדה דחה את טענת האפליה, ציינה כי כמה מהטענות העובדתיות של העותרים אינן נכונות, וביקשה לדחות העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים.
לעומת זאת, באופן תמוה, אותה ועדה, יחד עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, בתגובה המשותפת מטעמם, שהוגשה באמצעות עו"ד שחר בן עמי, הציגו עמדה שונה מזו שהוצגה על ידי הוועדה בתגובתה הנפרדת. השופטת חיות מתחה על כך ביקורת: "לא אוכל להימנע מלהעיר כי הגשת שתי תגובות נפרדות וסותרות בהליך זה מטעם הוועדה המקומית היא עניין תמוה לעצמו".
בתגובה המשותפת עצמה טענו ראש עיריית ירושלים והוועדה המקומית כי יש לאכוף את כלל הצווים השיפוטיים שהוצאו לגבי מבנים בירושלים, ואולם מן הראוי לעכב ביצועם של צווים בשכונות שבהן מבוצעת הסדרה תכנונית, ובכללן שכונת סילוואן, באופן שיתיישב עם המדיניות התכנונית החדשה שאותה מקדמת העירייה.
הם הוסיפו כי עד לקבלת החלטה בדבר עיכוב ביצוע גורף, מימוש צו האיטום והפינוי בבית יהונתן, בדומה לכלל הצווים, יבוצע בהתאם למדיניות העירייה והתבחינים שקבעה. הם האשימו כי התערבות היועץ המשפטי לממשלה בשיקול דעתה של הוועדה המקומית, טרם שיושמו התבחינים, ובפרט לנוכח הוראות הדרג המדיני לעיכוב ביצוע כולל של צווי הריסה במזרח העיר, היא "מוקדמת ופגומה", מה גם שקיים סיכון ביטחוני במימוש הצו.
