החושך מפתה
רק מי שמוסריותו פגומה והנורמות שלו משובשות יחסל אדם שנלכד ואינו מסוכן, אפילו אם הוא מחבל. גוף שפועל במחשכים מועד למעוד
הרושם היה ששמיר פגוע מה"עלילה" הזאת יותר מאשר מעצם המעשה של אנשי השב"כ ומתעשיית השקר וההטעיה שהפעילו בעקבותיו. בדיוק כפי שמהצד השני הציג עצמו ראש השב"כ, בנאום הכאה על חטא שנשא לפני כשבע שנים (ושהוקרן השבוע בסרט "א' תחסל אותם" בערוץ 10), כפגוע מכך שהדרג המדיני הפקיר אותו והתכחש לרשות ולסמכות שהעניק לו, לדבריו, לחיסול המחבלים. שני הישישים ייקחו את גרסותיהם המנוגדות והלא מוכרעות איתם לקבר.
הגילוי העיקרי בסרט היה נאומו של שלום, שבו הפתיע ונטל על עצמו את האחריות לכל הפרשה, הגדיר את הוראת החיסול כמטופשת ואמר כי הוא האשם העיקרי בכישלון הזה. שאר האירועים שהוצגו בו היו ידועים, אך סיפור פרטי הפרשה מפי המעורבים בה עשה את הסרט למרתק ולמנחיל לקח.
כל אירועי האוטובוס ונגזרותיו היו מיוסדים על אדנים עקומים. לא חכמים ולא מוסריים. ואלה הם: טיפשות, ביטחון עצמי ותחושת עליונות מופרזים, קידוש הביטחון שמותר בשמו לעשות הכל, והעיקר: עיוות וקלקול מוסריים-נורמטיביים שהשתרשו אז בארגון. הטיפשות והביטחון העצמי המופרז נוגעים לצד המעשי של האירוע.
נורמות של רמייה והסתרה
רק טיפש, הבטוח שאיש לא יעז פנים נגדו ונגד הארגון שהוא בראשו, ייתן הוראה לחסל מישהו שצולם קודם לכן צועד על שתי רגליו ולהציגו כמי שנהרג במהלך הפעולה הצבאית. רק כסיל יבצע הוראה כזאת. גם שלום, שהודה בכך, וגם אהוד יתום, שהיה האחראי על הביצוע, ידעו על הצילום.
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שרק מי שמוסריותו, כאדם וכארגון, פגומה והנורמות שלו משובשות, יחסל אדם שנלכד ואינו מסוכן עוד ולא חמוש, ואפילו הוא מחבל. דינו של אדם כזה צריך להיגזר בבית המשפט. כבר עמדו לדין והורשעו אנשים שנהגו כך, אבל לרוע מזלם הם לא היו אנשי שב"כ.
השאלה האמיתית והחשובה לגבי אירוע האוטובוס לא הייתה אפוא אם המחבלים החיים צולמו או לא, אלא אם הפקודה לחסלם הייתה פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה או לאו. והיא הייתה כזו. בסרט אין
לזה ביטוי מחודד.
ולכן גם אם שלום קיבל, לדבריו, הוראה משמיר לחסל את שני המחבלים, הוא היה חייב לסרב לה. ויתום מצדו היה חייב לסרב להוראה שנתן לו שלום. אלא שהחיסול וכל מערכת הרמייה וההסתרה שנוהלה אחריו תאמו כנראה את הנורמות ששלטו אז בשב"כ, ומשום כך התקבלו בשעת מעשה על דעת כל המעורבים בעניין. כך זה כשחוזרים שוב ושוב על מעשה פסול ודשים עבירות בעקב. כבר קבעו חכמינו: "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר".
מאז , כך אומרים לנו, תוקנו הנורמות בשב"כ. אבל "לפתח חטאת רובץ". גוף שעושה מעשיו במחשכים, בשקיפות מינימלית, מועד למעוד. האור ממרק, החושך מפתה. דורית ביניש, בנאום מצולם בסרט )שלא ברור מתי נישא (, הטילה ספק ביכולת הארגון להתנקות לגמרי ממעשים פסולים. למענו ולמעננו צריך לקוות שהיא טועה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם