18 שנות מאסר לרוצחה של עו"ד ענת פלינר
בית המשפט גזר את העונש על הצעיר שדקר את פלינר למוות בפתח ביתה לפני כ-5 שנים. בנוסף, הוא יפצה את משפחתה ב-200 אלף שקל
עונש המאסר נקבע ברוב קולות, כאשר שניים מהשופטים ביקשו לגזור את 18 שנות המאסר ואילו השופטת שרה דותן, ראש הרכב השופטים, סברה כי 24 שנות מאסר הוא עונש מתאים יותר לרוצח.
בתום הדיון התקשתה תחיה אהרוני, אמה של פלינר, לשמור על איפוק וכמעט ונשברה. "יש לנו מדינה שאין בה צדק ויש בה מקום רק לרוצחים", אמרה. "מי שמשלם לעורך דין ויכול לצאת 'נקי' יותר. מה שהשופטים עשו זה לתת גושפנקא לכל הנערים לרצוח. רצינו מאסר עולם. אנחנו לא מוכנים להסתפק בפחות", אמרה האם ודרשה כי הפרקליטות תערער על העונש.
עם זאת, בפרקליטות לא מיהרו להודיע על כוונתם לערער. התובעת בתיק, עו"ד דפנה וכניש, אמרה כי היא ציפתה שהשופטים יגזרו על הרוצח עונש מאסר עולם, כקבוע בחוק, וכי היא סבורה שהעובדה שהוא היה קטין בזמן הרצח לא צריכה הייתה להוות משקל בהחלטת השופטים.
"מקריאת גזר הדין אנו למדים כי דעות השופטים חלוקות וקוטביות" אמרה עו"ד וכניש והוסיפה: "נצטרך ללמוד את גזר הדין ולהחליט אם יש מקום לערער. מבחינתנו זאת אכזבה. המסר שהיה צריך לצאת מבית השפט היה צריך להיות חד משמעי, במיוחד בעת האחרונה בה אלימות הנוער גואה ולאור הטרגדינה של המשפחה, אנו סבורים שהיה צריך להטיל עונש חמור יותר".
"על מערכת המשפט בישראל להתייחס לקטין רוצח קודם כל כרוצח ורק אחר כך כקטין", אמרה לאחר גזר הדין עו"ד דקלה טוטיאן, מנכ"ל מרכז נגה לנפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו. "גם היום, במתן גזר הדין, שם בית המשפט את קטינותו של הנאשם במרכז מערכת השיקולים וגזר עליו עונש קל יחסית שכלל אינו משקף את חומרת מעשיו והשלכותיהם על בני משפחתה של פלינר".
לעומתם, פרקליטיו של הצעיר, משה ושירה מרוז, אמרו כי הם שבעי רצון מהחלטת השופטים. "למרות שהמקרה קשה וטרגי ואף אחד לא מרוצה, הבעיה הייתה שבית המשפט היה צריך לאזן בין הכאב הנורא של המשפחה שזועק מהתיק לבין הנסיבות המאד מיוחדות של הקטין.
"בית המשפט מחויב לקחת בחשבון שיקולים מעבר לרצון המשפחה. מעשה הרצח לא היה מתוכנן אלא נעשה בשניות, לאחר שהנאשם נלחץ בשל מצבו הנפשי".
ת', בן ה-20, הורשע לפני כשמונה חודשים ברצח פלינר בפתח ביתה ברמת השרון בשנת 2006. ת', שהיה בן 15 וחצי בלבד בזמן הרצח, הואשם כי גרם במזיד למותה של פלינר תוך כדי ניסיון לבצע שוד.
השופטים קבעו כי למרות הודאתו, הנאשם אינו בעל פיגור שכלי ולכן יש לו אחריות פלילית למעשה.
ת', על פי כתב האישום שהוגש נגדו, תכנן לבצע שוד באחד הבתים ברמת השרון. הוא נטל זוג כפפות שחורות וסכין קומנדו שהייתה שייכת לאביו והגיע לביתה של פלינר. הוא דפק על דלת הכניסה וכאשר היא שאלה "מי בדלת?", ענה לה ת': "אני שכן".
פלינר פתחה
כשנתיים לאחר המקרה עצרה המשטרה את ת', אז קטין בן 17, בחשד למעורבות בעברת רכוש. דגימת הדנ"א שלקחו ממנו חוקרי המשטרה הובילה לפריצת דרך בפרשה. נמצאה התאמה בין הדגימה שנלקחה ממנו לזו שנלקחה מזירת הרצח. זמן קצר לאחר מכן, הודה ת' בחקירתו בחשדות שיוחסו לו.
לאחר מעצרו של ת', הוא אושפז בבית החולים אברבנאל לצורך בדיקה והסתכלות. מחוות הדעת שהתקבלה, נקבע כי הנאשם לא היה במצב פסיכוטי לפני, בזמן ולאחר ביצוע הרצח. עוד נקבע כי ת' היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר ולאסור ועל כן, הוא כשיר לעמוד לדין.
משפטו של ת' התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר סנגוריו טענו כי הוא סובל מפיגור ולכן אינו אחראי למעשיו. רוב המשפט, שהתנהל מאחורי דלתיים סגורות, עסק בשאלת אחריותו של ת' לרצח.
בית המשפט הפנה את הנאשם לוועדת אבחון, אשר קבעה כי הוא סובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית, הפרעות קשב וריכוז עם היפר אקטיביות ולקויות למידה, אך חשוב מכך - נקבע כי הוא מתפקד ברמה שאינה נחשבת ליקוי שכלי. היום קבעו השופטים כי ת' אינו סובל מפיגור ולכן היה אחראי למעשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם