השחקן הישראלי ערבי ג'וליאנו מר נורה למוות בתיאטרון בג'נין
גורמים פלסטיניים מדווחים כי ג'וליאנו מר נורה למוות בידי יורה אחד שהמתין לו בעת שעזב את מתחם תיאטרון החופש שאותו ניהל. על פי עדי ראייה שהיו במקום, מר יצא מהמבנה יחד עם המחנכת של בנו, שהמתין לו באותה עת במכונית. אלמוני שחיכה לו קרא בשמו וכאשר התקרב פתח לעברו באש ונמלט מהזירה
- לעדכונים נוספים: הצטרפו לדף החברים של nrg בפייסבוק
המשטרה הפלסטינית מסרה שבאירוע פצועה אחת. ראש עיריית ג'נין, האדם רידה, גינה את הרצח, ואמר כי מר "היטה שכם לעם הפלסטיני", והורה להקים ועדת חקירה מיוחדת.
מר נולד ב-1958 בנצרת לאם יהודייה ואב ערבי, היה שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי ופעיל פוליטי. בין סרטיו הבולטים, "עץ הדומים תפוס", "כיפור" ו"טאהרה" – עליו היה מועמד לפרס אופיר בשנת 2002.
במהלך השנים היה נתון לאיומים חוזרים ונשנים על חייו, ככל הנראה עקב עיסוקו באמנות ובתיאטרון. הוא בלט במשך השנים כפעיל פוליטי ומחה נגד הכיבוש הישראלי ונגד ההתנחלויות, ופעל למען זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים.
הוא התפרסם בהתבטאויות שערורייתיות, למשל כשפורסם שאמר כי הוא תומך בפיגועי ההתאבדות של החמאס (מאוחר יותר הכחיש את הדברים).
בשנת 2006 פתח מר תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים בג'נין בשם "תיאטרון החופש". בעבר ניסו אלמונים להצית את התיאטרון והפיצו כרוזים שמתייחסים לעומד בראשו, כאל גייס חמישי. במקרה אחר, הוצתה דלת התיאטרון ובקבוק תבערה הושלך לעבר חלל המקום.
כמו כן, הופצו כרוזים נוספים,
בשנת 2003 יצר וביים את סרטו התיעודי "הילדים של ארנה" העוסק בתיאטרון לילדים פלסטינים בג'נין, שהפעילה אמו בשנות ה-90. בסרט, חזר מר אל הילדים שהשתתפו בתיאטרון, ותיעד איך רבים מהם הפכו ללוחמי ג'יהאד, שרבים מהם נהרגו.
בצבא שירת מר בחטיבת הצנחנים. את קריירת המשחק שלו החל בשנת 1984 כשכיכב בסרט המתח האמריקאי "המתופפת הקטנה" לצד דיאן קיטון. בשנה לאחר מכן השתתף בסרטו של אבי נשר, "זעם ותהילה".
הבמאי אבי נשר אמר בעקבות הרצח של מר: "זה מקרה נוראי, הוא בן אדם שמאוד אהבתי, הוא היה מאוד יקר לי". לדברי נשר, "הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שנולדו כאן אי פעם, כישרון ענק ושחקן טוטאלי. זה כל כך אירוני שהוא נרצח, כי הוא הקריב את הקריירה בשביל העניין הפוליטי, ועכשיו גם את חייו".
גם השחקנית הבכירה, גילה אלמגור, ששיחקה לצד מר בסרט "עץ הדומים תפוס", גינתה את הרצח. "אני המומה", אמרה. "הוא חצה את הקווים כדי לעזור להם (לפלסטינים) והוא היה שם בשביל לעזור. הוא הלך רק כדי לעשות להם תיאטרון".
השתתף בהכנת הידיעה: ערן סויסה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם