מנהג הכפרות אינו אכזרי
לשחוט תרנגולת אשר מיועדת לאכילה ואשר שנייה לפני השחיטה היא מסובבת מעל ראשו של בן אדם, אינה התעללות. תשובה לאורנה בנאי
◄ בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
◄ nrg מעריב, 2.10.2011: אורנה בנאי, מי האדם ומי הבהמה
קרוב לוודאי שאורנה בנאי לא משתייכת לקבוצת האנשים אשר מחליפים ציפורים בבני אדם, ובכל זאת, בתום קריאת דבריה של בנאי במאמר: "מי האדם ומי הבהמה", אני מהרהר שמא התהפכו היוצרות והדאגה לבעלי-חיים על כורחה שתהיה על חשבון בני האדם.
מפני שהאשמה גורפת כפי שאורנה בנאי מציגה, יש בה מן העיוות ורחוקה היא מן האמת. בנאי גם מגייסת תלמידי חכמים מן השורה הראשונה על-מנת להיאבק במנהג הכפרות המתקיים בימים הללו ממש, בין כסה לעשור. לפיכך יש לעשות מעט סדר בדברים. זו אינה הבמה להראות שחכמי ישראל לא ראו את מנהג הכפרות בעין האכזרית.
לו התרנגולות היו נשחטות ולא נאכלות, ניחא, יש כאן די איסורים חמורים, לו התרנגולות היו אכן מתענות לפני שחיטתן בהמתנה בחום ובמחנק, גם כאן, יגברו האיסורים הנובעים ממצב זה על כפרת העוונות. אולם, לא זה ולא זה. כל התהליך בו מעמיסים את התרנגולים אל כלובי המתכת או הפלסטיק בדרך אל המשחטה וההמתנה אחרי השקילה, הינם כורח ולא התאכזרות לשמה. אם כן, לשחוט תרנגולת אשר מיועדת לאכילה ואשר שנייה אחת לפני השחיטה היא מסובבת על ראשו של איש או אישה, אינה התעללות.
סדר הקדימויות מתהפך
אלא שבנאי לא נעצרת כאן. היא מנגנת על רגשי הרחמים בהם אנחנו אמורים להתמלא. היא מבקשת סליחה מכל המינים המחוסלים בשיטתיות עד להעלמת מינים רבים מדי שבוע. בנאי מאמינה שאנחנו צריכים לבקש סליחה מכך שהרס הסביבה וסבלם של יתר הברואים אינו חשוב לנו מפני שהם יצורים נחותים המשמשים למטרות עבודה, מזון, מחקר או לבוש. יפה עד מאוד. אלא שלא ברור לי מי מבין אוכלי תרנגולים לכפרות מכחיד מינים? איך זה בדיוק קשור להרס הסביבה?
אורנה בנאי וכל הטוענים נגד מנהג הכפרות מתעלמים מהענין המרכזי. יהודים רבים מוצאים נחמה ותקווה בנושאים שבינם לבין אלוהים. הם אינם חוטאים לאיש, הם אינם גונבים את התרנגולים, הם אינם מתעללים בהם למעט ההמתנה בתור לשוחט (לא בדיוק התעללות) והם משלמים במיטב כספם. אולם הם מאמינים בתוך תוכם שזהו חלק משיח עם בוראם
ועם מי שאמור למחול על חלק מעוונותיהם ותקוותם היא ששחיטת התרנגולת תעלה את רף המחילה למאה אחוזים. במה זה מפריע לאיש ואיך זה גורם לאכזריות ולחייתיות מיוחדת עד כי הם זוכים לתארים הללו?
סנגוריה מובהקת אפשר היה לקבל דווקא מ'החילוני הראשון', ז'אן זאק רוסו אשר תוקף את האיטנטלקטואלים: "הם מתיימרים לדעת הכל, חרף ספקנותם לכאורה, הם הורסים ורומסים את כל מה שאנשים רוחשים לו כבוד, גונבים מן הסובלים את הנחמה שהם מפיקים מהדת ומסלקים את הכח היחיד המרסן את תשוקות העשירים ובעלי הכוח".
במילים אחרות, תנועות הירוקים, תנועות צער בעלי-חיים, ושאר תנועות אשר מדברות בנשימה אחת על צדק חברתי, עושות את ההיפך ממה שנדרש כלפי הטבע: לא להפחיד. לא להלך אימים. את הטבע יש לאהוב, אכן כך, אולם מי יאהב אותו אם סדר הקדימויות מתהפך?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם