בזמן שנאמת
למרות התחושות הטובות, נתניהו חזר עם הישג מוגבל ביותר. הקוורטט התניע תהליך שדוחק את ראש הממשלה לפינה
אבל בדומה לשאר החזיתות שמנסות ממשלות ישראל האחרונות לטאטא מתחת לשטיח מתוך תקווה שיתאיידו להן מעצמן - החברתית, האזרחית, הדתית-חילונית והכלכלית - גם חזית זו צפויה להתפוצץ בפניה, כמו שריפה בכרמל או מחאה חברתית באמצע הקיץ.
אחרי הכל, החלטת הקוורטט (בוודאי שהמעורבות הרוסית המורגשת בה, לצד ההערכה כי האמריקאים והרוסים ינצלו את המהלך המשותף כדי לנסות ולתקן את יחסיהם המתוחים) מציבה לוח זמנים ברור למדי עבור הצדדים: הגעה להסכמה על סוגיות היסוד של הסכסוך, עוד בטרם תסתיים הקדנציה של ממשלת נתניהו.
יציאתו של שר החוץ אביגדור ליברמן מהאולם בזמן נאומו של אבו מאזן היא תזכורת לא רק לעולם, אלא גם לנתניהו, על הצפוי לו בתוך ממשלתו אם יפנה למהלך יזום, או שאחד כזה יכפה עליו. במידה רבה, ערב שישי בניו יורק סימן כנראה את יריית הפתיחה למירוץ להקדמת בחירות בישראל. לא מן הנמנע שנתניהו ישתמש בתכסיס הקדמת הבחירות בכדי לקנות עוד זמן, מתוך הנחה שישוב ויזכה באמון הבוחר.
נתניהו נדחק לפינה מסוכנת
הציבור הישראלי מוכיח באופן עקבי כי הוא תומך בקו האידיאולוגי של ראש הממשלה, ומכאן שהימור כזה של נתניהו עשוי להיות מסוכן פחות משנדמה. את הממשלה החדשה ירכיב כבר עם קואליציה נוחה לו יותר - ללא ליברמן - ויילך למהלך מדיני, רגע לפני שגם ארצות הברית, אחרי שגם הבחירות שם תחלופנה, תסיר את ערבותה הבלתי מסויגת מישראל.
אירועי סוף השבוע, נדמה, העניקו לנתניהו לפחות שנה אחת נוספת של עיכוב. כפי שהוא אוהב וכפי שהוא נוהג לאורך כל שנותיו בלשכת ראש הממשלה. מה שנתניהו מפספס הוא, שהפור כבר נפל. מדינה פלסטינית הוכרזה שלשום בניו-יורק, והמירוץ כעת הוא על הקדמת הצד השני בשמירה על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, אלה שעומדים בסתירה עם האינטרסים המהותיים הפלסטינים.
המסר שהשמיע נתניהו בשישי היה
חד וברור: חוסר אמון מוחלט בצד שכנגד; חוסר אמון מוחלט בהעמדת הסכם שישמור על האינטרסים הלאומיים של ישראל (כפי שנתניהו מבין אותם) והערכה כי הקונפליקט אינו בר פתרון בגלל מרחק עקרוני גדול מדי בין שאיפות היסוד של שני הצדדים.
הנאום השרירי, המעט מתלהם, והלא מבריק במיוחד, של נתניהו, דוחק אותו לפינה מסוכנת - פינת ההסכם הכפוי. המהלך הפלסטיני, לעומת זאת, גם אם נתפס בישראל כתבוסה מוחצת, היה מהלך נכון לטווח הארוך. אם אבו מאזן יצליח לשמר את השקט ואת ההבנות עם חמאס, הוא יזכה למדינה שלו, קרוב לוודאי שבתנאים נוחים בהרבה מכפי שישראל רוצה להאמין כרגע.
ביום שישי האחרון, למרות תחושת האנטי קליימאקס, ביום הזה, גם אם ישראל לא אוהבת לשמוע את המילים האלה, הקים מחמוד עבאס את מדינת פלסטין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם