התפטרות במבחן החוק
המתמחים מילאו הפעם אחר הדרישות החוקיות הפורמליות בנוגע למכתב ההתפטרות עצמו ונראה שהתנתקו מכל התארגנות רשמית
הזכות להתפטר קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד חופש העיסוק בשנת 1992, אולם גם התפטרות צריכה להיעשות לפי החוק. מצבם של הרופאים המתמחים אמנם טוב יותר מאשר בסיבוב הקודם, שבו בית הדין לעבודה הכריז על התפטרותם כחסרת תוקף במישור המשפטי, אך עדיין עומדים בפניהם מספר מכשולים.
המתמחים מילאו הפעם אחר הדרישות החוקיות הפורמליות בנוגע למכתב ההתפטרות עצמו ונראה שהתנתקו מכל התארגנות רשמית בהגשת המכתבים. הפעם גם קיימת לכאורה כוונה ברורה וחד-משמעית שלהם להתפטר, ולפיכך ההתפטרות נראית חוקית במישור משפט העבודה הפרטי.
לא מדובר בהתפטרות על תנאי
אלא שהקושי העיקרי יהיה בהוכחת חוקיות ההתפטרות במישור משפט העבודה הקיבוצי. המתמחים צריכים להראות שהפעם מכתבי ההתפטרות הם אישיים ואותנטיים, ואינם פעולת מחאה מתואמת לשיפור תנאיהם או אמצעי לחץ לביטול ההסכם הקיבוצי שנחתם בניגוד לדעתם. במלים אחרות, עליהם לשכנע כי החל מהשבוע הם אכן מתחילים לחפש עבודה אחרת.
מדובר במשוכה לא פשוטה, שכן, צריך להודות על האמת: המתמחים, רובם ככולם, ישובו לעבודתם אם יתקבלו דרישותיהם לשיפור ההסכם הקיבוצי.
זהו האופן בו השופטים צריכים לבחון את המצב: בליבם
של מאות מתמחים גמלה ההחלטה האישית לא להמשיך לעסוק במקצוע הרפואה בתנאים אלו, אלא אם ישופרו שכרם ותנאי עבודתם. לפיכך אין מדובר בהתפטרות על-תנאי שנועדה לערער על הסכם קיבוצי חתום.
מכל מקום, אם התפטרות המתמחים תוכר כחוקית, בית הדין צפוי לקבל את דרישת המדינה לא לאפשר התפטרות של מאות מתמחים ביום אחד. בית הדין כבר רמז בהחלטתו הקודמת שלא יאפשר את "התפטרותם של כ-1,000 מתמחים ביום אחד כאיש אחד, תוך התעלמות מצרכי מערכת הבריאות ואשר יקרה בה לאחר התפטרותם, חרף זכותם להתפטר ".