השב"כ שכח מה תפקידו
הדחתו של סגן שגריר ישראל בוושינגטון, דן ארבל, מראה שהחברים בשב"כ מתחילים לחצות את הקו הדק המפריד בין הפעולה ההכרחית למעשים הלא מידתיים
נכון, על פניו אסור לפקידי ציבור להדליף חומרים חסויים, ויש התנגשות אינטרסים תמידית מובנית בין זכות הציבור לדעת וחובת העיתונות להביא כל מה שאפשר לידיעתו, לבין הצורך של המדינה להגן על סודותיה.
אני האחרון שיזלזל בצורך הממלכתי הזה, דעתי על מעשיו הנבזיים והמרושעים של תא"ל במילואים יצחק (יצה) יעקב נמרחה מעל דפי העיתון הזה פעמים רבות. אבל - ויש כאן "אבל" גדול - נדמה לי שבזמן האחרון מתחילים החברים בשב"כ, כנראה בהשראה מלמעלה, לחצות את הקו הדק המפריד בין הפעולה ההכרחית למעשים הלא מידתיים.
הפרשה החדשה שמתרגשת עלינו לטובה אינה המקרה הראשון. בשנים האחרונות התופעה הולכת ומתגברת. פעם אחר פעם מערבים נבחרי ציבור את השב"כ בחקירת הדלפות, מבוזבזת אנרגיה יקרה לריק, בדרך כלל אף אחד לא נתפס, ולפעמים אנשים מודים בטעותם. גם הפעם, האיש הודה. מכיוון שההדלפה בה חשוד דני ארבל לא נעשתה לי, או לעיתון הזה, ידינו כאן נקיות לגמרי (אני מכיר את האיש, לא שוחחתי איתו שנים ארוכות).
ארבל ידוע כדיפלומט מצטיין, אחד הטובים שיש, משרת בתפקיד בכיר
אגב, ממה שהבנתי הוא לא מסר את הידיעה לעתונאי, בשפה המקצועית הוא לא המקור הראשי, או הראשוני, הוא אישר את נכונותה. בלשון המקצוע, הוא זה שנתן את ההצלבה.
לתומי חשבתי שהשב"כ צריך להיות טרוד בימים אלה בניסיון לפצח, סוף סוף, את העניין הזה של "תג מחיר", לפני שהאזור כולו יעלה בסערה השמיימה. סברתי שהשב"כ עסוק בניסיון להתארגן לתהליך ספטמבר והשלכותיו. חשבתי שהמצב בסיני מדיר שינה מעיני השב"כ.
ובכן, כנראה שטעיתי. דני ארבל, אחד הוותיקים והמוערכים באנשי שירות החוץ של מדינת ישראל (ואין רבים כאלה, האמינו לי), מודח בבושת פנים, שליחותו מופסקת, הוא מוחזר הביתה, במהלך גרזני, ברוטלי, ותרשו לי, גם מטומטם.
יש כאן ניסיון להפחיד, יש כאן ניסיון להרתיע אנשים מלדבר עם עתונאים, וכל זה קורה רבע שעה בערך אחרי שידור הסרט ההוא, והכתבה ההיא, על מאורעות קו 300, בהם התברר שישראל אינה מדינה שיש לה שב"כ, אלא השב"כ הוא ארגון שיש לו מדינה.
אדוני יורם כהן, מכובדי ראש השב"כ, זכית בעמודים הללו לפרגון ושבח בימים בהם כמעט כולם תקפו את המינוי שלך, אני חושב שיש לך כאן הזדמנות ללמוד רגע את המקרה הזה, לספור עד 10, להרהר מעט על התקשורת וחשיבותה למשטר דמוקרטי וגם קצת על ההסטוריה של הארגון שלך, לגייס מעט חמלה, להיזכר שלא מדובר כאן במחבלים, ולעשות את המעשה הנכון. להרגיע. ראוי להעניש את דני ארבל, אבל במידתיות הראויה. אין סיבה לשרוף את המועדון. הוא של כולנו.
אקו"ם