קדימה מידרדרת שמאלה

הבחירה של ציפי לבני להאשים את נתניהו במצב עם טורקיה מלמדת שאימוץ העמדות המדיניות של השמאל הרדיקלי היו רק תחילת ההשתעבדות שלה לשמאל הקיצוני

ארז תדמור | 23/9/2011 1:52

תגיות: ציפי לבני,הקרן החדשה לישראל

כשאריאל שרון הקים את "קדימה" הוא התכוון באמת ובתמים להקים מפלגת מרכז. חזונו היה להקים גוף פוליטי דומיננטי שיתנתק מחזון ארץ ישראל השלמה, ומצד שני לא ייסחף לוותרנות הטוטאלית של השמאל, שלדעת שרון מעמידה בסכנה את ביטחון ישראל.

טועה מי שחושב שבחירת שרון בהתנתקות סימנה מהפך אידיאולוגי מוחלט. בהתנתקות הסכים שרון לסגת מרצועת עזה ולפנות שטח קטן ונחות מבחינה טופוגרפית, הכולל מיליון וחצי פלסטינים, על מנת להקל על הבעיה הדמוגרפית ולהקל על ישראל מבחינה מדינית לקראת המאבק להבטחת האינטרסים הישראליים ביהודה ושומרון.

בראיון לארי שביט אמר אז ראש לשכתו של שרון דובי וייסגלס כי: "אריק לא רואה היום בעזה אזור של אינטרס לאומי. ביהודה ושומרון הוא כן רואה אזור של אינטרס לאומי. הוא חושב בצדק שאנחנו עדיין מאוד רחוקים מהזמן שבו אפשר יהיה להגיע להסדרים סופיים ביו"ש". בהמשך הסביר כי שרון שאף להגיע להסכמי ביניים עם הפלסטינים, ומכיוון שאלו אינם מוכנים לויתורים, הרי ש"ההתנתקות מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני".

האסון הגדול של המרכז הישראלי הוא ששרון שקע לתרדמת ואת מקומו תפסו שני פוליטיקאים ציניים שהשתמשו בדמותו לקידום מדיניות שמאלית קיצונית. במקום להבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ישראל הסכימו אולמרט וציפי לבני ב-2009 לנסיגה בהיקף של 99 אחוזים משטחי יו"ש, הרבה יותר מכפי ששרון היה מעלה בדעתו. מאז נבחרה לראשות קדימה הקפידה לבני, למרות עמדותיה המדיניות השמאליות, למצב ולמתג את עצמה כמנהיגת המרכז הציוני.

אירועי השבועות האחרונים מלמדים שאימוץ העמדות המדיניות של השמאל הרדיקלי היו רק תחילת ההשתעבדות של לבני לשמאל הקיצוני מבית מדרשה של זהבה גלאון.

על ראש הגנב בוער הכובע

אם יש מאפיין מובהק שמבדיל את השמאל המתון והציוני, מהשמאל הקיצוני, הרי הוא נוגע לאובססיה שפיתחו אנשי השמאל הרדיקלי להאשים את ישראל בכל תחלואי העולם. מהאשמת ישראל בכל כישלון במו"מ, הגם שישראל מרחיבה שוב ושוב את ויתוריה והפלסטינים מעולם לא התפשרו כהוא זה, דרך הנטייה לאמץ כל שקר תעמולתי ערבי, ועד המעורבות המבישה של ישראלים ביוזמות החרם וברדיפת בכירים ישראלים בעולם.

ההאשמות המופקרות שהפנתה לבני כנגד נתניהו בעקבות התדרדרות היחסים עם טורקיה, והמשבר בשגרירות במצרים, מעידות כי לבני הולכת ומאמצת עמדות שמאל קיצוניות. הנטייה להאשים את ישראל בצורה אוטומטית וחסרת אחריות נובעת כפי הנראה מהחשש הגובר של ציפי לבני מאובדן התמיכה בשמאל בעקבות הפריימריז בעבודה והסקרים האחרונים.

ההסבר לפיו לבני באמת סבורה שישראל אשמה בהידרדרות היחסים עם טורקיה מדאיג עוד יותר, ועשוי להעיד שלבני היא אדם שטחי וחסר הבנה אסטרטגית הגוזר את עמדותיו מאירועים מקריים ואינו מבחין בתהליכים ארוכי הטווח ומהותיים,

כמו הקצנתה של טורקיה ומדיניותו האנטי-ישראלית של ארדואן. סביר להניח שאפילו פוליטיקאית שטחית כמו לבני אינה עיוורת עד כדי כך.

ההשתלחות הארסית של לבני נגד החרדים והמתנחלים מעידה גם כן על ניסיון של לבני לבלום את אובדן התמיכה במפלגתה בחוגי השמאל המובהק. לבני מובילה כעת מהלך שעלול להפוך את קדימה למפלגת שמאל מובהקת הדומה במאפייניה למרצ ולאגף היוני של העבודה. יש לקוות שהגורמים המתונים בקדימה, הכוללים כמחצית מחברי הסיעה, יבלמו את הסחף המסוכן של לבני, ויעניקו לממשלה את הגיבוי הנדרש בעת משבר מדיני.

והערה בנושא אחר: ביום ראשון פנתה הקרן לישראל חדשה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה "שיבדוק אם לשכת ראש הממשלה השתמשה בעמותות כמו "אם תרצו" ו"ישראל שלי" כזרוע תעמולתית". ועל זה נאמר במחוזותינו: על ראש הגנב בוער הכובע. בארגוני השמאל הקיצוני התרגלו לפעול בשירות ובמימון ממשלות זרות עד שהם כבר לא מעלים בדעתם שישנם ארגונים שפועלים בצורה אותנטית בהתאם לתפיסת עולמם. עצוב.