מאיפה הכסף?
נתניהו הכין את שיעורי הבית והצליח להעביר במועד ב' את דוח טרכנטברג, אלא שמבחינתו עדיף היה שלא לאשר אותו בדרך בה אושר
ראש הממשלה גילה יצירתיות יוצאת דופן בדרך שבה הצליח לקנות את שרי ישראל ביתנו ולפורר זמנית את קואליציית המתנגדים לדוח. הסעיף הבולט ביותר שיו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הצליח לסחוט היה מתן מענק נוסף בגובה של שלושה חודשי שכר ממוצע לכל החיילים העומדים בפני שחרור. מדובר בהוצאה נוספת הנאמדת במיליארד שקל. עם כל הכבוד לצה"ל, מאיפה יגיע הכסף לעזאזל? הרי בכל החודשים האחרונים שכנעו אותנו שאין כסף ושאסור לפרוץ את מסגרת התקציב.
התרגיל עבד כך: בדוח טרכטנברג הומלץ שתקציב משרד הביטחון יקוצץ ב-3 מיליארד שקל. אהוד ברק יכול להירגע: התקציב לא יקוצץ ב-3 מיליארד וגם לא ב-2.5 מיליארד שקל. קיזוז של עודפי התשלום של מיסוי הבלו על הסולר הצה"לי יגרום לכך שהקיצוץ האפקטיבי יסתכם ב-1.5 מיליארד שקל בלבד וגם זה בסימן שאלה. ומה יעשו עם ה-1.5-1 מיליארד שקל המיותרים? הם מיועדים כמובן למימון תשלום המענקים הנוספים לחיילים של ליברמן.
מהדורת ליברמן תחזור על עצמה בגרסה עדכנית עם כל אחד משרי הממשלה המתנגדים, ובהם שר הרווחה משה כחלון ושרי ש"ס. אבל זה לא הכל. שר האוצר יובל שטייניץ התעקש עד היום שלא להגדיל את מסגרת הגירעון בתקציב 2012, שמתוכנן לעמוד על שני אחוזים מהתמ"ג. שטייניץ יודע בתוך תוכו שגירעון של שני אחוזים לא יושג ב-2012. ספק אם יצליחו להגיע לגירעון של 2.5 אחוזים. אז אם ברור שיעד הגירעון לא יושג, מדוע לא לפתוח את תקציב 2012 ולקבוע יעד גירעון של שלושה אחוזים (כפי שהיה ב-2011) ולענות בכך על דרישות המחאה, לפחות חלקית? הרי ברור שתקציב 2012 שונה לחלוטין כבר היום ממה שתוכנן לפני שנה. המס הנוסף על הבלו נעלם, מתווה הפחתת המס התנדף, המס על הבורסה עלה ותקציב הביטחון יקוצץ.
כולם מחכים לנתניהו בפינה
ראשי המחאה הבינו אינטואיטיבית שכשנתניהו רוצה הוא יכול, ושבפועל הוא עובד עליהם בעיניים. הם לא נפלו בפח, והתנגדו כבר בראשית הדרך לדוח הוועדה. הוועדה לא הוקמה מכיוון שנתניהו התעורר בוקר אחד והחליט להמיר את דתו הכלכלית. בתוך תוכו הוא נבעת מהאפשרות של עצירת הפחתת המסים. הוא אולץ להקים את הוועדה כדי לספק תרופות הרגעה למחאה הציבורית. איך אמרה דפני ליף: רצינו טיפול שורש וקיבלנו שיננית.
דחיית דוח הוועדה על ידי ראשי המחאה אינה מפתיעה. מה שמפתיע הוא רוחב היריעה של אלו הטוענים
שטרכטנברג התעלם מהם. מדובר במגזר החרדי בראשות יו"ר ועדת הכספים משה גפני, במפלגת ש"ס וגם בחלק משרי הליכוד. כל אחד מהם יחכה לנתניהו בפינה. נתניהו ייתקל בהם בוועדת הכספים ובמסדרונות הכנסת, כשינהל סחרמכר עם כל מרכיבי הקואליציה בניסיון לאשר את מה שנותר מדוח הוועדה.
מבחינת נתניהו, כבר עדיף היה ללכת עם האמת שלו עד הסוף ולהגיע לבחירות עם משנתו הכלכלית המקורית. כעת הוא כבר ממולכד ואינו יכול לסגת לאחור. הוא חוטף על הראש, כשאין זה ברור בכלל אם יראה את הפירות המיוחלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם