אל תוציאו את הרמב"ם מדעתו
ביום השנה לפטירת הרמב"ם יוחאי מקבילי שמוציא לאור את כתביו מצפה מהחוקרים להפסיק את סילוף עמדות הרמב"ם בנושא אמונה ודת

ניטול למשל את העולם האקדמי, שהספר "מורה הנבוכים", שכתב אותו פרופסור מוזס מיימונידס משמש בו נושא למחקר אינסופי. הטענה העיקרית של כמה מחוקריו היא שהרמב"ם הסווה את דעתו האמיתית ושיקע אותה בספר "מורה הנבוכים" וכתב את ספר ההלכה "משנה תורה" כמס שפתיים להמון כ"שקר הכרחי".
זו היא מסקנה הזויה בהתחשב בעובדה שהרמב"ם השקיע את מירב כוחו בספר "משנה תורה" ובשאר ספרי ההלכה. וכאן המקום לגלות סוד קטן: הרמב"ם נרתע מן השקר, ולא פעם הוא טוען שאי אפשר להיחלץ משאלות קשות באמצעות השקר. אז עליו אומרים "שקר הכרחי"?!
לעתים מסקנותיהם של החוקרים כה קיצוניות, עד כי נדמה שגם אילו היה הרמב"ם עומד וצווח כנגדם וטוען שלא התכוון למה שהם מייחסים לו, הם היו מתעלמים ממנו. כך, למשל, יש חוקרים הטוענים שהרמב"ם הבליע את אמונתו האישית שלמעשה העולם לא נברא על ידי אלוהים, ומי שהגונים בעיניהם מוכנים להודות שהדברים אינם מוכרעים.
נעצור נא לרגע. כמה פעמים צריך אדם לצעוק את המוטו שלו כדי שכולם יבינו אותו: שלוש פעמים, שבע פעמים, עשר, עשרים? והנה לא פחות מ-26 פעמים הרמב"ם מכריז בראש ספריו בלשון קריאתו של אברהם אבינו "בשם ה' אל עולם" (14 פעמים בראש כל ספר מספרי "משנה תורה", 6 פעמים בראש כל אחד מששת סדרי המשנה, 3 פעמים בראש ספר "מורה הנבוכים", ונוסף עליהם באיגרותיו ובספריו האחרים). זאת ועוד. הרמב"ם טורח להביע את דעתו במפורש בספר "מורה הנבוכים" ולהדגיש שהקריאה הזאת מיועדת לכל האנושות להכיר בעובדה שהאלוהים ברא את העולם.
אך עדיין יש מי שאומר שהרמב"ם לא האמין שאלוהים ברא את העולם. והדברים עתיקים. ולא משנה מה הוא יאמר יטענו בשמו אחרת, כפי שעולה מדבריו בפתיחתו ל"איגרת תחיית המתים". וכפי שכתב שייקספיר, כך מתנהלים הדברים כאשר "הליידי טוענת יותר מדי שאינה אשמה".
וכמו אלה הם המון העם חובבי הקמעות ופוקדי הקברים. גם אלה מעריצים את הרמב"ם ועולים לקבר המיוחס
אתרים אתאיסטים מגייסים את הרמב"ם, איש ההיגיון והשכל והידע, למלחמתם בדת ותופעות פסולות בה. מאמין אמיתי ראוי שיבעט במגייסים אותו וידון אותם לכף חובה. בענייני עצם קיומו של ה', יפסוק הרמב"ם, אין נסיבות מקילות.
מאנשים דתיים המאמינים באלוהים הרמב"ם תובע שיכירו את האלוהים ושלא יאמינו ב"מוצר דמיוני". מטכנוקרטים של ההלכה ומהמון העם, הרמב"ם דורש להבין את מהות המצוות. ומפילוסופים ושכלתנים ודומיהם הרמב"ם מבקש שיחיו את התובנה בתשוקה יומיומית: תודעה ולא רק ידע.

כמעט אין מי שלומד את דברי הרמב"ם כפי שהם באמת, ולכל הפחות כפי שהוא רצה: שילמד האדם את התורה כולה מן הספר האחד שחיבר, כדי שיכיר את היהדות באופן רחב. באופן פרדוקסלי, המספר הגדול של מפרשי הרמב"ם הפך את הספר הכתוב בלשון ברורה ובעברית משובחת לספר שהרבה אומרים שהוא מתאים רק לתלמידי חכמים גדולים.
לא ייאמן. אפילו את שמו המקורי של הספר שלו שינו. הוא קרא לספרו "משנה תורה" בנועזות מופלאה, כאומר: קראו את התורה, אחר כך קראו את ספרי ותדעו את כל היהדות. אבל עד היום רבים קוראים לספר "היד החזקה".

אפשר להזניח את ההיגיון ולדבוק גם בנוסח שעולה ממנו שיש עונש מוות על אכילת מצה לפני ליל הסדר (חמץ ומצה ו,יב), רק בגלל שבאחד הדפוסים "תיקן" מאן דהוא את דברי הרמב"ם מן הדימיון. ואין טעם למנות כמה "תיקונים" או "שיפורים" הוכנסו לספריו של הרמב"ם. באתרים מוסלמיים משוכתבת ההיסטוריה, והרמב"ם מככב בהם כמי שהתאסלם בסוף ימיו, אך אין חדש בזה. יש גם מי ש"מעיד" שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו מכל מה שכתב בהגותו, אחר שגילה לפתע את ספר "הזוהר".
הכול מושכים בחוטים. משנתו של הרמב"ם מרתקת מאין כמוה. ואולי זו ההזדמנות להכיר אותו כפי שהוא בלי למשוך אותו ימינה ושמאלה רק כדי לעשות כותרות. די במה שהוא אומר כדי לזעזע. את הרמב"ם כדאי ללמוד בדיוק כפי שהוא. אפשר לא להסכים עם הרמב"ם, אפשר לחלוק עליו, אבל צריך לדעת היטב מה הוא אומר בלי כחל ושרק. ויותר משהרמב"ם מלמד דעת, הוא מלמד איך לדעת.
ונסיים בדבר חשוב: השתמשו נא בשכלכם הישר. זהו צלם א-לוהים, לפחות לפי הרמב"ם. אל תוציאו אותו מדעתו.
יוחאי מקבילי, מתפרנס מהייטק, העורך הראשי של "מפעל משנה תורה" (חפשו גם בפייסבוק). מטרתו היא להנגיש את הרמב"ם כפי שהוא באמת לכל אדם בנוסח מדויק בתוספת ביאור פשוט, תמציתי ונאמן - רמב"ם על פי הרמב"ם