פניית הפלסטינים לאו"ם: שאלות ותשובות
מה יאמר נתניהו בנאומו. למה נוצר קרע בין הנשיא אובמה לפלסטינים. והאם יש לאבו מאזן סיכוי לחזור עם מדינה. ההכרזה באו"ם - רגע האמת
אבו מאזן לא מתכוון להכריז על עצמאות או לבקש מהאו"ם להכיר במדינה שתיקרא פלסטין. עבור הפלסטינים, הכרזת העצמאות
בקשת ההצטרפות לאו"ם נמסרת לידי מזכ"ל האו"ם, שמעביר אותה לידי מועצת הביטחון, אשר בוחנת את הנושא. אם תשע מתוך 15 החברות במועצת הביטחון תומכות בבקשה, היא תועבר לעצרת הכללית, שם נערכת הצבעה נוספת. כדי להתקבל לאו"ם יש צורך ברוב של שני שלישים מתוך 193 המדינות החברות.
אבו מאזן ופמלייתו נחתו בניו יורק אתמול בלילה. במהלך השבוע הוא ישתתף בכמה פגישות וטקסים. ביום שישי הוא ינאם בפני העצרת הכללית, ולאחר מכן יגיש את הבקשה הרשמית לידי מזכ"ל האו"ם, באן קי מון.
הסיכויים קלושים, וגם הפלסטינים מבינים זאת היטב. ארה"ב, שמחזיקה בזכות הווטו (כמו כל חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון), הודיעה רשמית כי תפסול את הבקשה הפלסטינית. בימים האחרונים פתחו האמריקאים בקמפיין פוליטי שמטרתו לשכנע חברות נוספות במועצה להימנע או להתנגד, זאת כדי שלא ייאלצו להפעיל את הווטו ולהצטייר כמי שמנעו את הקמתה של מדינה פלסטינית.
אחת האפשרויות שעומדות בפני הפלסטינים היא לפנות ישירות אל העצרת הכללית של האו"ם ולבקש הכרה בפלסטין כ"מדינה שאינה חברה באו"ם", בדומה לוותיקן. במקרה כזה אין צורך ברוב מיוחס, וממילא לפלסטינים מובטחת תמיכה של למעלה ממאה מדינות. הצבעה כזו תשדרג את המעמד הפלסטיני באו"ם, אולם מעבר לאפקט ההצהרתי לא בטוח שיהיו לכך השפעות בשטח.
לא מדובר בתהליך קצר. ועדת המשנה של מועצת הביטחון צריכה לבחון את הבקשה במשך 35 יום לפחות. ההתנגדות האמריקאית והניסיון לגייס חברות במועצת הביטחון, שיצביעו נגד, מרמזים כי הבקשה "תיתקע" זמן רב בסבך הבירוקרטיה. לכאורה, יכולים הפלסטינים לפנות במקביל לעצרת הכללית, אולם ההערכה היא כי הם יעדיפו לחכות עד לקבלת תשובה סופית ממועצת הביטחון. המשמעות היא כי יעברו שבועות ארוכים, אולי חודשים, עד אשר יתברר אם הצליחו הפלסטינים לשדרג את מעמדם ובאיזו רמה.
כך או כך, ישראל והרשות הפלסטינית יצטרכו לשוב לשולחן המשא ומתן. אבו מאזן הבהיר כי המהלך לא נועד להחליף את המו"מ, אלא לקבע את המסגרת שלו. הפלסטינים סבורים כי ההכרה בהם תיצור מצב של "מדינה כובשת מול מדינה נכבשת" דבר שיפעיל לחץ על ישראל.
סקרי דעת קהל, שנערכו על ידי הרשות הפלסטינית, מראים תמיכה רחבה בפנייה לאו"ם. עם זאת, נדמה כי הפלסטיני הממוצע אינו מביע עניין במהלך. ההפגנות והאירועים שנערכו עד כה משכו מספר מועט מאוד של משתתפים.
רגע המבחן האמיתי יהיה ביום שישי הקרוב, שבו מתוכננים האירועים והחגיגות, במקביל לנאום אבו מאזן. הטכני, שלפיו רק מדינות יכולות לעתור אליו החוק הבינלאומי מגדיר קריטריונים ברורים, אשר מגדירים מהי מדינה ריבונית. אם מועצת הביטחון תקבל את הבקשה הפלסטינית, קיים סיכוי סביר שהפלסטינים יוכלו לעתור אל בית הדין הבינלאומי. עם זאת, אם ההכרה תיעשה רק על ידי העצרת הכללית, כלל לא בטוח שבית הדין יכיר ברשות הפלסטינית כמדינה ריבונית. חשוב לזכור כי בהחלטות הללו מעורבים גם שיקולים פוליטיים רבים, ומאחר שארה"ב וחלק ממדינות אירופה מתנגדות למהלך הפלסטיני, קיים סיכוי סביר שהפלסטינים לא יוכלו לתבוע את ישראל.
בשבועיים האחרונים מתח חמאס ביקורת על החלטת אבו מאזן וכינה אותה "קפיצה באוויר". בחמאס פסלו את המהלך בטענה כי הוא חלק מתהליך מדיני ומהווה הכרה בישראל. לאחר שראשי חמאס הבינו כי התנגדות מוחלטת מציבה אותם בצד אחד עם ישראל ועם ארה"ב, הם ריככו מעט את הטון. הארגון הודיע כי הוא תומך בכל מהלך מדיני שיביא למדינה פלסטינית, אך ציין כי אבו מאזן הלך לאו"ם מבלי להתייעץ עם יתר הפלגים.בנוסף לכך, טענו גורמים בפת"ח כי חמאס מסרב לאפשר להם לערוך הפגנות תמיכה בפנייה לאו"ם ברצועת עזה, שנמצאת תחת שליטת חמאס.
בנאומו האחרון קרא אבו מאזן לפלסטינים שלא להיגרר לאלימות, כדי לא לתת לישראל תירוץ, כדבריו. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הבהירו כי ימנעו מהמפגינים להתקרב למחסומים ויסכלו כל ניסיון לאלימות. גם במערכת הביטחון בישראל קיימת דריכות גבוהה וכוננות לקראת הפנייה לאו"ם. עם זאת, למרות שההערכות הן כי הרחוב הפלסטיני לא מעוניין באינתיפאדה, קשה לצפות כיצד יתנהגו ההמונים, במיוחד לאור האירועים במדינות ערב. החשש להתלקחות יגבר כאשר יבינו הפלסטינים כי המהלך באו"ם לא משנה את מציאות חייהם. במצב כזה ציפיות גבוהות עלולות להפוך לתסכול, שייצא נגד ישראל ונגד הרשות הפלסטינית עצמה.
נתניהו רצה להמתין עם החלטתו עד להתבהרות המצב המדיני. הוא ביקש לראות אם המאמצים הבינלאומיים להוריד את הפלסטינים מהאו"ם מצליחים או לא. אם הפלסטינים היו משתכנעים שלא ללכת לאו"ם, נראה שראש הממשלה לא היה נוסע כדי לא להעצים את העיסוק התקשורתי בעצם הופעתו. כיוון שככל הנראה כלו כל המאמצים מלשכנע את הפלסטינים לא לגשת לאו"ם - הבין נתניהו שהוא לא יכול להשאיר את הזירה לפלסטינים ועליו ללכת ולומר את הדברים בעצמו, בכל האמור לעמדת ישראל.
הנאום טרם נכתב, אך ככל הנראה ידבר נתניהו על הצדק ההיסטורי של העם היהודי, על צדקת הדרך של ישראל ועל כך ששלום אי אפשר לכפות באמצעות צעדים חד-צדדיים, אלא רק באמצעות משא ומתן. נתניהו יחזור על עיקרי נאומיו מבר-אילן, הכנסת והקונגרס. עם זאת, השאלה הגדולה היא אם יתקוף בצורה בוטה את הפלסטינים או יפתיע עם בשורה מדינית שלא נשמעה. בישיבת שרי השמינייה שהתקיימה אתמול לא נראה היה שזה המצב. נתניהו לא ייתן נאום תוקפני מדי, אך גם לא יפתיע.
מדובר בשני שברים: האחד - הרצון של אובמה להראות לקהילה היהודית שהוא מחבק את ישראל, אף שהדבר קשה לו מאוד על רקע האכזבה העצומה שלו מנתניהו, לקראת הבחירות בשנה הבאה. שנית - הכעס העצום של אובמה על אבו מאזן שהולך במודע למועצת הביטחון כדי להביך את האמריקאים ולהותיר אותם בודדים בעמדתם.
מדובר בשורה של פעולות שישראל יכולה לבצע: החל מסיפוח שטחים ביהודה ושומרון, המשך בסנקציות כלכליות של העברת תשלומי מסים, עבור בהגברת היקף הבנייה ביהודה ושומרון והגבלות חריפות על בנייה פלסטינית בשטחי E, וכלה בהגבלות על תנועה של אח"מים פלסטינים.
הפלסטינים מבקשים להביך את האמריקאים שהתחננו, פשוטו כמשמעו, בפני הפלסטינים להימנע מלהגיש את הבקשה למועצת הביטחון. מבחינתה של ארה"ב, הדבר יאלץ אותה לצאת פעם נוספת לבד להגנתה של ישראל ויעצים את הדימוי האמריקאי כמי שפועלת בניגוד למגמה העולמית, מתוך שיקולי בחירות צרים והצורך של הנשיא אובמה בקול היהודי. זאת גם הסיבה לכך שהממשל האמריקאי משקיע מאמצים רבים ביצירת רוב של שמונה מדינות שיתנגדו להצעה הפלסטינית במועצת הביטחון - דבר שייתר את הווטו האמריקאי ויימנע מוושינגטון מבוכה. בנוסף, הפלסטינים נחושים להגיע לאו"ם ויהי מה. כדי שיוותרו על האו"ם, הקהילה הבינלאומית, ובעיקר ישראל, היו צריכות לצאת ביוזמה מדינית מרחיקת לכת ולשלם "מחיר" מדיני כבד. אולם יוזמה כזאת לא הועלתה, לא על ידי ארה"ב, לא על ידי האיחוד האירופי, וודאי שלא על ידי ישראל.
המצב אינו סופי, שכן עדיין צריך להצביע על הצעת ההחלטה שיגישו הפלסטינים, וההצבעה יכולה להתעכב שבועות ואף חודשים. אם הפלסטינים ייכשלו במועצת הביטחון, הם יגישו בקשה לשדרוג מעמדם בעצרת הכללית של האו"ם. שם מובטח להם רוב ברור.
האיחוד האירופי מוביל מהלך שהמוקד שלו הוא בעצרת האו"ם. לפי המהלך, הפלסטינים יקבלו שדרוג באו"ם למעמד של מדינה משקיפה ולא חברה. מצד שני, האירופאים מבקשים לצרף מספר ניסוחים של קווי יסוד )פרמטרים( לצורך חידוש המשא ומתן, דרישה שהפלסטינים מתנגדים לה כדי לא להחליש החלטות היסטוריות קודמות בעניינם שמועצת הביטחון קיבלה בעבר.
יועציו של אובמה הציעו לפלסטינים לדחות את כל המהלך באו"ם בכחצי שנה, ובינתיים לחדש את המשא ומתן עם ישראל. הבכירים האמריקאים הסכימו לאפשר לפלסטינים להגיש את הבקשה שלהם למועצת הביטחון, אך לדחות את ההצבעה לפרק הזמן שנקבע. הפלסטינים דחו את ההצעה. בין היתר, לא הסכימו הפלסטינים לקבל את ההכרה בישראל כמדינה יהודית ואת הכללתם של גושי ההתנחלויות בתוך קווי'67, במסגרת קווי היסוד לחידוש המשא ומתן.
החשש מהכרזה חד-צדדית מצד הפלסטינים הוא כי משקיעים זרים המשקיעים בחברות בארץ בכלל, ובחברות הנסחרות בבורסה בפרט, יצמצמו את ההשקעה שלהם מחשש להסלמה ולמלחמה, ואף עלולים להוציא את כל כספם מההשקעה. במידה שיתפתחו הפגנות אלימות, הפחד שיאחז במשקיעים יכול לפגוע בחברות שתלויות בהם. במידה שחברות ייפגעו בגלל קיצוץ בהשקעות, המהלך עלול להביא לפגיעה בתוצר שלהן וכתוצאה מכך לרשום הפסדים, ואף להגיע למצב של צמצום כוח האדם כדי לשרוד. המשקיעים הזרים חיים במציאות אחרת, ולא תמיד אבן שנזרקת בחברון נתפסת בעיניהם כאירוע שגרתי. לכן התפרעויות גדולות יותר בהיקפן יכולות להבריח אותם עם כספם. בתרחיש הגרוע יותר כתוצאה ממלחמה יהיה חשש פיזי לנכסים ולהשקעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם