השחורים הלא נכונים
ה"נחמדים" ממאהל רוטשילד שבו לבתיהם, ומי נשאר מאחור? אנשי השכונות "המופרעים" מהפריפריה החברתית
אבל לעומתם, מוחי השכונות נשארו מאחור, פשוט כי אין להם לאן לחזור. את הסולידריות העממית שסחפה את כולנו בחודשיים האחרונים, מחליפים עתה עימותים חריפים בין העיריות והמשטרה, לבין המוחים במאהלים בלוינסקי, ג'סי כהן ושאר השכונות.
מחיאות הכפיים ותמיכתו של רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, לצעירי רוטשילד, "בני הטובים", הוחלפו ביד המכה בשוט חסר רחמים, כשמדובר בדיירי השכונות הדרומיות. לפתע התפוגגו הצהרות הציבור, "צדק לכולם", ובעיקר בולט חסרונם של כלי התקשורת, שחזרו על עקבותיהם, כלא היו.
אמש התקיימה פגישה של "גוש הפריפריות החברתיות", במאהל בחולון. "אנחנו לא הסטודנטים ולא מעמד הביניים, אנחנו המאבק", הצהירה אחת הפעילות. הסתכלתי עליהם בהערצה. תושבי שכונות כמו חולון, בת-ים, עכו ולוד. יהודים, ערבים, נשים וגברים מתלכדים יחד למלחמת ההתשה על זכות בסיסית של כל אדם - קורת גג. אוגרים בתוכם תסכול אבל לא אומרים נואש, תוך שהם מונים מי נפצע ומי נאסר בעימותים האחרונים.
בעצרות המחאה הגדולות ניתן היה לראות בבירור את נציגי מאהלי המחאה של יפו, בת-ים וג'סי
ראשי העיריות לא נותנים מענה לדיור הציבורי, ודורשים שיפנו את המאהלים כי צריך "להחיות את הדשא. "מה הפירוש של המשפט הזה?" חשבתי לעצמי, "להחיות את הדשא, ולהמית את יושבי המאהלים?".
וכדי לרצות את מחוסרי הדיור, העיריות מבטיחות, לדוגמה, לתת מענק חד פעמי של 2,000 שקל. פתרון שאין לו פרוש אחר מאשר לעג לרש.
הזכות לדיור ציבורי לאוכלוסייה בפריפריה החברתית, מעוגנת בחוק. לפיה על המדינה להקציב דירות מושכרות, בעלות נמוכה מאוד. חשוב להבין שמדובר בקשישים, עולים, אמהות חד-הוריות ונכים, ללא יכולת כלכלית. אבל למרות זאת, החוק לא מיושם. וגרוע מכך, רבים מהדיירים נזרקו מבתיהם שברשות עמידר, כפי שהתרחש בשכונות ביפו ובתל-אביב.
העיריות ומשרדי הממשלה, משחקים מחניים ופוסלים אט-אט את האוכלוסייה החלשה מעריי המרכז. בינתיים, הציבור חושב שמדובר בפורעי חוק, נרקומנים ובטלנים שתפסו טרמפ על גל המחאה האחרון. ונראה שגם מסקנות הביניים של ועדת טרכטנברג, לא מבטיחות גדולות ונוצרות למחוסרי הדיור הציבורי.
דיור ציבורי הוא בסיס לצדק חברתי. מי שמשנתו החברתית היא "צדק תרדוף", לא יכול לטמון ראשו בחול. התקשורת הכריזה שהמחאה הצליחה, כי נוצרה תודעה חברתית. האומנם? כאשר מעמד הביניים לא תומך במעמד הנמוך ממנו, זאת הוכחה להפסד מוחץ של המחאה. התפיסה הציבורית הייתה ונותרה קפיטליסטית טהורה.
למאהל הגיעו אמש פעילים חברתיים רבים, בעיקר מתנועות מזרחיות. אך אני שואל היכן הם כל יפה הנפש מתל-אביב. מדוע הם לא מוחים עם תושבי השכונות, שמוכים בשוקרים חשמליים על ידי המשטרה?
האם נראה נכון לצעוק נגד עוולות שנעשות לעובדים הזרים אבל את עניי עירם הם שוכחים. כנראה שהם השחורים הלא נכונים. מתמונת המצב הנוכחית לפחות, תל אביב וראשיה הוכיחו כי כינויה, "העיר הלבנה", לא מציין רק סגנון ארכיטקטורה מסוים, אלא תפיסת עולם ברורה ומובחנת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם