ההצגה לא תמיד חייבת להימשך
עם חניכתו של היכל התרבות בקריית ארבע, חייבים לזכור כי מדובר במקום שהוא כתם מוסרי לישראל. להופיע בפני תושבי המקום פירושו לתת יד לעוולה מתמשכת
אתמול, נחנך היכל התרבות החדש בקריית ארבע. גם אם היא וחבריה לא הגיעו לצפות בטקס החניכה, הם יגיעו ככל הנראה להצגות והמופעים שיתקיימו בהיכל.
אם אחד השכנים מתל רומידה ירצה, במקרה, לצפות באותה הצגה הוא לעולם לא יצליח. כל אירוע כזה יכניס את תושבי חברון לעוצר. איש לא יסכן את חובבי התרבות.
אומן שיופיע בהיכל התרבות בקריית ארבע יגרום שלא מדעת לאלפי אנשים לסבול. הוא יבדר מישהו בעת שמישהו אחר יישב במעצר בית. חברון שבויה גם כך בידיהם של מתנחלי קריית ארבע ואנשי היישוב היהודי בעיר. מספיק להיכנס לשוק של חברון ולהסתכל על הרשת השחורה המכסה את כל תקרת השוק כהגנה מפני אבנים שהמתנחלים היו זורקים על הסוחרים והקונים.
מרבית אנשי התרבות בישראל אוחזים בהשקפת עולם שמאלנית. אבל גם בעולם מרבית אנשי הרוח הם ליברלים ושמאלנים. למה? ככה. מפני ששנאה לא יכולה לייצר תרבות. שנאה היא חדגונית, חד ממדית ואין לה דבר וחצי דבר עם אמנות.
היוצרים הגדולים ביותר בזו למלחמה ולמנעד הרגשות הברברי שהיא נושאת עמה. יוצרים הם אנשים שיוצאים נגד אי צדק, קיפוח, גזענות ושנאת האחר והשונה.
הם לא יכולים למצוא מורכבות באדם שנכנס למקום בו מתפללים אנשים ומרסס אותם בכדורים. במשך שנים גיבור התרבות האולטימטיבי של קריית ארבע ואנשי הישוב היהודי הוא ברוך גולדשטיין. קברו משמש מקום עלייה לרגל וגאווה לעיר. מה לאנשים שמקדשים את המוות ולברכט, ויסלבה שימבורסקה, שייקספיר, חנוך לוין ופינטר? מה להם ולמסר שהאנשים הללו ויצירתם נושאים עמם?
בקריית ארבע חיים גם אנשים משכילים ואוהבי ספר. יכול להיות שיש רבים מביניהם שמכירים את היוצרים הללו היטב. אבל השאלה היא לא רמת ההיכרות עם היצירה אלא רמת ההשפעה שלה על הקורא או הצופה.
זה לא משנה שקראת, השאלה היא מה הפנמת. לגור בקריית ארבע וביישוב היהודי בחברון זה לשאת מסר שהכל שלי. לא משנה מה ואיך - אני האדון ואני הריבון בגלל שאני יהודי. אני החזק ואני השולט ובשם יהדותי אני גורם עוול איום לאנשים אחרים וזה, ממש, לא אכפת לי.
המסר הזה מועבר יום-יום לעשרות אלפי פלסטינים שחיים במקום. הוא גם מועבר לתושבי ישראל.
הוא מועבר לחיילים שנאלצים לספוג מהצופים העתידיים קללות, נאצות ודחיפות. מי שיופיע בפני תושבי המקום יסייע למסר האיום והנורא הזה לקבל גושפנקה מוסרית.
קריית ארבע והישוב היהודי בחברון הם כתמים מוסריים. זה לא משנה שתושביהם חיים שם בחסות ממשלת ישראל. להופיע בפני תושבי המקומות הללו פירושו לתת יד לעוולה מתמשכת שמקבלת גם כך גיבוי ותמיכה מהמדינה במשך שנים, לתת גיבוי למקום שגיבורי התרבות שלו הם ברוך גולדשטיין ויפעת אלקובי. הקלישאה לא נכונה. ההצגה לא תמיד חייבת להימשך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם