להביט בצלחת: ביטחון מזון - הביטחון שלנו
החקלאים לא אשמים ביוקר המחייה. צריך להפנים כי משבר המזון הוא האתגר של התקופה. החקלאות צריכה להוביל את הכלכלה הירוקה
ואמנם, מחאות על מחירי מזון אינן המצאה ארצישראלית עכשווית. קיסרים רומים, מונארכים ספרדים וצארים רוסיים הבטיחו את שלטונם כל עוד ידעו לספק "לחם וקרקס". העם הצרפתי התיז את ראשה של מרי אנטואנט כתגובה לפילוסופיה האריסטוקרטית "אם אין לחם תאכלו בריוש". רצח העם ברואנדה ב-1994 מיוחס, בין היתר, לתמורות בכלכלה החקלאית. רעב ותת-תזונה מוסיפים ללבות מחאות בקרן ובצפון אפריקה.
זוהי אם כן, אקסיומה: מזון הוא קדירה לוהטת של אינטרסים וצרכים אנושיים. פגיעה בחקלאות היא בעלת פוטנציאל להביא לקריסת ממשלים וחברות. ואולם, זוהי אקסיומה שהשלכותיה המלאות לא נהירות. לא להמון המפגינים, לא למתקהלים בקרן רחוב ולא לדרי האוהלים.
מחאת יולי-אוגוסט, כמות שהיא התפתחה, הוציאה ציבור צרכני אחוז תזזית וממשלה אחוזת אמוק, לציד מכשפות. בניסיון למצוא תרופות קסם להוזלת עלות המחייה בישראל, נדמה כי הכל מכשפות; ייבואני סחורות מזון, חקלאים, רפתנים, טייקונים, תאגידים, ורשתות קמעוניות.
בבורות, המגזר החקלאי כולו סומן כאחד האשמים ביוקר המחייה. ועדת קדמי לבדיקת שוק מוצרי החלב, מפירותיה המידיים של המחאה, ממליצה לחולל רפורמות מרחיקות לכת במגזר החקלאי. פתיחת השוק לתחרות, הסרת מכסי המגן מעל כל מוצרי החקלאות, ועידוד הייבוא בלא הסכמי סחר, הם מקצת המכשירים הרגולטוריים הנדונים. מנגד, החקלאים נתלים, כבדברי ימיהם, באילנות הציונות והעבודה העברית. מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר לחלב טען לאחרונה כי "ועדת קדמי הינה ועדה אנטי-ציונית".
טיעון
אם כן, מה בין פתרון בעיית ביטחון המזון העולמית, וחקלאות ישראלית? ומדוע, אל לה לממשלה, לפגוע בחלקאים?
במישור ההיסטורי והטכנולוגי, הצורך בביטחון מזון ועצמאות חקלאית הוביל את ישראל למחקר ופיתוח של טכנולוגיות ההשקייה בטפטוף, התפלת מי ים, טיפול בשפכים, השבחה גנטית של גידולים חקלאיים, וערב-רב של טכנולוגיות סביבתיות. סל של פיתוחים הפכו את ישראל ברבות הימים לאור לגויים בתחומי החקלאות וניהול המים.
במישור הגיאופוליטי, ישראל אסור לה ליצור תלות נוספת במשק המזון העולמי. משק משברי, תנודתי ורווי-סיכונים. מנקודת ראות אזורית, כמעט מצווה על ישראל להיות משק אוטרכי. כמשק אוטרכי, עליה לכלכל את הקצבת המזון העתידית שלה בהתאם.
במישור הפיננסי הבינלאומי, קניין רוחני ופיתוחים חדשניים בעלי יישום מסחרי, דוגמת זה של ייצור זרעי העגבניות של רבינוביץ' מהאוניברסיטה העברית, עשויים להביא הן לתמורות בחקלאות העולמית והן להכנסות מתמלוגים וייצוא. תודות למחקרו של רבינוביץ', גדל ייצוא זרעי העגבניות הלאומי ביותר ממיליארד ורבע דולרים, לאורך שלושה עשורים.
לבסוף, במישור האידיאולוגי והאוניברסלי, חקלאות נבונה היא הדרך לכינון חברת מופת ולתיקון עולם במאה ה-21. מאה בה ביטחון מזון הופך אט-אט לדת החדשה.
אחרי ככלות הכל, נדמה כי אלו ההשלכות הבלתי-ישירות והנחבאות מן העין הציבורית אשר טומנות בחובן הבטחה לכלכלה סביבתית משגשגת, קיימות לאומית וייצוא טכנולוגי. החקלאות קושרת עצמאות, כלכלה וחדשנות לאומית בעיתות הרות גורל של משברים עולמיים.
המגזר החקלאי בישראל צריך לזכות בהכרה מלאה בתרומתו הרב-מימדית לביטחון הלאומי. ולכן, לזכות בבכורה בכינונה של כלכלה ישראלית ירוקה. בכורה שתתבטא בין היתר בשמירה על מכסי המגן, השקעה ממשלתית במחקר ופיתוח ומעבר לחקלאות הייטקיסטית. עליו להיות מטופל בביקורתיות אך בככפות של משי ולא בחיפזון, בשטחיות ובהיעדר ראייה אינטגרטיבית. החלקאות היא נכס צאן ברזל תרבותי, במובנה הרחב ביותר של תרבות: מדע, כלכלה ופילוסופיה. על המחאה אם כן, להתמקד ברבדים אחרים של יוקר המחייה בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם