מכתב לגלעד: אני מקווה שאתה לא כועס
העיניים לא מפסיקות לדמוע, אני לא מצליחה להרדם, אני כל כך רוצה שכבר תגיע ותחבק את אמא ואת אבא
אני כל כך מתרגשת לקראת חזרתך הביתה!
מאז הידיעות הראשונות על סגירת העסקה אני לא יכולה להתנתק ממסכי החדשות בטלויזיה ובאינטרנט, כבר קראתי את כל הכתבות בעיתונים, העיניים לא מפסיקות לדמוע, אני לא מצליחה להרדם, אני כל כך רוצה שכבר תגיע ותחבק את אמא ואת אבא – הם כל כך מתגעגעים אליך, כל כך רוצים כבר לחבק אותך!
אני כל כך סקרנית לשמוע מה עבר עליך, האם התייחסו אליך בצורה יפה כשהיית שם בשבי, איך החזקת מעמד כל השנים האלה, האם היה לך עם מי לדבר, האם יכולת לקרוא, לכתוב, האם ידעת מה קורה מסביבך, האם ידעת מה קורה כאן בלעדיך- אילו מאמצים עשו הוריך ומשפחתך להשבתך, האם אתה כועס/ עצוב/ שמח/ מבולבל/ מתרגש?
הימים האחרונים היו ימים של חג סוכות, כולנו היינו בבית, מנותקים מעט מהשגרה של עבודה, ריצות אחר הילדים, בדרך כלל אין לנו בכלל זמן לצפות בחדשות והנה כל הזמן הפנוי הזה עם המשפחה והחברים – כולם מדברים ועוסקים רק בך. אולי זה יצא ככה במקרה שכל העסקה התפרסמה כך באמצע החג הארוך הזה וכולנו יכולנו
להתאחד מול הידיעות על שובך ולהתרגש כל כך כאילו שהיית הבן שלי! הימים האחרונים כל כך מבליטים את היותנו מדינה קטנה וחמה – כולם כל כך רוצים כבר שתשוב, כולם כל כך מתרגשים!!
בטח עוד יספרו לך כשתחזור על תנועת המחאה החברתית שהתעוררה בארץ לאחרונה – זה היה מרגש ומעורר גאווה לראות שיש לנו בחברה שלנו שלפעמים נראית לנו חומרית כל כך, ערכים של צדק חברתי, סולידריות, שאיפה לשוויון, דאגה לחלש, ועכשיו אתה חוזר ושוב אני מרגישה גאווה על כך שאנחנו חברה ערכית, אני גאה להיות חלק מהמדינה שלנו שלא ויתרה עליך, המדינה היא ששלחה אותך להיות חייל והיא דואגת להשיב אותך. זו הגדולה של העם שלנו והחברה שלנו – כולנו ערבים זה לזה וכל חייל שלנו הוא כמו בן שלנו.
אני מקווה שאתה לא כועס עלינו שלקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר אותך ואני מקווה שתצליח לחזור במהרה לשגרת חיים רגילה ושתהנה מהחיים, אתה עוד צעיר וכל החיים לפניך!
אני שולחת לך ולמשפחתך חיבוק חזק ומחזקת אותך – יהיה בסדר!!!
העיקר שאתה אוטוטו כבר כאן!
מענת הנדלר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם