מלחמת חפירות: איך נציל את דרום ים המלח?
דבר אחד הממשלה לא יכולה להחליט: לא לעשות דבר. מפלס המים בחלקו הדרומי של הים עולה ב-20 סנטימטר בשנה - ובמידה שלא תינקט פעולה מהירה, המלונות יהפכו בשנים הקרובות לצוללות
ברוב ימות השנה נוהגים ארגוני הסביבה והמלונאים להתכתש, אבל שוב מתברר שלים המלח חוקים משלו. בים המלח יש להם יריבים משותפים: משרד האוצר ומפעלי ים המלח, ואינטרס משותף: למנוע את העתקת המלונות. העתקה, למען הסר ספק, היא שם מעודן להריסת המלונות ובנייתם מחדש במפלס גבוה יותר.
מדובר בקרב על מיליארדים. ככל שים המלח מצטמק, ככל שאוצר הטבע הזה חבוט יותר - כך גדלים הסכומים שעפים מעל המים המלוחים. בתחילת ינואר אמור שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, להמליץ לממשלה כיצד למנוע את הצפת המלונות בעין בוקק ובנווה זוהר.
דבר אחד הממשלה לא יכולה להחליט: לא לעשות דבר. מפלס המים בחלקו הדרומי של הים (שהוא למעשה בריכות תעשייתיות של מפעלי ים המלח) עולה ב-20 סנטימטר בשנה - ובמידה שלא תינקט פעולה מהירה, המלונות יהפכו בשנים הקרובות לצוללות.
כדי לבחון פתרונות אפשריים לבעיה הקימה הממשלה את החברה להגנות ים המלח (חל"י). חל"י, בראשות תא"ל בדימוס שימי דניאל, קצין הנדסה ראשי לשעבר, סיימה את מלאכת בחינת החלופות והגישה לשר התיירות עבודה המנתחת את יתרונותיהם וחסרונותיהם של 3 אפיקי פעולה: העתקת המלונות; "קציר" מלח - איסוף המלח מקרקעית הבריכות באמצעות דוברות והטמנתו בחלק הצפוני של הים; ובניית לגונה שתגן על המלונות. האפשרות השלישית, כך מסתמן, ירדה מהשולחן. סביב שתי הראשונות ניטשת בימים אלה מלחמת חפירות.
במלחמה הזו כל השחקנים בזירה מתייצבים מול משרד האוצר. המלונאים, אנשי הסביבה,
בנוסף לכך, לטענתו יתגלגלו המשאיות המלאות במשך 3 שנים בקצב של משאית לדקה בכביש היורד מכיוון ערד לים המלח. גם לקציר המלח יש השלכות סביבתיות (בעיקר צריכת החשמל של הדוברות), אבל להערכת ארגוני הסביבה הן צנועות בהרבה.
המלונאים חוטפים צמרמורת רק מהמחשבה שדחפורים יעלו על מקורות הפרנסה שלהם. שימי דניאל מחל"י, קצין הנדסה או לא, משתמש בסלנג הצבאי ומציע "לדלג" את המלונות כלפי מעלה; כשאלי גונן שומע את זה הוא נאנח ואומר שמדובר בדילוג הארוך בהיסטוריה. ראינו כמה זמן לוקח להקים רכבת בתל-אביב ובירושלים, אומרים גונן וחבריו, ראינו באיזו שנה נחנך נתב"ג 2000. כאן מדובר בהליך תכנוני וסטטוטורי מורכב מאין כמוהו, בהפקעת קרקעות. אחרון בעלי הקיוסקים יתקע אותו שנים בבתי משפט. המלונאים רואים לנגד עיניהם 15 שנים שבמהלכן ים המלח יהפוך לאתר בנייה והתיירים יברחו לירדן.
אבל זה מה שהאוצר רוצה, בעיקר כי על-פי התחשיבים של חל"י זו האפשרות הזולה ביותר: עלותה 5-3 מיליארד שקל, לעומת לפחות 7 מיליארד שיעלה קציר המלח. על כך המלונאים והירוקים עונים שהתחשיבים לא מביאים בחשבון את הנזק לתיירות ושאת עיקר ההוצאות של הקציר יש להשית על מפעלי ים המלח. המלח הוא הפסולת שנשפכת לים כשהמפעלים עושים כסף, אז שיואילו בטובם לפנות אותו.
עם טענה אחת של האוצר קשה להתווכח: אזור המלונות בים המלח מכוער מאין כמוהו, סובל מתכנון מיושן ומציע לאורחים מגוון גסטרונומי מדכדך שנע בין "ארומה" ל"מק'דונלדס". אבל טעם רע מעולם לא היווה שיקול בקבלת ההחלטות בישראל, ולא בטוח שזה המקרה שבו צריך להתחיל.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם