המטורף או המשוגע?
איזה איסלאם עדיף – של טהרן או של ארדואן? אני עדיין מעדיף את האחרון, אבל בקצב הנוכחי, הדגש הוא על המילה "עדיין"
זה הקלף אשר מטה בדרך כלל את הכף לטובת תומכי הגישה הפייסנית מול דרישותיו של רג'פ טאיפ ארדואן. ברור שטורקיה עדיפה על איראן, לא? בכל זאת, מדינה כמעט מערבית, חצי-אירופית, קוסמופוליטית, פתוחה לעולם, דמוקרטית, חברה בנאט"ו, לא קוראת להשמדת ישראל, לא שוקדת על פיתוח אמצעי השמדה המוניים, חיה בין אומות העולם בשלום יחסי.
אז הנה נתון מטריד: על פי דיווח טרי של מכון העיתונות הבינלאומי, שמבוסס על דוח מפורט של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, טורקיה מובילה את העולם במספר העיתונאים הנמצאים בכלא. המקום הראשון שייך, ללא עוררין, לשלטון ארדואן שמחזיק ברגע זה בכלא לא פחות מ-57 עיתונאים . ובואו לא נשכח שמדובר בכלא טורקי. אגב, את המקום השני חולקות איראן וסין, עם 34 עיתונאים כל אחת. זאת אומרת שמספר העיתונאים הכלואים בטורקיה כמעט כפול ממספר הכלואים באיראן, האוטוקרטיה האיסלאמית החשוכה.
זאת ועוד: על פי אותו דוח, נגד 700 עד 1,000 עיתונאים טורקים נוספים ננקטים בתקופה האחרונה הליכים משפטיים כאלה או אחרים מצד השלטון, שיכולים להביא לכליאתם או הצרת צעדיהם. ועוד לא דיברנו על מאות הקצינים הבכירים שמשטר ארדואן עצר במפתיע לאחרונה בהאשמה כי תכננו הפיכה צבאית, ובהתפטרות המפתיעה של כל ראשי זרועות הביטחון לפני כמה שבועות.
מה קורה בטורקיה? שאלה מצוינת. נכון, על פניו, בכל התלבטות בין ארדואן לאחמדינג'אד אין מה להסס: עדיף המשוגע הטורקי על המטורף הפרסי. ארדואן לפחות משחק בכללי המשחק הבינלאומיים. הבעיה היחידה היא שהעובדות לא לגמרי מתיישבות עם ההעדפה הזאת.
על פי מידע שהגיע למקבלי ההחלטות בישראל, בפגישתו של ארדואן עם מזכ"ל האו"ם באן קי מון שהתקיימה במהלך העצרת בניו יורק, דרש הטורקי במפגיע להכליל גם את השפה הטורקית כשפה רשמית באו"ם. זה מתווסף לשאר גחמותיו של ראש ממשלת טורקיה, לחרחורי המלחמה שלו נגד חצי העולם ולאיומיו הססגוניים שהפכו מעט ביזאריים בזמן האחרון (בדיוק כמו אצל הרב עובדיה: ארדואן מקשקש ואחר כך אנשיו מסבירים שלא הובן נכון, שלא תורגם במדויק, שלא התכוון וכו'). כמעט לא עובר יום בלי שארדואן יאיים על קפריסין או יטיל סגר ימי על ישראל או יחרחר מלחמה מול יוון או יוציא קצת עצבים על אסד (במקרה הזה בצדק) או סתם יסתבך
על פי אחת הגרסאות, שאין לה תימוכין בראיות, הוא לא לגמרי יציב נפשית. על פי גרסה אחרת, הוא נתון להשפעה חזקה של שר החוץ דאבוטולו, הנחשב לגורו האיסלאמי הקיצוני שלו, ומצד שני להשפעה המאזנת של המערב, ובעיקר ארה"ב. ארדואן נקרע בין שתי הגישות הללו, ולכן הוא מזגזג בפראות ממערב למזרח, ובחזרה. בכל מקרה, ברור שטורקיה, שפעם כונתה "האיש החולה של אירופה", מרוויחה היום ביושר את הכינוי "האיש הלא יציב של המזרח התיכון". ארדואן חייב להבין שהמשך המתווה הזה לא יוסיף לו כבוד, והדבר הכי חשוב לו בעולם, כפי שהוסבר לנו, זה כבוד. גם מעמד זה לא יקנה לו. מי שרוצה להיות מעצמה אזורית חייב, בראש ובראשונה, להפגין יציבות, מתינות ועקביות.
ואנחנו? אף על פי כן, ולמרות הכל, בין טהרן לארדואן אני עדיין מעדיף את ארדואן. אבל בקצב הנוכחי, הדגש הוא על המילה עדיין.
אקו"ם