עמוס ברנס נפטר ממחלת הסרטן בגיל 67
לאחר שנלחם ברשויות החוק על הרשעתו ברצח, זוכה ואף זכה לפיצויים מהמדינה, נכנע ברנס לסרטן. בעצרת בנהריה יעמדו הערב דקה לזכרו

אחיו, מוטי ברנס, סיפר כי בארבעת הימים האחרונים הסרטן פשט בכל גופו וכי הוא הפסיק להגיב לטיפולים. "הרופאים אמרו לנו שאין לו סיכוי לצאת מזה ונותרו לו עוד מספר ימים או שבועות", שחזר.
האח הוסיף: "עמוס עזר להמון אנשים. בעקבות הסיפור שלו הוא הצליח לתקן את החוק במדינת ישראל, על פיו החתמת חשודים על הודאה ושחזור של אירועים יהיה בנוכחות עורך דין ולא רק על סמך חתימת החשוד בעצמו וזה כדי שלא ישבו יותר אנשים שהם חפים מפשע במאסר מיותר וכואב.
"הוא רדף אחר צדק חברתי ותמיד אמר – אני לא עושה את זה בשבילי אישית אלא למען השם הטוב של המשפחה ולמען כלל הציבור. משפחתי וילדיי יסתובבו עם ראש מורם ובגאווה".
ברנס התייחס למות אחיו ואמר: "זה כואב. ליוויתי אותו כל החיים. עמוס מעולם לא רצה חנינה, למרות ששנתיים אחרי שהרשיעו אותו הציעו לו לבקש חנינה, הוא מעולם לא הסכים לזה, גם במחיר של שני מאסרי עולם.
"הוא נלחם כדי שהצדק ייצא לאור
ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר ונשפט למאסר עולם. במהלך המשפט טען ברנס שההודאה הוצאה בלחץ חוקריו והוא חף מפשע, אולם ערעורו לעליון נדחה כמו גם בקשותיו למשפט חוזר. ב-1983 המתיק נשיא המדינה את עונשו והעמידו על 12 שנות מאסר, כך שברנס שוחרר בתום 8 שנים, לאחר שנוכה לו שליש.
למרות השחרור, התעקש ברנס שייערך לו משפט חוזר. ב-2002 נעתרה שופטת העליון דליה דורנר לבקשה הרביעית והורתה על קיום משפט חוזר, נוכח פגמים מהותיים בחקירה. עודף המוטיבציה של השוטרים לסגור את תיק הרצח הביאה את חלקם לשקר, קבעה דורנר, אך ציינה שאינה "בטוחה עוד כלל ועיקר באשמתו או בחפותו של הנאשם; אפשר שהמית את רחל הלר ואפשר שלא".
הפרקליטות החליטה שאין עניין לציבור בניהול משפט חוזר, למרות שלטענתה יש ראיות לכאורה נגד ברנס. הזמן הרב שחלף מאז המקרה ומאז שברנס שוחרר, העובדה שאינו מסוכן ומצבו הבריאותי הביאו אותה להחלטה לבקש לבטל את כתב האישום.
המחוזי בנצרת החליט, ברוב דעות, לזכותו "זיכוי אילם" "במובן זה שאין באפשרותנו לקבוע אם הנאשם עשה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אם לאו". לפני כשנה פסק לו בית המשפט פיצוי של כ-5 מיליון שקל מהמדינה, בגין מאסרו, התנהלות המשטרה בפרשה ומסכת הייסורים שעבר לאורך השנים.