שר המשפטים לשעבר נגד מדינת ישראל
משה נסים, פנה לבג"ץ בדרישה לקבל תשלום על שכר טרחה על הליך גישור "15 שנה הייתי שר ואני תובע את המדינה? זו לא בושה?"
שר המשפטים לשעבר לא שוכח ולא סולח על דרך החתחתים שהעבירוהו, לדבריו, צמרת משרד המשפטים והאוצר. "מה כבר ביקשתי ממזוז? שיעביר את הסכסוך ביני ובין המדינה על השכר שהגיע לי כמגשר להכרעת בורר מכובד, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. אבל הוא סירב במשך ארבע שנים. ביקשתי שינמק את סירובו, אבל הוא דחה אותי. אם הם נוהגים בשר משפטים בחוסר הגינות כזה, איך הם נוהגים באזרח מן השורה? זה מה שמטריד אותי", הוא אומר.
"כתבתי למזוז שאני רוצה ללכת לבוררות כי קשה עליי הנוסחה 'משה נסים נגד מדינת ישראל'. אתה לא יכול לתאר לך מה זה בשבילי להגיש תביעה נגד המדינה לבית משפט. 15 שנה הייתי שר ואני תובע את המדינה? זו לא בושה וכלימה? אילו היו מבקשים ממני 'תעשה לנו הנחה', הייתי שוקל. אבל להגיד לא מגיע לך? אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לבית משפט בגלל ששמו של משרד המשפטים עלול להיפגע והמשרד הזה יקר לי. אבל הוא השיב ב'לא'".
הסכסוך החריף הביא את נסים, כפי שנחשף לאחרונה במעריב, לנקוט צעד יוצא דופן. באמצעות משרד עורכי הדין של לא אחר מאשר שר המשפטים הנוכחי, פרופ' יעקב נאמן, אשר ייצג אותו באופן אישי בפרשה זו טרם שהצטרף לממשלה, הוא פנה לבג"ץ להורות למדינת ישראל לשלם לו 135 אלף דולר, שכר גישור בתיק שהתנהל בבג"ץ. בתביעתו הוא מאשים את משרד המשפטים ואת מזוז בסחבת של שש שנים, ב"טירוף מערכות" וב"אפס היגיון" בהתנהלות כלפיו.
נסים תובע לשלם לו את מלוא שכר טרחתו, כמי ששימש כמגשר בסכסוך משפטי ארוך בין הסוכנות היהודית לרשויות המדינה. הוא פנה לבג"ץ, על פי תקנות הגישור, ואולם משרד המשפטים ומזוז סירבו לדרישת השכר שלו. הם הגדירו אותה לא סבירה והסכימו לתת לו רק מחצית הסכום. הם גם לא התרשמו מפניות של פרקליטו דאז, נאמן, לשלם לו את הכסף או להעבירו את הסכסוך לבוררות אצל שמגר.
הרקע לסכסוך נעוץ בעתירה לבג"ץ שהגישה הסוכנות היהודית נגד מינהל מקרקעי ישראל ב-1999, שבה תבעה להורות למינהל מקרקעי ישראל ולשרי האוצר והתשתיות לא לפגוע בזכויותיה ובהשקעותיה בקרקעות. הדיונים בעתירה נסחבו והוסכם בין הצדדים, שנסים, כיום בן 75 ובעל משרד עורכי דין גדול, יפעל כמגשר ביניהם.
נסים נכנס כמגשר לתיק שבו תהום עמוקה הייתה פעורה בין הצדדים, לדבריו. הסכומים במחלוקת נאמדו במיליארדי שקלים. "כדי לפתור סכסוך עמוק כזה צריך להפעיל תושייה, למצוא רעיונות", הוא אומר. "כינסתי את הצדדים. שמעתי אותם במשך כמה ישיבות, קיבלתי מהם הררי חומרים, מדפים שלמים. כדי להבין את הטיעונים נפגשתי שבע פעמים עם ראש הממשלה,
נסים הוציא ב-2005 שכר טרחה לשני הצדדים בסכום כולל של 270 אלף דולר. הוא נימק זאת בכך שנדרש "להיפגש פעמים רבות עם כל אחד מראשי המערכות הקשורות" ושבהליך הגישור, שנמשך כארבע שנים וחצי, "הושקעו מחשבה מאומצת וזמן בלתי מוגבל", נעשתה התכתבות ענפה וחוברו חוות דעת משפטיות. הוא הוסיף כי הוא נוהג לגבות בגישור שכר טרחה לפי תעריף של 400 דולר לשעה, אך כיוון שמדובר בגופים ציבוריים הוא החליט לגבות במקרה זה רק 300 דולר לשעה, על כ-900 שעות עבודה.
בסוכנות היהודית הסכימו לשלם לנסים מחצית הסכום, 135 אלף דולר. אבל במשרדי האוצר והמשפטים טענו כי נציגיהם היו נוכחים רק בחלק קטן מהפגישות. הם גם העלו תהיות ושאלות לגבי נתונים שונים, והיו מוכנים לשלם כפשרה רק 75 אלף דולר. "הניתוח המשפטי שלך, עם כל הכבוד, אינו מקובל עלינו והשכר שאתה דורש אינו סביר," הסבירו שם, וסירבו להעביר את הנושא לבוררות.
נאמן שלח מכתבים לשר האוצר דאז רוני בר-און בבקשה שיתערב לתשלום שכרו של נסים והאשים את המדינה ב"התנהגות שאינה הולמת רשות ציבורית," המזכירה לו את "סיפור חד גדיא." נסים עצמו פנה לשר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן, אך גם הוא לא הושיע. אז שלח מכתבים חריפים למזוז, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, ושיגר לו רמז כי כדאי להסכים לבוררות ולהימנע ממצב שבו הוא ייאלץ להגיש תביעה נגד המדינה. מזוז לא השתכנע ונסים פנה לבג"ץ.
מזוז והאוצר אומרים שנציגי המדינה לא היו שותפים לכל הפגישות שהזכרת.
"מה הם מבלבלים במוח? דיווחתי כמה פעמים ליועצת המשפטית של האוצר (דאז), ימימה מזוז. נפגשתי איתה ועם היועץ המשפטי לממשלה. נפגשתי עם אנשים מהאוצר, מהסוכנות, ועם מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, אסנת מנדל, כמה פעמים. כתבתי להם שאני זוכר בערגה את הימים שבהם הייתי שר המשפטים. איזה עבודה, כל נושא נענה מיד. והנה שנה אחר שנה, אחרי עשרות תזכורות, אני נענה בצורה מאוד לא מכובדת.
פונים ליועץ המשפטי והוא אומר 'אני מעביר את זה לגברת מנדל.' אני מצלצל לגברת מנדל ומשאיר הודעות, שולח מכתבי תזכורת ולבסוף אני תופס אותה, והיא אומרת לי 'תוך חודש תקבל מכתב תשובה' ביקשתי מהם רק דבר אחד: להעביר את זה לבוררות והכרעה אצל שמגר. שאלתי את מזוז 'שמגר הוא אחרון הפוחזים,'? ולא נעניתי. כמה זמן צריך לחשוב על עניין כזה? מודיעים לי אחר כך 'תלך לאוצר.' הולכים לאוצר, שנתיים עובדים מולו, וכלום.
"עורך הדין שלי כותב למזוז ושואל מה קרה כאן. למה דבר לא זז אחרי שישה-שבעה חודשים מול היועץ המשפטי ואחרי שנתיים שהושקעו מול האוצר. ואני שואל מדוע המדינה לא נכנסת לבוררויות? אם זה דבר פסול, זה פסול גם בשביל האזרח. אבל מזוז השיב לי 'אני לא רואה שום הצדקה להעביר זאת לבוררות.' בלי נימוקים. ביקשתי ממנו רק דבר אחד: תואיל לנמק, בהתאם לחוק. והוא לא מנמק. שולח לי הצעה כספית על פי 400 שעות עבודה. מאיפה לך ?400 שאלת אותי? איך היועץ המשפטי לממשלה לא חושב שצריך לשמוע את הצד ולא להסתמך על ניחושים? מנין להם לדעת את השעות אלא אם כן שאלו במנחשים ובמעוננים?".
"עורך הדין שלי כותב למזוז ושואל מה קרה כאן. למה דבר לא זז אחרי שישה-שבעה חודשים מול היועץ המשפטי ואחרי שנתיים שהושקעו מול האוצר. ואני שואל מדוע המדינה לא נכנסת לבוררויות? אם זה דבר פסול, זה פסול גם בשביל האזרח. אבל מזוז השיב לי 'אני לא רואה שום הצדקה להעביר זאת לבוררות.' בלי נימוקים. ביקשתי ממנו רק דבר אחד: תואיל לנמק, בהתאם לחוק. והוא לא מנמק. שולח לי הצעה כספית על פי 400 שעות עבודה. מאיפה לך ?400 שאלת אותי? איך היועץ המשפטי לממשלה לא חושב שצריך לשמוע את הצד ולא להסתמך על ניחושים? מנין להם לדעת את השעות אלא אם כן שאלו במנחשים ובמעוננים?".
בעיקר מכאיבה לנסים ההטפה שקיבל ממזוז ומהאוצר לשמור על כספי הציבור, כאילו שהוא מנסה לסחוט כספים מהמדינה. "העזתי לכתוב לו דבר שאני לא אוהב לומר על עצמי: שמאז קום המדינה, לא קם אדם ששמר ושומר כמוני על כספי הציבור. אני נוהג בסגפנות ממש", הוא אומר. "הייתי חבר בוועדה לבחירת היועץ המשפטי, בוועדה לבחירת הרמטכ"ל ועוד. כשמנהל הוועדה הביא לי טפסים כדי לקבל שכר, הודעתי לו שאני לא רוצה שכר.
יש לי הוצאות באלפי שקלים, אבל אני לא מגיש חשבון הוצאות. אני נוסע ברכבת ובאוטובוס ואני פטור מתשלום על פי החוק, אבל אני משלם. עד שהייתי שר, נסעתי רק באוטובוסים. אני השר היחיד שבמשך שנים רבות לא עזב את הארץ. מלבד נסיעה בשליחות המדינה למצרים לשיחות האוטונומיה. למפלגה שלי לא הגשתי מעולם חשבון הוצאות. לא רציתי ששמי יופיע כמי שקיבל שקל אחד הוצאות. כך נהגתי וכך אני נוהג. אין אדם במדינה ברמת הסגפנות הזו, ולי מזוז מטיף שצריך לשמור על כספי מדינה".
אז כשמגשר נוקב בשכר טרחה צריך להאמין לו?
"לא. אבל השקעתי את נשמתי בתיק הזה. נכון, לא הגשתי חשבון. הייתי שקוע. לא תמצא בכל הארץ עורך דין אחד, שוטה, שהיה נוהג כמוני. רק אחרי ארבע שנים וחצי הגשתי חשבון ראשון. לא חשבתי אפילו על כסף. אבל כשראיתי שזה הולך לקראת סיום, הגשתי חשבון של שכר טרחה בלי שקל הוצאות ".
מדוע סירב מזוז לשלם את שכר הגישור?
"זו חידה, אבל החידה היותר גדולה בעיניי היא מדוע במשך ארבע שנים הוא סירב להעביר את הנושא לבוררות אצל שמגר".
זה משהו אישי ביניכם?
"לא היו לנו קשרים קודם. כשהייתי שר המשפטים הוא היה בפרקליטות, אבל לא נפגשתי איתו. יש האומרים שזה בגלל שבדיון על מינוי היועץ המשפטי אני תמכתי בטורבוביץ'. אני לא חושב שזה היה הנימוק. אבל אמרו לי אנשים שאולי בגלל זה".
בסוף , הולך לקרות מה שהזהרת מפניו. ששלושה שופטים של בית המשפט העליון יבזבזו את הזמן על כמה עשרות אלפי דולרים.
"לזה קראתי'טירוף מערכות'. שמגר , בישיבה של לא יותר משעתיים, שומע סיכומים של שני הצדדים ולא צריך יותר. יש מסמכים ואחרי שבוע-שבועיים הוא נותן החלטה. כך היה נגמר. אבל מזוז לא רצה בוררות ולא את שמגר. שאלתי אותו אם ההתנגדות לבוררות היא התנגדות לשמגר. הוא לא ענה".
אילו מזוז היה מציע להתפשר על 100 אלף דולר היית מסכים?
"אילו הוא היה אומר'אתה צודק, השקעת, אבל בוא תעשה הנחה למדינה', אולי הייתי מוכן. בוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה ובוועדת אור היו 18 ישיבות. יכולתי להגיע שם ל-40-30 אלף שקל, אבל ויתרתי. כשהייתי בוועדה לבחירת הרמטכ"ל (ועדת טירקל למינויים בכירים), פנה אליי המשנה למזכיר הממשלה ורצה לתת לי טופס לקבלת כסף. אמרתי לו שייקח את זה בחזרה. אני לא מקבל כסף. בכספי ציבור אתה צריך לנהוג לפנים משורת הדין".
ברקע הסכסוך עם משרדי הממשלה נסים אינו מתגעגע לחיים הפוליטיים, שמהם נפרד לפני כ-15 שנה . הוא נבחר לראשונה לכנסת הרביעית כחבר במפלגת הציונים הכלליים. בכנסת השביעית הוא נבחר מטעם רשימת גח"ל ומהכנסת השמינית הוא היה חבר ברשימת הליכוד. בין תפקידיו בממשלה הוא מונה לשר המשפטים, שר האוצר, שר התעשייה והמסחר וסגן ראש הממשלה דאז יצחק שמיר.
"לקראת סוף כהונתי, אחרי 30 וכמה שנים של פעילות ציבורית, הגעתי למסקנה כי איני יכול להמשיך בחיים הפוליטיים", הוא אומר. "תרבות הפריימריז ומרכזי המפלגות כרוכה בשחיתויות. אין אפשרות לנהל דמוקרטיה במפלגות ללא שחיתות. פעם ועדת המינויים הוציאה תחת ידיה את הנבחרות הטובות ביותר של הפרלמנט הישראלי. היום הפריימריז מוציאים אנשים עם תרבות נמוכה. אתה לא פוגש איכות. זה יוצר אצלי הרגשה לא נעימה".
על ההתנהלות בחיים הציבוריים של ימינו אומר שר המשפטים לשעבר: "בהווי הפוליטי של מדינת ישראל אדם לא יכול להיבחר לכנסת בלי שחיתות. זה נתינת הטבות, סיוע בצד, מינויים, אין אפשרות להתקדם בלי זה. לכן, המסלול הזה, הדמוקרטי, הוא מזויף. אם רצית בעבר להצטרף למפלגה היית צריך לעבור בדיקות במרכז ובסניף כדי לדעת מי אתה.
היום באים אנשים למפלגות בארגזי מתים. בקרגלים. אחד מביא 20 אלף חברים, אחד מביא 40 אלף, הכל מהעולם התחתון. מקבלנים. אין אידאולוגיה אלא קניין כסף. עכשיו, מי שמסוגל לקנות, ויש לו אפשרות לקנות, לוקח כסף משועים ומטייקונים. אחר כך כשמגיע הנושא של הטייקון, הוא תומך בו".
מזוז סירב להגיב על הדברים. הוא אמר ל"מעריב" כי כיום הוא אדם פרטי ואין לו שום עניין במחלוקת שהייתה בין המדינה לנסים. אבל גורמים המקורבים לנושא, במשרדי הממשלה שעסקו בכך, דחו אתמול בתוקף את טענות נסים.
הם טענו כי כל הגורמים מטעם המדינה-משרד המשפטים, משרד האוצר והחשב הכללי-היו בדעה שדרישותיו מופרזות ומשוללות כל יסוד. לטענתם, הוא לא הגיש דוח מדויק על השעות להן טען, והרושם היה שהוא לא השקיע את מספר השעות הזה והגיש חשבון מנופח על עבודתו. למרות זאת, כך נטען, נסים לא קיבל את ההצעה הכספית הנדיבה וההוגנת שהוגשה לו.
הגורמים ציינו גם כי לא הייתה כל סיבה ללכת לבוררות מיותרת, שתעלה עוד כסף. לכן, הוצע לנסים לפנות בבקשה לבג"ץ כדי שיפסוק במחלוקת על שכר הגישור שלו, והוא הסכים לה באיחור רב. אשר לטענת נסים כאילו מזוז נוטר לו על שלא תמך בבחירתו ליועץ משפטי, דחו אותה הגורמים בביטול והצביעו על כך שנסים כלל לא היה בוועדה שבחרה במזוז, וגם אם התבטא בעניין בדרך כלשהי הדבר הוא חסר משמעות.
בתגובה שהגישה מדינת ישראל לבג"ץ על תביעת נסים נאמר: "הגישור התנהל כך שהתקיים מספר מצומצם של ישיבות בנוכחות בעלי הדין, כאשר רוב המגעים התנהלו שלא בנוכחות ולא בידיעת באי כוח המדינה. במצב דברים זה פנייתו של נסים נראתה כללית, כך שעל פני הדברים היחס בין תיאור פעולות המגשר לבין היקף התשלום נראה בלתי סביר".
"נסים לא נעתר לבקשת המדינה לפרוס בפניה את הפירוט בנוגע לאופן עבודתו והיקפה. לאור היעדר הפירוט המבוקש ומתוך מחויבות לנורמות לפיהן נדרשת רשות ציבורית לנקוט זהירות רבה בכספי ציבור, ולא להוציאם כלאחר יד וללא ביסוס פורמלי כדין, הוצע לשלם לו 75 אלף דולר על סמך הערכה כללית המיטיבה, לטעמנו, עם המבקש. פירוט עבודת הגישור הובא עתה לראשונה, באמצעות בקשתו של נסים, בפני בג"ץ, ועיון קצר בנתונים מלמד כי גם לאורם מדובר בהיקף שעות קטן יחסית לשכר הטרחה המבוקש. אין סיבה לחייב אותנו בתשלום בלתי סביר מקופת המדינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם