מאביב ערבי לחורף שיעי
הדרישות העמומות, היעדרה של חברה אזרחית מגובשת וקשיי המשטרים להיענות לתביעות, הביאו לכך שהמחאה הערבית מוצאת מחסה בזרועותיה של הזהות העדתית המגובשת יותר
אלא שהמתח הבין-עדתי בכמה מן המדינות כבר משנה את אופייה של המחאה. זו ניזונה בתחילה ממצוקות חומריות שהשתלבו בהדרגה בשיח שתבע לשנות את ההסדרים הפוליטיים הקיימים. ואולם, במדינות בעלות מרקם עדתי עדין המחאה היא בעלת פוטנציאל אלים ביותר עד כדי אנרכיה וכישלון מדינתי.
הדבר נכון לסוריה בה שדרת הפיקוד המרכזית בצבא מייצגת את האינטרסים של המיעוט העלאווי השולט, המתמודד עם מחאה גוברת, בעיקרה סונית. לבחריין, בה התסיסה המסרבת לדעוך יונקת מקיפוח עדתי חריף של הרוב השיעי, ולסעודיה בה המחאה כוללת, לראשונה, שימוש בנשק חם מצד המפגינים.
המחאה קשורה בראיית ריאד לפעילות איראנית להתססת השיעים, מיעוט כופר בלתי רצוי בעיניה, שנועדה להדגים מה יהיה המחיר להפלת אסד.
עד שהאירועים אחזו בסוריה – שהופכת בעטיים לזירת מאבק אזורי – נראה היה כי הפלת המשטרים הפסבדו-רפובליקאים בצפון אפריקה משרתת את המחנה הרדיקאלי בראשות איראן, ובחסות הכאוס יתאפשר להעמיק את השפעתה בזירות שונות.
אלא שהמחנה הסוני, שחשש מעימות עם איראן, קיבל הזדמנות פז עם התרחבות המחאה לסוריה. הוא הפנה גבו
לפי ראיית סעודיה, נפילת אסד תחזיר את איראן ל"מימדיה הטבעיים". יהיה זה הדבר הטוב ביותר עבור המחנה הסוני, שני רק לנפילת הרפובליקה האסלאמית עצמה.
האירועים בבחריין, שנתפסו כמזימה איראנית, העניקו תחושת דחיפות לסעודיה לצורך לבלום את איראן. אגב, תוכנית החיסול הכושל של שגריר סעודיה בוושינגטון החלה, על-פי הדיווחים, מעט אחרי הכנסת הכוחות הסעודים לבחריין.
הממלכה, שבשל החולשה המצרית הפכה בלית ברירה למנהיגת המחנה הסוני, זקפה הישגים לא מבוטלים: נחשפו מגבלות כוחה של איראן לסייע אף לקהילות הנהנות מתמיכתה. בנוסף, גם התווית הבין-עדתי לא מועילה לאיראן – הדוגלת למקד את תשומת הלב בישראל ולהסיטו מהמאבק הסוני-שיעי – בניסיונה למצב עצמה ככוח הגמוני.
ככלל, שיקולים של מאזן עוצמה קלאסי ויריבות בין-עדתית שזורים יחדיו "בפעלתנות" הסעודית. האחרונה נראית מוכנה מתמיד לרתום את כל נכסיה, והם לא מבוטלים, במאמץ להתמודד עם השאיפות האזוריות של איראן. "הסרת הכפפות" של סעודיה מול איראן, נראית בחיוב בירושלים.
ואכן, מה שחיבר בשנים האחרונות בין ישראל למחנה הסוני היה החשש מפני איראן. חיבור שהביא לפי הדיווחים גם לשיתוף פעולה מודיעיני ולתיאום עמדות במאבק מולה. שני הצדדים, שהפגינו העדפה לשימור הסטאטוס-קוו, חרדים מהטלטלה העוברת על האזור – סיבה נוספת להעמקת "הברית השקטה" ביניהם.
הדרישות העמומות, היעדרה של חברה אזרחית מגובשת וקשיי המשטרים להיענות לתביעות, ברובן אותנטיות, הביאו לכך שהמחאה הערבית מוצאת מחסה בזרועותיה של הזהות העדתית המגובשת יותר. ואכן קווי השסע בין הסונה לשיעה הם אלו שיותר ויותר קובעים עמדות ומגדירים קווי גבול באזורנו. הם אלו שעלולים לשרטט גם את גבולות המחאה הערבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם