מעמד ביניים בקבלנות
מורים, עובדים סוציאליים, כספרים, תחקירנים, אחיות, מדריכים, מנהלי חשבונות. מכל עובדי הקבלן הללו ועדת טרכטנברג התעלמה
עובד קבלן הוא אדם המועסק על ידי גוף א', אבל מספק שירות לגוף ב'. הוא מבצע את השירות במתקניו של המזמין, לפי נהליו והוראותיו, בפיקוחו והדרכתו. תפקידו של ספק השירות א' הוא לשמש צינור לתשלום השכר ולספק עובדים או להחליפם בהתאם לדרישות המזמין.
כך למשל עובדת סוציאלית במחלקת רווחה עירונית, שכפופה לתקנות ולנהלים של משרד הרווחה, שהממונים עליה הם פקידי העירייה - שכרה משולם באמצעות עמותה או חברה חיצוניות.
אין נתונים מלאים לגבי היקף התופעה. כנראה שעובדי קבלן מהווים לפחות 10 אחוזים מהמועסקים במשק. במשרדי הממשלה הם מהווים 20 אחוזים מהעובדים. פעם קראו להם עובדי כוח אדם, אבל ב-2008 נכנס לתוקף חוק שמחייב את המזמין לקלוט עובדי כוח אדם כעבור תשעה חודשים, או לפטרם.
כדי לחמוק ממגבלות החוק קמו חברות שמספקות שירות, לא כוח אדם. ההתחכמות הזאת מקבעת שיטה שנועדה במקור לספק למשק עובדים זמניים, והפכה לשיטת העסקה קבועה שנועדה לחסוך כסף על גב
שיטה ושיטות אחרות של העסקה זמנית מקבעות מעמד הולך וגדל של עובדים חלשים, חלקם משכילים ובעלי מקצוע, שאינם יכולים לצבור ותק בעבודה, וחיים בלא ביטחון או אופק תעסוקתי תחת איום תמידי של פיטורים. שכרם תמיד יהיה נמוך מזה של עובדים הנהנים מהגנתם של הסכמים קיבוציים - הפרשות סדירות לקרן פנסיה, קרן השתלמות, ימי חופש ומחלה, החזר הוצאות רכב ורכיבים נוספים.
הבדלי השכר מגיעים לפעמים לאלפי שקלים בשנה. כך גילו עובדים בשלושת ההוסטלים שנפתחו בשנת 2000 כדי לשמש בית לניצולי שואה שהיו מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.
על רקע המגמה להימנע מקליטת עובדים קבועים, וההערכה שהחוסים לא יאריכו שנים, החליט משרד האוצר שעובדי ההוסטלים יועסקו באמצעות האגודה לבריאות הציבור, עמותה שנוסדה בשנות ה-70 על ידי משרד הבריאות כדי לספק לו כוח עבודה.
ההוסטלים שוכנים בקמפוסים של בתי חולים ממשלתיים לבריאות הנפש, אבל העובדים משתכרים מדי חודש מאות שקלים פחות מאשר עמיתיהם עובדי המדינה, שמבצעים את אותן מטלות.
דרישת העובדים להיקלט כעובדי מדינה, כולל ההפגנות שהם ערכו באחרונה, הייתה אחד המניעים להחלטתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני לצאת למאבק לצמצום מספר עובדי הקבלן במשק. היא גם אפשרה לו הזדמנות לשחק תפקיד במחאה החברתית, שממנה נעדר עד כה.
עיני נכנס לאחת הלקונות היותר בולטות בדוח טרכטנברג. לא רק שהוועדה אינה מציעה פתרונות לבעיית עובדי הקבלן, היא אף מעודדת את המשך השיטה. בוועדה טוענים כי המנדט שלה היה להציע פתרונות למעמד הביניים, לא לעובדים עניים.
גישה זו משקפת חוסר הבנה מוחלט במגמות החמורות המתפתחות בשוק, שאין להן כל מענה בהמלצות הוועדה לעודד תחרות כדי להוריד מחירים לצרכן. ההפך הוא הנכון. אולי תגיע ישועה דווקא מהשוק הפרטי שהוועדה נמנית עם חסידיו.
לפני כשנה קלטה הנהלת דיזנגוף סנטר 120 עובדי אבטחה וניקיון שסיפקו לה עד אז שירותים באמצעות חברות חיצוניות. בסנטר אומרים שמה שעולה להם קצת יותר בהדרכות ובתנאים - משתלם "בגדול" בזכות הנאמנות וההזדהות של העובדים עם מקום עבודתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם