הטיעונים לעונש: המדינה דורשת מאסר ארוך וקנס לקצב
המדינה מבקשת מבית המשפט לגזור על הנשיא לשעבר, משה קצב, מאסר ממושך בתוספת קנס ופיצוי שיועבר לנשים שתקף מינית. שלב הטיעונים לעונש במשפטו נערך בדלתיים סגורות, אך מסיכום הדיון עולה כי חרף העמדה הנחרצת, בפרקליטות טענו כי יש מקום להקל בעונשו "באופן מדוד" בשל הוקעתו הציבורית
- גזר הדין: ב-8 במרץ, יום האישה הבינלאומי
- הערכות: קצב יישלח לכלא לשש שנים לפחות
- מסמך: הכרעת הדין במשפט קצב (קובץ pdf)

מתקציר הדיון, שנערך בדלתיים סגורות, עולה כי התביעה התמקדה בחומרת העבירות שביצע קצב. התובעים בתיק טענו כי חומרתם של המעשים אף גוברת לנוכח העובדה שהנשיא לשעבר ניצל תכופות את סמכותו ואת פער הגילאים וניסיון החיים בינו לבין קורבנותיו.
התובעים טענו כי הם אינם מסוגלים לחשוב על טיעונים להקלה בעונשו של קצב או על עובדות שאותן ניתן יהיה להציג לטובתו של הנשיא לשעבר - זאת, לטענתם, בייחוד לנוכח העובדה שהנשיא נלחם על חפותו, ובכך גם גרם להבאת המתלוננות להעיד בבית המשפט ולחיות שוב את המעשים. למרות זאת, טענו התובעים כי הם אינם מתעלמים מהוקעתו של קצב על ידי הציבור קודם להרשעתו והסכימו כי יש מקום קטן להקל בו בשל עובדה זו, "אם כי באופן מדוד".
התובעים סכמו את דבריהם כשביקשו מהשופטים להטיל על קצב "עונש מאסר ממושך", אליו ביקשו להוסיף מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי משמעותי למתלוננות. לעומתם, סנגוריו של קצב שטענו בפני השופטים כי נגרם למרשם עוול רב, וכי הוא עבר עינוי דין ממושך במשפט נגדו כשתוך כדי זאת כבר נשפט על ידי התקשורת ועל ידי הציבור.
עורכי הדין טענו כי לשמו של הנשיא
"אין לכך אח ורע בתולדות ההיסטוריה המשפטית בישראל", אמרו עורכי הדין לשופטים, וביקשו לזקוף כל זאת לטובתו של קצב. לכן ביקשו להסתפק בעונש קל יחסית, לנוכח ה"עונש" שכבר קיבל קצב, ובכל מקרה דרשו כי הנשיא לשעבר, שהורשע באונס, לא יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח.
קשה להעריך מה העונש שייגזר על קצב. בישראל אין טבלאות ענישה כמו בארצות הברית, והשופטים נוהגים לגזור עונש גלובלי עבור כל העבירות שבהן הורשע הנאשם, ולא לחשב את העונש עבור כל אחת בנפרד. כל ניסיון להשוות גזר דין אחד למשנהו נועד לכישלון, שכן בכל מקרה מתחשבים השופטים בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות האישיות של הנאשם.
כשיקולים להקלה בעונש יילקחו בחשבון הזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים, גילו המבוגר של קצב, הסבל שלו ושל משפחתו מ"משפט השדה" שנערך לו בתקשורת ובציבור, תרומתו הציבורית רבת השנים והמחיר האישי והציבורי ששילם בעצם הרשעתו.
אלא שהעובדה שקצב ניצל את השררה ואת תפקידיו הציבוריים כדי לבצע את העבירות ככל הנראה תביא לכך שההתחשבות בנפילתו "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" תהיה מוגבלת. אליה יתווספו נסיבות חומרה נוספות: ריבוי המעשים, קיומן של מתלוננות נוספות שעניינן התיישן, היעדר נטילת אחריות והבעת חרטה כנה, התנכלותם של קצב ואנשיו למתלוננות וכן העובדה שקצב נקט דרכים של פיתוי וציד כלפי קורבנותיו.