למנוע הטרדה בלי למחוק את הנשים
על בית המשפט לעמת את החרדים עם המציאות ולפיה הפרדה בין גברים לנשים מהווה מחיקת נשים ובריחה מבעיית ההטרדה שלהן
בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חרדית גוברת של הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, לא רק בבתי כנסת ואירועים פרטיים אלא גם במקומות ציבוריים. הפרדה זו מתבססת בעיקר על שני טיעונים: שהאישה איננה אמורה לנכוח בציבור (כמו שהיא לא נוכחת בדפי העיתונים החרדיים), ושיצר המין הגברי חזק מנשוא. נורמות של צניעות – ערך יקר כשלעצמו – עוברות הקצנה, כתגובה להתרת הרסן המיני בתרבות החילונית הסובבת – אך גם כתגובה לעובדה שיותר ויותר נשים חרדיות נכנסות למעגלי השכלה ועבודה, ושהרגלים של בילוי וצרכנות מוצאים את דרכם לתוככי החברה החרדית.
בירושלים, רמת בית שמש ועוד אנו רואים מאמץ חרדי לטשטש ללא היכר את הגבול בין המרחב החרדי למרחב הציבורי, ואוטובוסים מופרדים הם רק חוד החנית. דו"ח חדש של המרכז לפלורליזם יהודי, שנדון בשבוע שעבר על ידי השדולה לזכויות האזרח של הכנסת, מתעד את התפשטות התופעה הזאת, בפירוט המעורר תוגה בקורא.
יש המתעקשים לשאול: מה פסול בקווי אוטובוסים מופרדים לחרדים, על בסיס "וולונטרי" - מה גם שאולי ימנעו הטרדות? דבר ראשון, הרבה חרדים מתנגדים לקווים האלה – המפרידים בין בני זוג, הורים וילדים, קשישים וצעירים – אבל מושתקים בתוך קהילותיהם, לחץ חברתי שילך ויגבר עליהם אם הקווים יאושרו חוקית. זו היתממות לחשוב שהאלימות וכפיה שאפיינו את הקווים עד כה ייעלמו אם הקווים יקבלו אישור מבג"ץ. אך יתרה מזו, שוכחים שמדובר פה בתחבורה ציבורית.
אפליה חוקית בין גברים לנשים, ואין לתאר אחרת צפייה מנשים שהן תעלו ותשבו מאחורה, מקעקעת את הציבוריות וחותרת תחת אושיות האזרחית של הדמוקרטיה הישראלית. החברה האזרחית בה כולנו שותפים אמורה לחתור לרשות הרבים שוויונית שתאפשר לכלל
בימים האחרונים, הושמעה טעניה חדשה ומפתיעה בעד ההפרדה, דהיינו שהיא אמורה למנוע הטרדה מינית הנגרמת על ידי אוורית הפקרות וצפיפות באוטובוסים. (הטיעון מובל של ידי גוף חדש שנקרא "שדולת נשים – ארגון למען זכויות נשים" שאיננו "שדולת הנשים" הנודע, שזה שנים רבות נאבק למען זכויותיהן של נשים בחברה הישראלית. כפי הנראה מדובר ב גוף עלום שהוקם לצורך הבג"ץ הזה, העושה שימוש מוזר, אם לא ציני ממש, בשפה של "זכויות אדם" כדי להשיג מטרה הנוגדת את העקרונות הכי בסיסים של אותן זכויות).
מובן מאליו שאין להקל ראש בבעיית ההטרדה, לא באקלים החברתי-תרבותי שמצמיח אותו, וגם לא בתנאי צפיפות וכדומה באוטובוסים שבטח תורמים את שלהם למצב. אך שני דברים ברורים: א) מניעת הטרדה מינית וצפיפות באוטובוסים היא במקרה הטוב אלמנט אחד משלל המניעים ומגמות פוליטיות ואידיאולוגיות המובילות את ההפרדה, שתוארו לעיל. ב) הפרדה בתחבורה ציבורית, קרי, מחיקת נשים ברשות הרבים, היא בריחה מבעיית ההטרדה במקום התמודדות. כשגבר אלים מכה בבית, צריכים להוציא אותו ולא אשתו. כשגבר מטריד באוטובוס צריכים לטפל בו, ולא להדיר את קורבנו, וכך לנרמל את ההטרדה כדבר נתון. אל לנו להוסיף חטא על פשע ולטפל בהטרדה ברמיסת זכויותיהן של נשים, מקומן המכובד במרחב הציבורי וקעקוע בסיסי של רשות הרבים הישראלית.
יש למנוע הטרדה בדרכים שמחזקות את ערכי כבוד הבריות, ואכן את הצניעות, ולא מדכאות אותם. הצניעות היא ערך יקר עד מאד– היא יחס מוסרי שבו אנו מצמצמים משהו מהנוכחות שלנו דווקא כדי לכבד את הנוכחות של האחר, לא למחוק אותו/ה אלא לאפשר את נוכחותם/ן. צניעות היא בת-בריתו של השלום ושל החרות שהדמוקרטיה מעניקה לכל אחד ואחת, לחיות את חייהם על פי רצונם, חרות שקשה להשיג וקל לאבד, ויש הרבה דרכים לאבד אותה.
הנביא מיכה מזהירנו: הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו:ח). צניעות שמשולבת בעשיית משפט ואהבת חסד היא לא זאת שמוחקת את הזולת אלא שמעצימה אותנו במאבקינו לכבוד הבריות, שכל אחד ואחת מהם נברא בצלם אלוקים.
ד"ר יהודה מירסקי הוא חבר ועד המנהל של "תנועת ירושלמים," חוקר מחשבת ישראל ועמית במכון למדיניות עם יהודי בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם