על מה הם רבים?
יחימוביץ' ופרץ הם גברת ואדון חברה. זו תעודת הזהות שלהם והזהות בדעותיהם כמעט מושלמת. חבל שלא הצליחו להתעלות על עצמם ולפעול יחד למען המפלגה
אבל קשה לחרוג מהרגלים ולסגל התנהגויות חדשות. כמו ביריבויות מתוקשרות אחרות - סילבן-ביבי, פרס-רבין, גם ההתנגשות בין יחימוביץ' לפרץ נסבה על פסים אישיים. גם האידיאולוגיה שניסתה להרים ראשה בשאלה אם ניתן לכונן צדק חברתי בישראל בלא צדק לפלסטינים, גם סוגיה זו נדחקה לשוליים.
האם האשמה בתקשורת, שמתקשה להתייחס לפוליטיקה כתחום החורג ממרוצי סוסים, או שמא של הציבור שמתקשה לעכל סוגיות מורכבות? ואולי זה משום שקשה לייצר ויכוח אידיאולוגי כשאין על מה?
יחימוביץ' ופרץ הם גברת ואדון חברה. זו תעודת הזהות שלהם והזהות בדעותיהם כמעט מושלמת. היא שלי פרץ, הוא עמיר יחימוביץ'. שניהם דוגלים בהעלאת שכר המינימום. שניהם תומכים בלהט בזכותם של עובדים להתאגד ולהתגונן מפני מעסיקים דורסניים. שניהם מתנגדים להפרטת קרקעות ושירותים. שניהם דורשים להגדיל את המיסוי על הון ועל עשירים. שניהם בעד הגדלת תקציבים חברתיים וקצבאות מחיה.
אומרים עליה שאין לה אלוהים, שהיא מוכנה לכרות ברית עם כל פוליטיקאי רק כאמצעי לקידום מטרותיה בחקיקה. מצביעים, כדוגמה, על היחסים הסימביוטיים
האשימו אותו בבגידה בבוחרי העבודה כאשר התפתה לקבל על עצמו את תיק הביטחון במקום לדרוש תיק חברתי. וכי לא האשימו אותה בבגידה כאשר חברה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני ואמרה לאלפי עובדים סוציאליים שיפסיקו לשבות משום שלא ניתן להשיג עבורם יותר מאשר הושג? נכון, שאין מדובר באותם סדרי גודל של "בגידה", ובכל זאת שניהם שיקפו אופורטוניזם פוליטי מובהק.
אז על מה הם רבים?
האם ההבדלים ביניהם רק בטקטיקה ואסטרטגיה או שמא היא ימנית בלבוש שמאלני? הוא חושב שלא ניתן להגיע לצדק חברתי בלא פתרון מדיני ואילו היא חושבת שניתן לטאטא את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לפינת החדר, לעת עתה.
הייתכן שזה רק עניין של סגנון? שלה קריר, מעט מנוכר ומתנשא; שלו לבבי, קולני, מעט נפוח.כיו"ר ההסתדרות פרץ ניהל מערכה אידיאולוגית קולנית ויצרית מול נתניהו, אז שר האוצר. יחימוביץ', לעומת זאת, מציגה עצמה כהיפוך אידיאולוגי של נתניהו, אבל באיבה שהיא מבטאת חסר הלהט.
ואולי זה הכי פשוט ובסיסי בעולם. מצד המתגוששים, עניין של אגו במערומיו; מצד הבוחרים ביטוי לשסע בין מרכז לפריפריה, בין מערב למזרח, בין ישראל הראשונה לשנייה. חבל. חבל שלא הצליחו להתעלות על עצמם. הם היו יכולים לא רק להחזיר לחיים את מפלגתם המוספדת, אלא גם לאחות קרעים חברתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם