קינה על חבר: הרמטכ"ל אהוד ברק סופד לאלוף נחמיה תמרי
"מי ייתן, ומהכוח שנתת לנו נחמיה, במופת חייך - נדע לשאוב, ויחד במשותף, להשלים ולו מעט מהחסר". אהוד ברק, ינואר 1994, קרית שאול
פעמים רבות בשלושים השנים האחרונות פסענו יחד ברחובות האבן הארוכים הללו, מלווים בדרכם האחרונה את הטובים בחברינו, מפקדינו ופקודינו שנפלו בקרב או בבניין הכוח, ועל פניהם חיוכי הנצח של בני עשרים ושלושים.
שנה אחר שנה היינו פוסעים כאן, יודעים בעצם, גם אם בוחרים להדחיק זאת - שאחד מאיתנו עלול להיות גם הקרבן הבא. ורק בזמן האחרון טעינו לרגע להאמין שדורנו כבר שתה מהכוס הזאת עד תומה, ובא האסון הזה וטפח על פנינו.
מילדות בעין חרוד ונעורים בבני עטרות ובעיר, דרך הצנחנים וסיירת מטכ"ל, הנח"ל והשריון ועוצבת הגליל בואכה המטה הכללי ופיקוד המרכז, צומחת ומבשילה אישיות יוצאת דופן. במבצעים ובקרב - אומץ, קור רוח ודוגמה אישית של ההולכים לפנים; ונחישות ודבקות עיקשת במשימה; ושיפוט מאוזן של המציאות; ויציבות וכושר עמידה בלחצים - והעיקר, הישגים בביצוע.
מצוער אמיץ הנפצע בקרב בששת הימים ועד הובלת חטיבת הצנחנים במבצע "שלום הגליל," ובדרך הרדאר, וסבוי, ואנטבה, ועשרות מבצעים עלומים הבונים אבן לאבן את חומת ביטחון ישראל. ובביטחון השוטף ובבניין הכוח, מביא איתו נחמיה מחד קפדנות ויסודיות החותרות עד הפרטים הקובעים את התוצאות; ומאידך, קשב ופתיחות וחופש פעולה לכפופים. הוא מבין לעומקו את היחס בין רוחב ראייה ושיקול דעת בוגר ומפוכח - הנדרשים בעיצוב ובהתוויית המשימות לבניין העבודה העקבית האפורה, ההתמדה ויכולת האכיפה של תהליך השתפרות רצוף, הנדרשים ביישומן ובהוצאתן לפועל של אותן משימות עצמן.
אבל מעבר לכל אלה קורנת מנחמיה בכל עת מנהיגות טבעית וסמכות מוסרית טבעית, שמקורה בצירוף הנדיר כל כך של יכולת גבוהה, דוגמה אישית, צניעות אמת וערכים: פשטות, ישרות מוחלטת ואמיתיות - בכל מילה ומעשה.
הייתה בו התרחקות מודעת והחלטית מכל גרגר של זיוף, מכל פוזה ומכל עניין של אגו או תדמית. דמות האמת של כל דבר - ולא תדמיתו; דמות האמת - והיא לבדה - העסיקה אותו תמיד. והענייניות נטולת הפניות הזאת, נתנה לו את הכוח המוסרי והסמכות הפנימית להיאבק על עמדותיו גם כנגד דעותינו, מפקדיו, ולשכנע. וגם לעתים את הכוח לקבל ולבצע הוראה הנוגדת את טעמו או שיפוטו. בעין הסערה עמד נחמיה בעשרת החודשים של תפקידו האחרון כאלוף פיקוד המרכז; ואת כל כישרונותיו ומטענו הוא הביא איתו אל המבחן הזה; מאבק חסר פשרות נגד מבצעי הטרור; הקשר הרגיש והסבוך עם ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון הנתונה במאבק קשה כואב ומתמשך; כשהוא עומד על הצורך להבטיח את ביטחונם ככל שנוכל, ולהבטיח שמירת החוק ומרות המדינה על כל אזרח - וכל זאת תוך שהוא מגלה אמפתיה אנושית עמוקה למתיישבים כאזרחים ובני אדם. וכך כלפי האוכלוסייה הערבית הנתונה לאחריותנו.
וההתרסקות קטעה את מסלול חייו בעיצומו של מאבק עתיר הישגים, ועם זאת, רצוף מכשולים, והחלל גדול. כבן לשבט התמרים - שבט מופלא של לוחמים, בונים ואנשי ספר ודעת, מפנים נחמיה הנער את מובנו של השם שנתנו לו אביו ואמו, שמו של נחמיה שיין, מ"מ הפלמ"ח שנהרג ב"ליל הגשרים;" ומפנים את דרכם וניסיונם של אחיו הבוגרים - וצועד בעקבותיהם - רחוק יותר וגבוה יותר.
צבי - שלושה בנים גידלת. ולאורך 40 שנה הם צועדים בין ובתוך הסכנות הנובעות מכינון ריבונות יהודית בארץ ישראל - הלא היא תמצית המהפכה שהוביל דורך שלך ונשוא החלומות של דורות הגלות לפניה. והרי ידעת כל השנים הללו באיזה דרך הם הולכים, גם כשלא ידעת באיזה מקום ובאיזה לילה חולף המוות
חנה, יובל, רוני, עידו, דוביק ושי, וכל בני המשפחה - שום כוח בעולם לא יוכל להחזיר את נחמיה, את אבא לחיים. ומילים לא יוכלו לנחם. בלב שבור אנחנו, חבריו, איתכם ככל שנוכל. ונחמיה חי, בזיכרונם ובתודעתם של אלפי קצינים ועשרות אלפי לוחמים וחברים שעבדו ולחמו איתו ותחת פיקודו לאורך הדרך. חי - כל עוד אנו חיים.
בשנת ,1954 במאמרו "קריירה או שליחות," כתב דוד בן גוריון, ואני מצטט: "בהקמת המדינה עלינו על הר תלול: אין לנו עוד הברירה לעמוד במקומנו. או שנתגלגל במורד עד לתהום, או שנתקדם במעלה ההר עד לפסגה."
החברה הישראלית בחרה מאז בהמשך ההתקדמות במעלה ההר. חרף המחיר וחרף הקורבנות. וצה"ל היה למדינת ישראל בטיפוס הזה - יתד בסלע ונקודת משען ויד מושטת ורשת ביטחון - בקשים שברגעים. וצה"ל גם שילם, עם החברה כולה, את המחיר. וארבעים שנה, וחמש או שש מלחמות אחרי דבריו אלה של בן-גוריון, כאשר נדמה לעתים שאנו בפתחן של שנים שתכרענה את אופי הטיפוס בקטע המעלה האחרון וייתכן אף את תנאי עמידתנו על ראשו של ההר - יחסר לנו מאוד נחמיה, מבחירי העושים במלאכה.
ומי ייתן, ומהכוח שנתת לנו נחמיה, במופת חייך - נדע לשאוב, ויחד במשותף, להשלים ולו מעט מהחסר. איש של אמת, של שלימות פנימית ומעשים. אהבנו אותך.
יהי זכרך ברוך.
אלוף נחמיה תמרי - אלוף פיקוד מרכז. קודם לכן פיקד על סיירת מטכ"ל ועל חטיבת הצנחנים. ב12.1.1994- ניסה מסוקו לנחות במפקדת הפיקוד בירושלים. בשל מזג האוויר הסוער התנגש המסוק בכבל חשמל והתרסק. נחמיה ואנשי צוותו נהרגו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם