האמת של קלינטון, הטעות של נתניהו
נאומו של ביל קלינטון, בו טען שהפלסטינים היו מוכנים היום לקבל את הסכם קמפ דייוויד, גנב את ההצגה. במקרה הזה, גם האיש שנחשב לחבר אמיתי של ישראל, טועה בגדול
במפגש עם בלוגרים טען קלינטון שהפלסטינים היו מוכנים לקבל את הפרמטרים של קמפ דיוויד, אם רק נתניהו היה מציע אותם. בעיקר, הוא טען שנתניהו אשם בכישלון שיחות השלום. הדברים של קלינטון מעוררים תהיות קשות. ראשית, במישור העובדתי.
היכן ומתי אימצו הפלסטינים את הפרמטרים של קלינטון? ב-2001 הבהיר אבו מאזן בראיון לעיתון הפלסטיני "אלאיאם": "אינני מתחרט על כך שדחינו את הצעת קלינטון". במאי 2009 הוא הבהיר שהוא מתכוון לשיבה בקנה מידה נרחב, ולא לשיבה סמלית. סאיב עריקאת הבהיר ביוני 2009 לעיתון הירדני "אל-דוסתור": "בקמפ דיוויד קיבלנו 90 אחוז ובהצעת אולמרט 100 אחוז, אז למה שנמהר?"
גם המסמכים הפלסטיניים שהודלפו ל"אל-ג'זירה" ול"גרדיאן" מגלים, בניגוד לכותרות, בדיוק את אותו הדבר: התעקשות על שיבה בקנה מידה נרחב והתנגדות לנוסחת "שתי מדינות לשני עמים".
שנית, ההיגיון של קלינטון לא ברור. נניח שהפלסטינים שינו את דעתם והם אכן תומכים היום בפרמטרים שבעבר דחו. נניח. אם כך, מדוע הם זקוקים להצעה של נתניהו? מדוע אינם מאמצים את ההצעה בעצמם? מדוע אינם מגישים את ההצעה לישראל?
לפני שאנחנו מצרפים את קלינטון למחנה עוכרי ישראל, צריך לזכור שכבר עשר שנים קלינטון הוא חומה בצורה של אמירת אמת. כאשר פרשנים שונים ניסו לרכך או לתרץ או להסביר או להצדיק או להכחיש את הסרבנות הפלסטינית, קלינטון
הפלסטינים, למעשה, רצו מדינה אחת פלסטינית, ועוד מדינה שגם בה יהיה רוב ערבי. זו לא טענה של התעמולה הציונית. דברים ברוח זו כתב קלינטון בספרו ("My life", שיצא בשנת 2005, עמ' 946-936). הוא אפילו כתב בספרו על שיחת הטלפון שבה הודה לו ערפאת על הצלחתו, וקלינטון עצמו ענה לו: "אני כישלון, וזה בגללך".
הדברים של קלינטון הם בעלי משמעות מיוחדת. עשר שנים הוא מציג את האמת, ופתאום הוא מדמיין הסכמה פלסטינית, שלא הייתה ולא נבראה. ואם זה מה שאומר אחד מגדולי ידידיה של ישראל בדור האחרון, הרי שאבו מאזן הגיע להישג אדיר. הוא גם לא הציע כלום. הוא גם לא זז במילימטר אחד מהסרבנות של ערפאת, והוא גם גורם לכך שהאחריות תוטל, באופן בלעדי, על ראש ממשלת ישראל.
קלינטון שגה בגדול כאשר הטיל את כל האחריות על נתניהו. יש כל כך הרבה שקרים שם בחוץ, ואין שום צורך בתוספות. אבל זה לא פוטר את נתניהו מאחריות, משום שנתניהו הזמין את הצרות הללו. נתניהו מתחמק מהכרעה: מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה אחת גדולה? כל זמן שהוא מצהיר על האופציה הראשונה ומגשים את האופציה השנייה, אבו מאזן יודע שמלאכתו נעשית על ידי נתניהו.
נתניהו שולט בשטח. הוא יוצר עובדות. העובדות הללו הן מכשול לשלום. זו לא העמדה של עוכרי ישראל, זו העמדה של ידידי ישראל. לא שזה לא היה ברור עד היום. אבל קלינטון, אף על פי שטעה, הפך את הדברים הללו להרבה יותר ברורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם