חשבון נפש: על הזנחת תחום בריאות הנפש
הממשלה נחושה להשיק את הרפורמה במערך. בינתיים המערכת מתייבשת: התקציב מעוכב, המרפאות קורסות והתורים אינסופיים
ד"ר דליה ברנדס, פסיכולוגית קלינית מהמרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), חוצה בכל בוקר את שדרות רוטשילד בדרכה לעבודה. "אני גרה ממש מול אווירת הפסטיבל והקרנבל. המאבקים החברתיים האלה מבטאים אותו הדבר. זה מאבק על האופי של מדינת ישראל. כשהסתכלתי על המתמחים שמפגינים חשבתי לעצמי שהלוואי ויבינו שיש עוד סקטור בתחום הבריאות שנמצא בסכנה חמורה. כי הציבור שאנחנו נלחמים בשבילו לא יפתח אוהל וישיר שירי מחאה. כשהשירותים האלה ייעלמו, הבן אדם יצטרך לחפש את החברים שלו, כי מדינה שתדאג לו - לא תהיה".
אחד מכל ארבעה אנשים באוכלוסייה הבוגרת סובל על פי ההערכות ממצוקה נפשית. בארגון הבריאות העולמי מתריעים כבר שנים כי בעשורים הקרובים מאות מיליוני בני אדם ילקו בדיכאון. המאבקים החברתיים שמתרחשים היום משדרים מיאוס אידאולוגי, אבל גם מצוקה נפשית מתגברת, חרדה אותנטית.
המצב מחייב יצירתיות, מחויבות, משאבים, אבל המערכת הציבורית נענית בהזנחה, ייבוש וסחבת. בריאות הנפש נתונה כבר 16 שנים בעיצומה של "רפורמה? שתקועה במשרד הבריאות. במשך שנים הובטח כי ההזנחה של אוכלוסיית פגועי הנפש היא זמנית ותיגמר לאחר שתושלם הרפורמה. בינתיים ההזנחה הפכה לקבועה, והרפורמה - לעלה תאנה שמתרץ את המחדל.
בחודשים האחרונים הרפורמה התעוררה שוב לחיים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן הודיע כי בכוונתו להשלים אותה עוד במהלך כהונתו, דיונים אינטנסיביים על אודותיה מתקיימים בכנסת. השם המכובס והיבשושי שניתן לה מסתיר מאבקים פוליטיים גלויים וסמויים, איומים, אינטרסים, חילופי האשמות וויכוחים שמסעירים את משרד הבריאות. המתנגדים לה טוענים כי זה עוד שלב במעבר ממדיניות "השגחה" למדיניות "הפקרה" שמתבצע במדינת ישראל בעשורים האחרונים. מנגד, התומכים גורסים כי המכשולים שבהם נתקלה הרפורמה עד היום נובעים מאינטרסים צרים קטנוניים.
ח"כ שלי יחימוביץ', מתנגדת עקבית, רואה קו ישיר בין השינויים המוצעים ובין המחאה ההולכת ומתפשטת ברחובות. "זו שיטה קפיטליסטית קיצונית שכבר עברה מהעולם, של ריכוז משאבים בידי מעטים, הזנחה של מעמד הביניים והפרטות בלתי נשלטות של כל מה שזז. המדינה מפריטה עצמה לדעת, מתנערת מאחריות למכלול החיים שלנו. סליחה, אבל המדינה היא לא רגולטור. המדינה אחראית על בריאות, משפט, צדק, חינוך. נימוקים של כוחות שוק שמגדילים תחרות זה טוב לסקטור העסקי אבל יש מכלול דברים בחיים שלנו
גורם בכיר במשרד הבריאות מסכים כי "הרפורמה הזאת מנוגדת לכל העקרונות החברתיים שאנחנו דוגלים בהם. החברה שלנו נמדדת ביחסנו כלפי האוכלוסיות החלשות, ואני חושש שזה רק יפגע בהן. לא רק שלא טיפחנו אותן, אלא קיצצנו עוד ועוד. יש אידאולוגיה והיא הפרטה בכל מחיר אבל יש דברים שאי אפשר ואסור להפריט. המחשבה היא שבמקום לשפר את השירות צריך להפריט אותו כי המדינה לא מסוגלת גם לתת שירות וגם לפקח. זה פשוט לא נכון. כל דבר שהמדינה הוציאה מהידיים שלה - נכשל. והיום אנחנו הולכים לראות את זה בגדול. זה אינטרס חברתי לדאוג לנושאים האלה".
בינתיים, כשכולם עסוקים בלהתווכח, התמונה שעולה מהשטח מבהילה: התקציבים מעוכבים, התקנים מוקפאים, המרפאות מתמוטטות, ומי שסובלים הם המטופלים. הדבר היחיד שעליו כולם מסכימים הוא שמערך בריאות הנפש בישראל נמצא על סף קריסה.
בתאוריה, יכול היום כל אדם לקבל טיפול נפשי באחת מעשרות התחנות לבריאות הנפש הפרושות ברחבי הארץ ולהיות זכאי לשירותי אשפוז באחת מהמחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים. בפרקטיקה, אזרחים רבים נתקלים בתורי המתנה אינסופיים, במרפאות ובתי חולים מוזנחים, ומי שידו משגת פונה למטפלים פרטיים (בעלות ממוצעת של 400 שקל לפגישה). התורים הארוכים וחוסר הנגישות למטפלים מביאים לא אחת לאשפוזים מיותרים.
הדיונים על חוק הרפורמה מתנהלים היום בחדרי הוועדה לבריאות ורווחה של הכנסת. ח"כ חיים כץ (ליכוד), יו"ר הוועדה, מתעקש על דיונים מפורטים, למרות לחצים לסיים את ההליכים במהירות, ומבטיח שאין בכוונתו להעביר אותה אם לא יראה שהיא ממומנת כראוי ושכל סימני השאלה באים על פתרונם. "האוצר רואה את החיים שלנו דרך החור של הגרוש. צריך סבלנות ואני לא אעשה משהו שהוא פחות ממושלם", הוא אומר ל"סופשבוע". "אין סיבה שכנסת ישראל תנצח את חולי הנפש. מדובר בדיני נפשות, אם לא יהיה לזה תקציב אין סיכוי להתקדם. אם הדברים בתחקיר נכונים הרי זה ראוי לבדיקה מעמיקה. זו בדיוק אחת הסכנות של ההפרטה שממנה אנחנו חוששים".
מומחים במשרד הבריאות ומחוצה לו רואים יתרונות גדולים באיחוד שירותי בריאות הגוף והנפש, דבר שיביא לדעתם להפחתת הסטיגמה שממנה סובלים החולים. התחרות וההתקשרות עם יזמים פרטיים ועם קופות החולים יובילו לטענתם להנגשת השירותים, ובמשרד הבריאות מבטיחים כי הזרמות של מאות מיליונים שיתווספו לתקציב הקיים (על פי הערכות מדובר בתוספת של 450 מיליון שקלים) (ישפרו את המערכת ויפיחו בה חיים. "אין סיבה שאדם יהיה מבוטח על גופו במקום אחד אבל על נפשו במקום אחר", אומר סמנכ"ל בכיר למשאבי אנוש במשרד הבריאות, ד"ר דב פסט, הפרויקטור לענייני הרפורמה, שמדגיש: "זאת ממש לא הפרטה. קופות החולים הן גוף ללא מטרות רווח".
למרות הצהרתו האופטימית, מדובר בתוכנית שנויה במחלוקת שמתנגדיה מאמינים כי היא דווקא תגדיל את הפערים בין עניים לעשירים ותפגע באוכלוסיות החלשות ביותר. "12 שנים הם ניסו ואף שר לא הסכים להעביר אותה כי היא גרועה, עד שמצאו מישהו שהסכים. אם יסגרו את בריאות הנפש הכל ייפול על לשכות הרווחה והן לא יוכלו לעמוד בזה", התבטא שר הבריאות לשעבר יעקב אדרי.
השבוע הוא אמר ל"סופשבוע", "ברור לי שהאוצר רצה לעשות הפרטה ולהוזיל עלויות. את הדבר הזה אסור להפריט. הם יהיו מסכנים ואומללים. יזמים פרטיים לא באים למטרות צדקה. יגידו שיש בקרה ויש פיקוח, אני אומר לך, הכל חארטה. הפיקוח הוא לא פיקוח וכשקבלן זוכה הוא מחפף פה ושם ולקראת ביקורת הוא מעגל פינות ומתכונן. בתור שר בריאות התנגדתי לזה נחרצות ולכן גלגלתי אותם מכל המדרגות".
אנשי המקצוע - הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים הקליניים - הקימו מטה מאבק נגד הרפורמה וכעת הם מתכוונים להחריף את צעדי המחאה. הם מזכירים כי הפרטות קודמות הן לא מקור גדול לגאווה: הפרטת אחיות בתי הספר, הטיפול במכורים לסמים, והפרטת הטיפול בניצולי השואה מדגימים לגישתם את כל הנזקים שנגרמו בשל הבחירה של המדינה לנייד כל מה שאפשר לשוק הפרטי. במשרד הבריאות מאשימים אותם בתקיעת מקלות בגלגלים מטעמים לא ענייניים, אבל לא ניתן להתעלם מכך שתיקונים רבים שהוכנסו ברפורמה במהלך השנים נבעו מהמחאה של אנשי המקצוע.
הטענה הראשונה של המטפלים היא שהרפורמה תביא לגישה של "אבחנות במקום בני אדם". לפי השינוי המוצע, טיפול נפשי יינתן על ידי קופות החולים רק למי שקיבל אבחנה פסיכיאטרית מוכרת, או שלגביו הובע חשש לאבחנה כזו. לכל אבחנה שזקוקה לטיפול פסיכו-תרפויטי נקבעה מכסה שנ- תית שממנה אין לחרוג. המכסה הזאת יורדת בשנה השנייה לטיפול ועוד יותר בשנה השלישית, עד שהיא נפסקת לחלוטין. אם המטפל יאמין כי יש להגדיל את כמות הטיפולים מעבר למכסה היא תיבדק על ידי ועדת חריגים של קופת החולים.
"מי שמע על טיפול באנורקסיה עם מכסות? פסיכותרפיה זה טיפול שאי אפשר לקבוע מראש כמה זמן הוא ייקח", אומרת ד"ר ברנדס. "זה לא זבנג וגמרנו. במשך השנים משרד הבריאות טיפל במגוון הפרעות אבל כשהוא רוצה להעביר בעלות פתאום יש מגבלה, יש מכסה. פתאום אנחנו, המטפלים, לא מבינים שום דבר".
החשש הגדול של המתנגדים הוא שמימון לא מספק וניסיונות קופות החולים לחסוך ולהתייעל יהוו תמריץ להעדפת טיפול תרופתי והגברת השימוש בכדורים פסיכיאטריים, פתרון זול בהרבה מפסיכותרפיה. "שירות לציבור אמור לעלות למדינה כסף, הוא לא אמור להיות רווחי. מי שמחפש רווחים יפגע באוכלוסייה", טוענת ד"ר ברנדס. "קופות החולים צריכות להרוויח והן יעדיפו פתרונות זולים כמו טיפול בכדורים, ומזה אנחנו הכי חוששים. למה רק על הפסיכותרפיה יש הגבלה ולא על התרופות? כי זה עולה למדינה יותר. נקודה. מה קופת חולים תעדיף לעשות? היא תיתן כדורים ולא תשקיע בטיפול פסיכולוגי".
על פי הממצאים בשטח, החששות אינם מופרכים: בבדיקה של מבקר המדינה נמצא כי קופות החולים אינן מפקחות על טיפול מרובה תרופות בקשישים, גם כאלה הנוטלים מעל שמונה תרופות ביום, והתגלו פערים בין הקופות ש"יכולים להצביע על שימוש יתר או חסר בתרופות. מתעורר חשש שהטיפול בקופות איננו מיטבי". המבקר מצא עוד כי מטופלים רבים לא הופנו למרפאות כמתחייב מהנהלים. דוח של מכון אדווה לחקר החברה הישראלית, שפורסם ב-2007, מצא שקופות החולים פועלות על פי מודל עסקי של "ניהול סיכונים" ומונעות שירותים המגיעים לחולים על פי חוק. במשרד הבריאות אומרים כי הם מודעים לחשש ומתחייבים לקיים פיקוח הדוק על הקופות.
אחת הדרכים לגזור "דיאטה" על תחום בריאות הנפש, טוענים אנשי מקצוע, היא לקצץ את ספר האבחנות הפסיכיאטריות. כך למשל, הושמט מתוואי הרפורמה "קוד Z" המתאר מצבי חיים משבריים כגון אלימות במשפחה, תקיפה מינית, גירושין, פיטורים ועוד. המתנגדים לרפורמה טוענים שנוסח החוק יוביל לכך שלאנשים עם משברי חיים לא יובטח טיפול מקופות החולים, מה שיגרום לכך שהם יתויגו תחת אבחנה שאינה מתאימה להם.
"מה יעלה בגורלה של נפגעת תקיפה מינית שסובלת ממצבי רוח קשים אבל אין לה אבחנה פסיכיאטרית במקרים כאלה? הפגיעה המינית מתגלה רק אחרי טיפול ממושך. יוצא שהרפורמה שנועדה להבטיח טיפול נפשי לכולם למעשה מונעת מאוכלוסיות רבות את הזכות הבסיסית הזאת", אומרת חנה שטרום-כהן, יו"ר פורום הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים בבריאות הנפש למען רפורמה מיטיבה, המתנגד לרפורמה.
פרופ' משה קוטלר, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, שעוסק בעיצוב הרפורמה ב-15 השנה האחרונות, טוען שאין ממה להתרגש. "קוד Z הוא בסך הכל רשימה של מצבים ומעברים בחיים ולא אבחנות. זה קוד שהוא נספח לספר האבחנות. אין סיבה לפרט בחוק את כל מצבי החיים. נגיד גירושין - רופא הרי הוא לא יועץ נישואין. בשורה התחתונה, אם יש לך מצוקה מסוימת, אתה זכאי לטיפול. להגיד שאנשים לא יקבלו טיפול זאת הטעיית הציבור".
מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר רוני גמזו אומר כי אחד התיקונים שהוכנסו ברפורמה מאפשר במקביל לפנות גם למטפל עצמאי או למרפאה לבריאות הנפש, אם יש כזאת בסביבת החולה. זה לא מספק את כולם. "הפחד שלנו הוא שיסגרו את התחנות הרב מקצועיות. לוקחים מערך מצוין וזורקים אותו לפח. למה להמציא את הגלגל מחדש? במקום לזרוק מיליונים על ארבע קופות חולים, תשקיעו שליש מהכסף בשיפור המערך הקיים", אומרת שטרום-כהן.
"כשהכותרות מדברות על אנשים שרוצחים את הילדים שלהם, על התעללות מינית במשפחה, התקשורת לא תוכל להתלונן על אי התפקוד של תחנות בריאות הנפש בעיר, כי הן פשוט לא יהיו שם. ד"ר פסט מבטיח בתגובה שמרפאות לא תיסגרנה עד למציאת פתרון הולם. כל הנושאים הללו מכוסים ברפורמה, ולכל העובדים יימצא פתרון".
יש לציין כי בעוד המטפלים מתנגדים לרפורמה, חלק מאוכלוסיית פגועי הנפש דווקא תומך בה ומתוסכל מאוד מאי ביצועה. ב-2005 הגישו ארגוני "עוצמה" ו"בזכות" של משפחות פגועי הנפש בישראל בג"ץ לקידום הרפורמה. רבים מפעיליו טוענים שמדובר במאבק של גוף מקצועי שמנסה לשמור על היוקרה והמונופול שלו בתחום תוך התנשאות ופטרונות כלפי החולים עצמם.
"המטרה של הרפורמה היא לעשות תיקון עוול ולהעניק שוויון אזרחי וכל הדיבורים נגדה הם מסע הפחדה מאורגן", אומר אבי אורן, מנהל הוסטל ויו"ר עמותת "לשמה" (שילוב מתמודדים והעצמה לבריאות הנפש), שמוביל את הקואליציה של הארגונים התומכים ברפורמה. "המצב היום הוא בלתי אפשרי. אני מוציא קרוב ל-1,500 שקל לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי לאדם בחודש. בתחנות הממשלתיות התור לטיפול יכול להגיע לשנה וגם שנתיים. זו לא איזו אוטופיה שנהרסת פה. בגלל התורים, הרבה מקרים נגמרים באשפוזים. המדינה צריכה לדאוג לך אבל בתכל?ס היא לא דואגת לכלום, ובגלל זה צריך לתת את זה לקופות החולים. אני רוצה להגיע למצב שכמו שאני מבקש לראות אורתופד, אני מבקש לראות פסיכולוג, שזה יהיה טבעי. היום ההפרדה והדיכוטומיה הן המקור של הסטיגמה".
המשותף בין עמדות כל הצדדים הוא שהם מתארים את המצב הנוכחי כקטסטרופלי. התורים במרפאות הנפש יכולים להתמשך עד שנה וחצי, המרפאות ובתי החולים מוזנחים וממוקמים במבנים ישנים, וברובם אין אפילו נגישות למוגבלים (המרפאה המיועדת לתושבי מזרח ירושלים, למשל, שוכנת בקרוואן). בעשרות יישובים גדולים לא קיימות מרפאות כלל (במיוחד במגזר הערבי והחרדי), וביישובים שבהם הן קיימות, הן קורסות מרוב עומס. המצב קשה במיוחד בפריפריה, שם רוב האוכלוסייה מגיע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אפילו המנכ"ל גמזו הודה לפני כשנה כי "תחום בריאות הנפש הוא בחצר האחורית של מערכת הבריאות".
מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי רבים מאלה שזקוקים לטיפול כלל אינם פונים למרפאות. למעשה, רק 25 אחוז מאלה הסובלים מדיכאון זוכים לכך. המצב הזה נובע, לפי קביעת מבקר המדינה, מ"הדשדוש הממושך בחוק".
העובדים בשטח מספרים כי מספר המטפלים הולך ויורד בהתמדה מול גידול באוכלוסייה ומדווחים על תחושת ייאוש בגלל מבצעי ה?פרישה מרצון? שמעודד משרד הבריאות. עובדים רבים, שביקשו להישאר בעילום שם, טוענים כי הוזהרו שלא להביע דעות מנוגדות לרפורמה ושחלקם אף אוים בפיטורים.
"אנחנו פשוט לא מצליחים להיות זמינים ואנחנו מיואשים. הדלתות סגורות בערב כי אין כוח אדם. זה לא רק השכבות החלשות, אלא גם שכבת הביניים שהולכת ומתפוררת", אומר עובד במרפאה לבריאות הנפש באחת הערים העניות בישראל.
"לאנשים אין כסף לשלוח את הילדים לפסיכולוג, ואני מדבר על תושבי קיבוצים שהופרטו, אנשי היי-טק שפוטרו, עורכי דין שלא מוצאים עבודה ועל מקרים של דיכאון, התמכרות לאלכוהול, תקיפות מיניות במשפחה. כשאני מתלונן על המצב שואלים אם שמעתי על הפצצה האיראנית ואומרים שיש סדר עדיפויות. אמרתי, 'בוא למרפאה שלי, תלמד מה זה פצצה אמיתית'".
סגן השר ליצמן מסכים שהמצב בשטח נוראי ומזעזע ולכן מחייב את קידום הרפורמה, אולם אנשי המקצוע טוענים שלא ניתן להתעלם מאחריות משרדו לבעיה. המבקר חשף כי בשנים 2009-2008 קיבל המשרד תקציב מיוחד של 50 מיליון שקל בשנה לצורך תגבור שירותי מרפאות, אולם השתמש רק בסכומים קטנים מאוד מהכסף: 8.1 מיליון שקל ב-2008 ו-19.6 מיליון שקל ב-2009. ביתרת הסכום השתמש המשרד בעיקר לכיסוי "פערים בתוכנית העבודה של השירות לבריאות הנפש.
ד"ר גמזו בתגובה: "השקענו בשנה האחרונה את כל כספי הפיתוח - מאה מיליון שקל - בבריאות הנפש. בנוגע לתקנים, זאת בעיה שגם אם הייתי רוצה לפתור לא הייתי יכול בגלל האוצר".
אבל תהליך הייבוש לא החל בשנים האחרונות. תכתובת שהגיעה ל"סופשבוע" ממחישה את ההזנחה שסובל התחום. בשנת 2005 התריע גורם בכיר על "דימום" ועל "קיצוץ בבשר החי" לאחר ששישה תקנים במרפאתו קוצצו ועובדות שיצאו לחופשת לידה לא הוחלפו בעובדים זמניים.
"אנו קרובים לקריסה מוחלטת של השירות שלנו", כתב . ב-2007 הוא טען כי כמויות המטופלים "גדולות בהרבה מהמכסות שמתעקשים לקבוע לנו. ההתעלמות של המשרד היא עקבית וממש לא סבירה". וב-2009 הזהיר כי "הצעת החוק שעברה מבית מדרשם של אנשי האוצר דוחפת להפרטה בתנאים רעים, פוגעת קשות בחולים ובמטופלים, ואם לא יוכנסו בה שינויים מהותיים זו תהיה בכייה לדורות ותשתית מוצקה לוועדת החקירה הבאה... ממש לא מובנת ההתגייסות של חלק מאנשי הנהלת משרד הבריאות להעביר את הדבר הפגום הזה בכנסת".
"נוצר מצב שבו השירות כל כך גרוע, שהפרטה נראית כמו הצלה", אומר פרופ' דוד חיניץ, חוקר רפורמות במערכות בריאות בישראל ובעולם ושותף במרכז חזן במכון ואן ליר. "אין מקום לדבר על בנייה של המערך הקיים, הרי זה לא בא בחשבון. איך זה שב-16 שנים אף אחד לא חשב על חלופות? חוסר האמון במערכת הבריאות כמערכת ציבורית הוא הרסני.
"אפשר לתת את הכסף למרפאות הקיימות עם שינויים ותיקונים, אבל אם אתה מתחיל מנקודה שאומרת חובה שזה יעבור לסקטור הפרטי? זה משקף פתולוגיה של קיפאון מוחי והתמכרות למודל אחד. אין הוכחה בספרות שאיחוד בין הגוף והנפש זה באמת הדבר הטוב ביותר. יש ספקות בספרות המקצועית לגבי היכולת של רופאי משפחה להשתלט על התחום הזה ויש דאגה אמיתית שבמקרים רבים השימוש בתרופות יעלה. רופאי משפחה יודעים לרשום תרופות, לא להפנות לטיפול פסיכותרפי".
פרופ' חיניץ טוען שצריך לחשוב על מודל חלופי, "אבל היום, אם אתה מדבר נגד הרפורמה, מתייחסים אליך כאילו אתה מטורף. זו אידאולוגיה ניאו ליברלית וברחבי העולם יש הרבה השגות עליה. המודל הזה יפשוט רגל בסוף. 16 שנה הרפורמה תקועה, והמערך בינתיים קורס ומתייבש וחולים סובלים - זו פארסה מכל הכיוונים. אנחנו רק מבזבזים את הזמן. אם הרפורמה כל כך טובה ומדהימה - למה היא לא עוברת".
"מה שאנחנו רואים זה פשוט שיטה קלאסית של הפרטה", אומרת ח"כ יחימוביץ'. "כשהאוצר מחליט לייבש גוף הוא מפסיק להעביר תקציבים, מקפיא תקנים או לא מעדכן בהתאם לגידול באוכלוסייה, וכל מה שהוא צריך לעשות זה פשוט לשכב על הגב ולחכות שהגוף יגיד איני יכול עוד. עשו עמי חסד והפריטו אותי. במשרד הבריאות לא מאמינים ברפורמה, אונסים אותם לזה. וכשמתלבטים אם להיכנע ולהפריט מיד באה ההבטחה לתקציבים. בשלב הראשון יש אנחת רווחה, עד שהשירות מתחיל להידרדר. קוראים לזה רפורמה אבל זו הפרטה, כי קופות חולים הן חברות ביטוח ובגלל זה אין לי ספק שנראה מצב של העדפת טיפול בתרופות פסיכיאטריות על פני פסיכותרפיה. הדבר היחיד שרוצים הוא חיסכון בכסף ובזמן".
"אבל את יודעת מה הכי עצוב בעיניי? שאנשים לא יגיעו לטיפול. מי יתקשר למוקד לקביעת תורים? מה, יהיה מענה קולי שאומר לחץ אחת לסכיזופרניה? שתיים לדיכאון? שלוש לתקיפה מינית? בחורה שנאנסה תחכה בתור לרופא יחד עם מי שמחכה לרופא עור? הטרגדיה היא שאת לא תראי אותם. הם לא יפגינו ברחובות, הם לא יקימו אוהלים. אין להם כוח פוליטי. אלה אנשים בצל. לא יורד להם דם, הם לא שוכבים פצועים, המצוקה שלהם לא תמיד נראית לעין. הם לא יגיעו לטיפול. אנחנו פשוט נזנח אותם. זאת אוכלוסייה ענייה, הרי מי שיש לו כסף הולך לטיפולים פרטיים".
במשרד הבריאות דוחים את הטענות על ייבוש מכוון. "יש תקנים שאנחנו לא מצליחים לאייש וזה נכון שלא ניתנו תקציבים נוספים למרות גידול האוכלוסייה. אין סיבה לתת כסף ולהשקיע בדרכים עקומות ורעות ולא מקצועיות", אומר ד"ר פסט. "האנשים שמתנגדים עושים את זה מסיבות לא מקצועיות, לא נכונות. אין ספק שהמצב היום הוא קטסטרופה, אבל הרפורמה היא קרן אור, וכל מה שאנחנו רוצים הוא להזרים מיליונים לתחום בריאות הנפש ולהכפיל את התקציב שלו. כל יום שזה נדחה זה אסון לחולים ולמשפחותיהם".
ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית החולים אברבנאל ויו"ר פורסום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים, מתחבר לתחושות הייאוש למרות שהיה שותף לגיבוש הרפורמה. "הרפורמה תקועה המון שנים ובגלל זה המרפאות נראות כמו זבל. כוח האדם ירד דרמטית. זה שמצד אחד לא משקיעים בנו ומצד שני לא מעבירים את הרפורמה הוא האופציה הכי גרועה. הייתי בין מתכנני הרפורמה, אבל העובדה שהיא לא עוברת מדברת בעד עצמה. יכול להיות שהיא לא טובה. אז תמחקו אותה ותשקיעו במה שקיים. הגענו למצב שלא משנה כבר אם אתה בעד או נגד, כמעט כולם בשטח אומרים שהמצב פשוט מזעזע והוא חייב להיפסק.?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם