לי זיתוני הובאה למנוחות: "היית הדבק שהחזיק את המשפחה"
למעלה מ-1,000 בני אדם הגיעו לקיבוץ נווה אור בעמק בית שאן וליוו בדרכה האחרונה את הצעירה שנדרסה למוות ביום שישי האחרון בתל אביב. "אנחנו אבודים וזקוקים לך פה יותר מתמיד. תדריכי אותנו באפלה שנכנסו אליה" ספד לה בדמעות אחיה יניב. "הגרון נחנק מדמעות שזועקות", הוסיפה פנינה, דודתה של לי
לווייתה של לי זיתוני, הערב צילום: יגאל לוי
"את היית הדבק שהחזיק ביחד את משפחתנו", ספד לזיתוני אחיה, יניב. "אני זוכר את שיחת הטלפון האחרונה בחמישי בערב. התקשרתי לשאול לשלומך ואמרת שאת באוטובוס בדרך לת"א. אני אמרתי לעצמי: מזל שזה אוטובוס, כי תמיד כשנסעת באוטו הגעת למקומות שכוחי אל".
"אנחנו פה אבודים", הוסיף האח. "אנחנו זקוקים לך יותר מתמיד, תדריכי אותנו בדרך האפלה שנכנסנו אליה. רק אתמול, יום אחרי מותך, גיליתי שזכית במלגה לרפואה וכל עתידך היה פרוס לפנייך. למרות גילך הצעיר הצלחת להשיג מטרה, מטרה שמבוגרים בהרבה לא מצליחים למצוא כל חייהם".
"הגרון נחנק מדמעות שזועקות", ספדה פנינה, דודתה של לי. "איזה שילוב מופלא היית של איציק וקייט (ההורים). לא תוכלו לתת את המתכון המדויק איך עושים את זה, תערובת אנגלית-מצרית יקרת ערך. לא אשכח איך לי נהגה לשים פתק ליד קבריהם של סבה וסבתה, אותם בקושי הכירה, כשהייתה בת עשר".
"לא מעוניינים בשנאה ונקמה"
לאחר הלוויה שחזר איציק, אביה של לי, את הרגע בו קיבל את הבשורה: "לי לא הגיעה למקום עבודתה בבוקר. התקשרו משם לקייט אשתי ושאלו אותה למה היא לא הגיעה. לקייט היה ברור שמשהו לא בסדר. זמן קצר אחר כך כבר עמד בפתח ביתנו השוטר המודיע. אני לא הייתי בבית באותו הרגע, קייט התקשרה אליי ומהצליל של קולה הבנתי שמשהו גרוע קרה. התסריטים שרצו לי בראש בשלוש הדקות עד שהגעתי הביתה היו נוראיים".
"לי המציאה את עצמה בצורה מדהימה", סיפר איציק. "יש לה דברים שאין לנו במשפחה: הכוח , הנחישות. היא תמיד מיצבה לעצמה אתגרים בשמיים והיא ידעה ללכת אליהם צעד אחר צעד. היא התקשתה במתמטיקה ולמרות הכל היא הגיעה להישגים גבוהים רק בזכות הנחישות שלה".
האב התייחס
גם למאמצים לאתר ולהעמיד לדין את המעורבים בתאונה. "רועי, החבר שלי לי, מתקתק את הדברים האלה בהמון כוח, מה שאני יכול לעשות זה רק לתמוך בו", אמר. "אני לא מתעסק בזה, אבל אני רוצה לדעת שכל המאמצים ייעשו, וכרגע התחושה שלי היא שכל המאמצים אכן נעשים".
"אין לנו מסר של שנאה ונקמה", הוסיף אחיה של לי, יניב. "יש לנו מסר שאחותי הקטנה הייתה רוצה להעביר - מסר של צדק, של לאהוב את החיים. לי לימדה אותנו לא לפחד מהחיים, לא לפחד ולעשות".
"אני לא יודע לשנוא", הוסיף האב. "אני רוצה שלא רק יתפסו את האנשים שפגעו בלי, אני רוצה שאנחנו כחברה לא נתפשר עם אנשים שהורגים בכבישים. יש איזשהו 'די!' שבא מהעם וראינו את זה גם בשדרות רוטשילד, מספיק עם זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם