20% מהשטח הימי של ישראל יוכרז כשמורת טבע
רשות הטבע והגנים חשפה מסמך העוסק בשמירה על הסביבה הימית. הרשות מתכננת להכריז על שמורות טבע ימיות בניצנים, בחופי השרון, הכרמל וראש הנקרה. וגם, התלות בהתפלה עלולה לסכן את הסביבה
מעבר לשמורות הטבע הימיות המוכרזות, נמצאת רשות הטבע והגנים בתהליך שבסופו יוכרזו כ-20% משטחי המים הטריטוריאליים של ישראל כשמורות טבע ימיות.
החל מאמצע שנות ה-60 ועד ראשית העשור הקודם הוכרזו בישראל שש שמורות ימיות קטנות, ששטחן הכולל (10.4 קמ"ר) הוא כרבע אחוז משטח ישראל בים התיכון, והן משתרעות בדרך כלל מקו החוף ועד למספר מאות מטרים מערבה לתוך הים. שמורות אלה מגינות על בתי הגידול של אזור הגאות והשפל ושל סביבת המים הרדודים (בעומק של מטרים בודדים עד כעשרים מטרים), אך אינן מגנות על חלקים מייצגים של כלל הסביבה הימית בים התיכון הישראלי. "מיעוט השטחים הימיים המוכרזים כשמורות טבע, בולט במיוחד לעומת מאמצי שימור הטבע רבי השנים בתחום היבשתי" מסבירה ד"ר יהל, את הצורך להרחיב בצורה דרמטית את היקף שמורות הטבע הימיות בתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל.
על פי המסמך, מתוכננות לקום שמורות טבע ימיות גדולות מול ניצנים – בין אשקלון ואשדוד , מול חופי השרון והכרמל ובראש הנקרה. שמורות ייחודיות מתוכננות באזורים בהם לבית הגידול של הקרקעית יש מאפיינים ייחודיים וראויים לשימור. שמורות "קו חוף" חדשות יתווספו לאלו המוכרזות כבר כיום ומשתרעות למרחק של מאה עד מאות מטרים בודדים מקו החוף. לשמורות הטבע המתוכננות יתווספו גנים לאומיים ימיים שתכליתם הגנה על ערי החוף העתיקות, נמליהן ואתרי מורשת נוספים
"משמעות שמורות הטבע הימיות", מסבירה ד"ר יהל, "היא להגביל פעילות אנושית בתוך השמורה". לדבריה, מתוך 20 האחוזים משטחי המים הטריטוריאליים, שעתידים להפוך לשמורות טבע ימיות, יהיו אחוזים בודדים שיוגדרו כאזורי הליבה של השמורות - באזורים הללו תהיה אסורה פעילות דייג, הקמת תשתיות, הזרמה לים, שימוש בכלי שייט מנועיים. בשטחים הללו עדיין יהיה מותר לערוך פעילות נופש כמו שייט לא מנועי, צלילה ושחייה תוך התחשבות בטבע.
השינויים הדרמטיים שחלו במים הטריטוריאליים של ישראל בשנים האחרונות הם אלו שהביאו להוצאתו לאור של המסמך המבקש לבלום את הפרת האיזון האקולוגי בים התיכון. לסביבה הימית מגוון רחב של תפקודים. הים הינו נתיב תחבורה והובלת חומרי גלם וסחורות לישראל וממנה. מקורות אנרגיה חשובים (גז טבעי ונפט) התגלו לאחרונה בים, ואליהם עשויה להיתוסף בעתיד אנרגיה ממקורות של רוח וגלים.
מי הים הם המקור העתידי למרבית המים המתוקים עבור מדינת ישראל (בה מוקמים מתקני התפלה בהיקפים גדולים) ושכנותיה. הים הינו מקור מזון (דגים ופירות ים שמקורם בדיג או בכלובים ימיים), חומרי גלם, וחומרי טבע לתעשיית התרופות. בנוסף, הים וחופיו הם אתרי בילוי, נופש, תיירות וספורט זמינים לכל תושבי ישראל.
"יחד עם חיזוק תלותנו בים גובר האיום על בריאותה של הסביבה הימית ועל יציבותה", טוענת ד"ר יהל. גורמי הפגיעה מרובים, ונובעים מניצול יתר של מיני חי וצומח, פגיעה פיסית בבתי הגידול הימיים והחופיים, זיהום הסביבה הימית, פלישת מינים זרים למערכת הימית המקומית ושינויים אטמוספריים גלובליים בים התיכון הישראלי. הדבר בא לידי ביטוי בדיג יתר הפוגע באופן מתמשך באוכלוסיות הדגים וחסרי החוליות, ומחליש את יציבותה של המערכת האקולוגית ואת יכולתה להתאושש מפגיעות נוספות.
עוד כותבת ד"ר יהל כי הפגיעה בבתי הגידול הימיים נגרמת בין היתר גם מהפיתוח המואץ על קו החוף. מתקני תשתיות כדוגמת נמלים ומרינות פוגעים במצוק החופי ומצמצמים בכך את רוחב רצועת החוף. גם הזרמת ביוב ושפכים תעשייתיים, הזרמת מי הקירור של תחנות הכוח לים ובשנים האחרונות גם הקמה מואצת של מתקני התפלה גדולים המזרימים ויגבירו את הזרמת מי הרכז בהיקף של מיליארדי מטרים מעוקבים בכל שנה לים עלולים להשפיע בצורה ניכרת על הסביבה הימים המשתנה מיום ליום. "ההשפעות הסביבתיות של רכז התמלחת, הכולל גם תוספים כימיים מתהליך הייצור, עדיין אינן ידועות. על אלו נוספים קווי קידוחים ימיים, הנחפרים או מונחים על קרקעית הים: אנרגיה, גז ותקשורת, קידוחים ימיים להפקת גז ונפט ומבנים נוספים כגון איים מלאכותיים, שהקמתם למטרות תשתית ותעשייה כבר אושרה" כתבה ד"ר יהל במסמך החדשני.
"על איומים אלה", מוסיפה ד"ר יהל, "נוספת הגירתם של דגים וחסרי חוליות למזרח הים התיכון, מהים האדום דרך תעלת סואץ". עד שנת 2000 תועדו יותר מ-550 מיני מהגרים כאלה ביותר מ-2,200 פרסומים, נכתב במסמך.
מסמך המדיניות יוצג לציבור החל ממחר בבוקר (ה') באתר רשות הטבע והגנים. מנסחיו מקווים כי הקוראים אף יפנו אליהם הארות והערות לגבי תוכן המסמך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם