צדק חברתי עם הסביבה
השקפת העולם של איכות הסביבה קשורה בטבורה לאיכות החברה בישראל, לכן היא חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהמחאה
אמנם רבים מארגוני הסביבה היו שותפים למחאה כבר מהשלבים הראשונים, ואמנם הקשר ההדוק בין אדום לירוק עלה במספר רב של הרצאות, מעגלי שיחות וערבי עיון שנערכו במאהלים, ובכל זאת נדמה שהסביבה קצת נדחקה לשוליים בתוך השיח הכללי. בוועדת טרכטנברג, ולמרבה הצער גם בוועדת הצללים שמייעצת למוחים, אין מומחים בעלי שם בנושאי סביבה. לא מאוחר לתקן את העיוות הזה.
השקעה ממשלתית בתחבורה ציבורית יעילה מבטאת צדק חברתי וסביבתי גם יחד; מגדלי יוקרה לעשירים על חוף הים של כולנו הם מפגע סביבתי ועוול חברתי; ייבוש מעיינות טבעיים לטובת הפקת מים "מינרליים" שנמכרים במחיר מופקע הוא שערורייה סביבתית וחברתית בה בעת; והרשימה עוד ארוכה. פוליטיקה, כידוע, עוסקת בחלוקת המשאבים העומדים לרשות המדינה, והמשאבים החשובים ביותר הם קרקע, מים ואוויר - שלושה נושאים שניצבים בראש סדר היום הסביבתי.
בימים האחרונים הונחו על שולחנה של ועדת טרכטנברג שלל חומרים מעניינים. העמותה הירושלמית "15 דקות " שלחה מקבץ רעיונות לשיפור התחבורה הציבורית (למשל כרטיס חכם אחיד לכל גופי התחבורה הציבורית בישראל). ראשי התנועה הירוקה יצרו את מסמך ה"גרין ניו דיל",שחובר בהשראת תוכנית האב של האו"ם ל-2009 ותוכניות שתופסות לאחרונה תאוצה במערב.
עסקת חבילה למשק שמבטאת סדר יום לאומי חדש, שבין סעיפיה: שינוי שיטת מדידת הצמיחה הכלכלית, כך שיצטמצם הפער בין הנתונים הכלכליים היבשים למצבו האמיתי של הציבור; הגדלת ה"מסים הירוקים" על פעילויות מזהמות ומזיקות לחברה ולסביבה; ושימוש בשוט וגזר כספיים כדי לכוון את הציבור לתרבות צריכה אחראית לסביבה (ולבריאות). חטיפי זבל יתייקרו, פירות וירקות יוזלו.
מסמך חשוב אחר הגיע אל הוועדה מעמותת "אדם, טבע ודין",שנציגתה, עו"ד נעמה הלר, אף הופיעה בפני טרכטנברג ושות'. הלר הציעה להקים ועדה בנוסח ששינסקי שתבחן את העלאת התמלוגים שנגבים ממפעלי ים המלח, ושעומדים על שיעור מגוחך בגלל הסכמים לא מוצלחים שעליהם חתמה המדינה בשנות התשעים. מספר ימים אחר כך התברר שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, כתב חוות דעת ברוח דומה. הלר גם התייחסה
פרופ' טרכטנברג הסכים ש"צדק סביבתי הוא גם צדק חברתי". האם לתובנה הזו יהיה ביטוי בהמלצותיו ובסדר היום הממשלתי? מותר להחזיק אצבעות.