זיכרון צרוב: אמהות החללים ביצעו קעקועים בעקבות הבנים
חמש אחרי המלחמה: בני משפחותיהם של דודו עמר ודן ברוייר ז"ל, שנהרגו במלחמת לבנון השנייה, החליטו לשאת את הזכרון על בשרם. הם קעקעו על גופם בדיוק את אותם קעקועים שהבנים קעקעו על עצמם לפני שנפלו בקרב. "הם איתנו בכל מקום"
אמו של דודו עמר ז''ל עם הקעקוע צילום: חמד אלמקת
"לפני מלחמת לבנון השנייה קעקעתי שני בחורים, תושבי האזור. בדיעבד נודע לי ששניהם לא חזרו מהמלחמה. אלה היו דן ברוייר ז"ל מבית הלל ודודו עמר ז"ל מקריית שמונה", משחזר לוי, "אחרי שהם נפלו בלבנון נדהמתי לראות את האמהות שלהן מופיעות אצלי בסטודיו. מדובר בשתי נשים מבוגרות, שלא נמנות עם הפרופיל הסטנדרטי של הלקוחות שמגיעים אלי. שתיהן ביקשו לקעקע על גופן בדיוק את אותן צורות שקעקעתי על הגוף של הבנים שלהן שנפלו בקרבות".
סמל דן ברוייר (19) מבית הלל נהרג ב-12 באוגוסט ליד מארון א-ראס, בשעה שהטנק בו היה ספג פגיעה ישירה של טיל בשעה שהוא וצוות הטנק שלו ניסו לחלץ טנק אחר שנלכד באזור. סמ"ר דודו עמר (25), מקריית שמונה השכנה, נהרג למחרת מאש צלפים ליד נהר הליטאני.
"גם אני וגם שני הילדים שלי, האחים הצעירים שלו עשינו את אותו קעקוע שהיה לדודו על הרגל. זה קעקוע של נמר, הכלי שבו הוא שירת בהנדסה קרבית", סיפרה אתמול עופרה עמר, אמו של דודו ז"ל, "אני גם קעקעתי על הגב את הסמל של היחידה שלו שהוא היה משוגע עליה. מבחינתי זאת ההנצחה שהכי מדברת אלי.
"הגוף שלי זה הדבר הכי קרוב אלי, הוא נמצא איתי בכל מקום ודודו הולך יחד עם הגוף שלי, איתי. דודו כל הזמן בליבי ובנשמתי, הקעקועים האלו יישארו איתי כל החיים. אני הולכת לישון איתו, אני אוכלת איתו, אני מרגישה שכשאני אמות אז אני כאילו אמות ביחד איתו".
דודו עמר ז''ל
צילום העתק: חמד אלמקת
"הילד שלי ממשיך ללכת איתי לכל מקום"
ליאורה ברוייר צילום: חמד אלמקת
את משפחת ברוייר ממושב בית הלל השכן הכירה עופרה עמר רק אחרי ששכלה את בנה באותה מלחמה.
שותפות הגורל הפגישה אותם באירועים למשפחות ששכלו את יקיריהן במלחמת לבנון השנייה. רק שנים מאוחר יותר גילו המשפחות השכנות על דרך ההנצחה הזהה בה בחרו ללכת.
"אני הייתי עם דן בזמן שהוא קעקע על הגוף שלו את השממית. קצת אחרי שהוא נהרג היה לנו ברור שנקעקע על הגוף שלנו את אותה שממית", שחזרה אתמול ליאורה ברוייר, אמו של דן ז"ל.
"הרעיון היה של רון, אחיו הצעיר של דן. אני, רון וטל אחותו הגדולה של דן, קעקענו שממית על הגוף שלנו. אני קעקעתי גם את השם של דן בצורת ניצן
של ורד שלא הספיק להיפתח.
"זה עוזר לי להרגיש שהילד שלי שלא הספיק לגדול ולהתפתח ממשיך ללכת איתי לכל מקום". השממית הונצחה לאחרונה גם בפסל מבזלת שנוצר על ידי אחד מחברי המשפחה למען הנצחתו של דן.
לדברי עופרה עמר, אמו של דודו, הקעקוע הוא הזיכרון המוחשי ביותר לבנה שנפל. "זה חלק ממנו. זה כמו להגיע לבית העלמין. הוא לא שם אבל אני יכולה לגעת בו. לא נשאר לי שום דבר מוחשי מדודו. הכל זה רק זיכרונות, גם התמונות הן רק זיכרונות.
"הגוף שלי חי והוא מכיל אותו. הקעקועים מסמלים בשבילי את דודו וכשהם עלי אני מרגישה שאני מחיה אותו באיזו שהיא צורה דרכי".
דן ברוייר ז''ל
צילום העתק: חמד אלמקת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם