רה"מ לא רצה לחזור על הפיאסקו בממשלת שרון
בניגוד לעסקת טננבאום, רצה נתניהו שעסקת שליט תזכה לתמיכה רחבה. כך אישרה ממשלת ימין עסקה שאין לא האמין שתשלים עם תוצאותיה
ההלם הראשוני הקולקטיבי של רוב שרי הממשלה, ביניהם חברים בשמינייה, יחד עם מהירות ביצוע המהלך עיקרו למעשה דיון ארוך וענייני על העסקה שמזכירה לרבים את עסקת ג'יבריל. כל זאת, נזכיר, בממשלת ימין מובהקת.
נתניהו, בפעולות הזריזות שנקט מאז חתימת העסקה, ביקש לעצמו סיום ממלכתי, חגיגי וקונצנזואלי לתיק שליט שירש מאולמרט. הוא רצה למנוע בכל מחיר את התנעתו של דיון ציבורי-תקשורתי במחיר העסקה, או חלילה קמפיין זריז שיפיקו המתנגדים בניסיון לערער את תמיכתם בעסקה של שרי הימין.
ואכן, ארגונים וקבוצות מהימין הקיצוני שנתפסו לא מוכנים, ניסו להרים קמפיין בזק ואלים במיוחד. מרגע כניסתם של השרים לחדר הישיבות הם הופצצו בעשרות רבות של מסרונים בניסיון אחרון לערער את יחסי הכוחות. הנה שלוש דוגמאות מייצגות ממה שהגיע לטלפונים הניידים של השרים בערב יום שלישי: "לא לשחרור רוצחים סדרתיים!!!"; "שמור על תינוקות וילדי ישראל, הצבע נגד!!!"; "הצילו אותנו מעוד טבח במלון פארק"; " הצבע לא עסקה מבישה שרבים ישלמו עליה בדם".
הקמפיין לא התרומם. הבליץ הצליח לנתניהו, הרבה בזכות העובדה המפתיעה שדבר העסקה לא דלף ולו ברמז, ובשעה שמהדורות החדשות בימים האחרונים
אין באמת סיבה לטעון כלפי נתניהו על שפעל להתנערות מדיון משמעותי בעסקה, שכן מרגע שקיבל את ההחלטה, וזו הייתה לחלוטין החלטה שלו, הוא לא היה זקוק פורמלית לאישורו של שום פורום. זו הסיבה לכך שבניגוד לפרסומים, נתניהו כלל לא כינס את השמינייה לדיון חירום לילי בעסקה. אגב, השמינייה שכונסה בשעת לילה בין ראשון לשני דנה בעניין אחר לגמרי. אהוד ברק ואביגדור ליברמן עודכנו ישירות בארבע עיניים על ידי נתניהו שחשש מהדלפות. אם כן, לא שמינייה, ולא קבינט.
בשלישי סמוך לארבע וחצי אחר הצהריים התקבלו שיחות הטלפון הראשונות מלשכת ראש הממשלה ב-29 לשכות השרים, ובהן זימון לישיבת ממשלה שלא מן המניין.
מי מבין השרים, והיו לא מעט כאלה, שניסה לדלות פרטים מפי אנשי הלשכה, נתקל בשתיקה. חבר השמינייה, השר לעניינים אסטרטגיים משה )בוגי ( יעלון, אחד משלושת השרים שהצביעו נגד, היה בדרכו לחתונה בצפון, כשמזכירתו הודיעה לו על ישיבה מיוחדת. יעלון שהניח שמדובר בשליט, אך לא ידע אם מדובר בעסקה סגורה, ביצע פניית פרסה זריזה וחזר לירושלים. חבר שמינייה נוסף, השר לענייני מודיעין דן מרידור, עוד קיווה שיספיק לעלות לפנות בוקר על הטיסה המתוכננת לרומא, שכן גם כשהיה ברור שמדובר בשליט אף אחד לא ידע להעריך מה יהיה אורכה של הישיבה.
"מבצע נתניהו" לאישור עסקת שליט פעל בשלושה מוקדים עיקריים: גיוס כל ראשי מערכת הביטחון לתמיכה אקטיבית במהלך, הבטחת רוב בממשלה ושיווק העסקה לציבור כהזדמנות בלתי חוזרת. היעדים נכבשו בהצלחה, כמו גם הבונוס המתבקש: שיקום תדמיתו של מי שבמהלך כל הקריירה שלו טענו נגדו על חוסר יכולתו לקבל החלטות, כולל תיאורים פיזיים על תזזיותו.
נתניהו ידע מראש שאין לו בעיה של רוב. הוא רק רצה תמיכה מקיר לקיר. עסקת טננבאום, למשל, שנחתמה על ידי אריאל שרון והוכרעה בדוחק על חודו של קול, הותירה טעם מר, וראש הממשלה רצה להימנע מכך.
החלק הקל כמובן היה שרי עצמאות, ובראשם שר הביטחון ברק. שותף הסוד המרכזי בקידום העסקה בשבועות האחרונים. ברק ניסה עוד בימי ממשלת אולמרט לחתור לסגירת תיק שליט. אף שאולמרט ואנשיו טענו לימים שבהתנהלותו הוא טרפד עסקה, ברק הוכיח במהלך השנים עקביות בקו שהוביל. הפעם סוף סוף נפלה לידיו הזדמנות אמיתית להשפיע.
עסקת שליט היא אולי הפעם הראשונה, מאז חבר ברק לנתניהו, שבה הוא יכול לטעון בפני הציבור שיש תוחלת לישיבתו בממשלת הימין. תהליך מדיני לא נראה באופק, אבל גלעד שליט חוזר הביתה. לא בכדי ברק היה השר הראשון שהגיע לאוהל שליט מיד לאחר ההצבעה בממשלה. זה נראה כטריפ תקשורתי, שר הביטחון לא החמיץ אף מצלמה או מיקרופון ושפע מחמאות כלפי נתניהו על ההחלטה המנהיגותית והאמיצה שקיבל.
גם עם השרים הנחשבים מתונים לא הייתה לנתניהו בעיה. את עמדותיהם של מרידור ומיכאל איתן הוא מכיר היטב. הוא גם העריך שיזכה לתמיכה מצד רוב שרי הליכוד, אך לשם כך נזקק לעבודת ריכוך קלה. חלקם, כמו יוסי פלד, גדעון סער, ישראל כץ ויובל שטייניץ זומנו ללשכתו לפני ישיבת הממשלה, עודכנו, קיבלו הסבר והבטיחו תמיכה. אחרים זכו לשיחת טלפון.
לנתניהו היו גם אצבעותיהם של ארבעת שרי ש"ס. בשנים האחרונות בכירי ש"ס לא הסתירו את העובדה שהם תומכים בעסקה המגובה על ידי הרב עובדיה יוסף. בסבבים הקודמים של "כמעט עסקה" העניין הגיע לפתחו, והוא היה מוכן לשלם את המחיר. גם יו"ר ש"ס אלי ישי הרבה לעסוק בנושא בכל נסיעותיו למצרים. בין ישי לנועם שליט נוצרו במהלך השנים יחסים קרובים. שליט ביקר בבית הרב, והיה אורח קבוע בלשכתו של ישי.
בשעות הראשונות לאחר פרסום קיומה של העסקה בתקשורת, רבו הדיווחים על הדרמה שהתחוללה בימים שקדמו לעסקה בבית הרב. מצד אחד נטען כי שר הביטחון הגיע לשכנע, ומצד אחר, כשהוא יצא, יעלון תפר לעצמו בחשאי פגישה אצל הרב הקשיש וניסה להזהירו לבל ייתן יד לעסקה. אלא שבפועל, ביקורי ברק ויעלון, שמגיעים מדי פעם אל בית הרב, לא עסקו בעסקת שליט, ובוודאי לא בפרטיה. ישי עודכן באופן כללי על מגעים בקהיר. נתניהו לא היה צריך לשלוח את ברק אל בית הרב, כי ידע ששרי ש"ס איתו, ויעלון כלל לא ידע שהעסקה תכף נסגרת.
גם לנועם שליט לא היה ממה לחשוש בגזרת ש"ס. כשהחלה ישיבת הממשלה נוצר קשר טלפוני בינו לבין ישי. שליט אף שידע מנתניהו בבוקר שהעסקה סגורה, נשמע חושש מהתפתחויות בלתי צפויות בישיבה. החשש נגע ללבו של ישי והוא הציע לו להצטרף אליו לביקור חפוז אצל הרב. וכך באמצע ישיבת הממשלה קפצו ישי ונועם שליט אל בית הרב שבירך את גלעד במצוות פרו ורבו אחרי שישוב.
ליברמן זה כבר סיפור אחר. הוא חושב, מאמין ואומר שעם המחבלים צריך לדבר רק דרך כוונות האם-16. בדיוני השמינייה ובשיחות עם נתניהו לאורך השנים הוא הביע התנגדות עקבית ועקרונית למתווה העסקה. הוא חושב שמדובר בגישה מסוכנת ומוטעית, ומזכיר שכמו בעלת בריתנו ארצות הברית, העמדה הישראלית צריכה להיות שלא עושים משא ומתן עם טרוריסטים.
עם זאת, ליברמן הוא גם פרגמטיסט שמוכיח בשנים האחרונות יכולת מדויקת (באמצעות ארתור פינקלשטיין) לקלוע היטב לטעמו של הציבור הישראלי הימני. כשלנגד עיניו העיקרון שלא עושים עסקאות עם ארגון טרור, אך גם ההבנה ששליט הוא קונצנזוס גם בקרב מצביעיו, חלקם חיילים צעירים, הוא בחר לחלק את קולות שריו באופן שהעניק לנתניהו שלושה מהם. הנחשבים למתונים: סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר ויצחק אהרונוביץ' בעד. ליברמן והסמן האידיאולוגי שלו עוזי לנדאו הצביעו נגד.
באופן הזה הצליח ליברמן לבדל עצמו מנתניהו בימין, אך גם לא לעורר עליו כעס מקרב תומכיו על טרפוד העסקה. שר החוץ לא ניהל קמפיין, שמר על שתיקה תקשורתית והנחה כך גם את שריו. את סלידתו מהעסקה הוא הביע בדרך טיפוסית. הגיע לישיבה, הקשיב לנתניהו, השאיר פתק "נגד" וחתך הביתה. אקט המחאה הליברמני נדחק לשוליים בדיווחי התקשורת, ולא קלקל את החגיגה.
ביעלון לעומת זאת היה טמון פוטנציאל לנזק ממשי. בוגי, הרמטכ"ל לשעבר, הוא דמות אהודה ומקובלת בחוגי הימין. הוא רואה עצמו מתמודד בעתיד על הנהגת הליכוד, והוא מנסה לאתגר את נתניהו בקרב הציבור הזה. יעלון, כאמור נתפס במכוון לא ממש מוכן. הוא גם הבין מהר מאוד שכמתנגד היחיד מתוך 15 שרי הליכוד, אין לו סיכוי ליצור קואליציית נגד אד הוק. מה גם שהיה מדובר בעסקה חתומה. את מר לבו הוא הפגין בדברים שאמר בישיבת הממשלה ובשאלות הנוקבות שהפנה אל ראש השב"כ והרמטכ"ל.
יעלון, למשל, ביקש מהם להציג באופן פרטני את רשימת האסירים, וגילה כצפוי שהוא מכיר רבים מהם מימיו בצבא וידיהם ספוגות בדם מאות ישראליים.
כשדיבר, נראה מתוח ומוטרד. "בניתוח קר של העניין תוך הזזת הרגש, גם כלפי משפחת שליט ונפגעי הטרור, כי שניהם לא רלוונטיים לצורך הטיעון הרציונלי, כך נכון להסתכל על עסקאות מהסוג הזה", אמר יעלון. הוא הוסיף כי "אנחנו יודעים מה קרה אחרי עסקת ג'יבריל: 178 ישראלים נרצחו באופן ישיר על ידי משוחררי העסקה. הם הקימו את השדרה המרכזית של האינתיפאדה שפרצה שנתיים אחרי. זה לא אולי. זה דטרמיניסטי. אנחנו יודעים ש-60 אחוז מהמשוחררים חוזרים לסורם. אני מכיר אישית את האנשים האלה וזוכר מה הם עשו. צריך להגיד את הדברים האלה עכשיו, כך שכל מי שפה ידע על מה הוא מצביע".
זו יכולה להיות נקודת המפנה בכהונתו השנייה של נתניהו. הימים הקרובים יהיו ימים של אופוריה לאומית. עסקת שליט על נגזרותיה וסיפור חזרתו של החייל החטוף הביתה יובילו את סדר היום התקשורתי. את אווירת השמחה בציבור חשו חלק מהשרים שביקרו בערב החג בבתי הכנסת. הם זכו לקבלת פנים מחבקת, כאילו שבו הרגע ממבצע חשאי מוצלח לשחרור גלעד.
האווירה החמה הזו תחלחל מן הסתם גם לממשלה. לנתניהו ככל הנראה תהיה בתקופה הקרובה עדנה בדעת הקהל. רוב הציבור מאמין שישראל ניהלה משא ומתן ארוך ונוקשה, והתחושה הרווחת היא שאין רושם של כניעה לטרור אלא של מעשה מנהיגותי נכון. אווירת השבוע המוצלח של נתניהו שהחל באישור דוח טרכטנברג בממשלה ביום ראשון תימשך בימים ובשבועות הקרובים. הוא חוזר למושב החורף מחוזק, בניגוד לתחזיות האימים.
ליברמן אינו מעוניין בבחירות מסיבותיו הוא, וכל עוד הוא אינו משנה פאזה, ממשלת נתניהו באמת עשויה עוד להפתיע ולמלא את ימיה. גם בתוך הליכוד מצבו של נתניהו יציב. אף אחד אינו מאתגר את מנהיגותו, שלא לדבר על האופוזיציה. זה כבר כמעט שחוק לומר, אבל מפליא עד כמה קדימה אינה מצליחה להיות רלוונטית. ככל שאווירת הבחירות תתרחק, כך תנועות המחאה שחשבו אולי להפוך למפלגה יקפיאו תוכניותיהן.
עכשיו נשאלת השאלה לאן נתניהו יקח את כל זה? הוא יכול לגלות מנהיגות גם בהחזרת האמון של המתמחים במערכת, הוא יכול לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים כבר אחרי החגים בהתאם לעקרונות הקוורטט, והוא יכול להתאבד על יישום מסקנות טרכטנברג.
עסקת שליט אינה עומדת בפני עצמה. תוקפו של הקרדיט הפוליטי והציבורי שנתניהו זוכה לו בגינה, מוגבל. מה שבטוח הוא שהיא ייצרה עבורו תפנית חיובית לכהונה שעד עכשיו לא הטביעה חותם ממשי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם