אביב איסלאמי
תוניסיה הייתה שונה משאר מדינות ערב, אזרחיה חונכו לסובלנות ולמאבק בקיצוניים. דווקא עכשיו, אחרי המהפכה, היא פונה לכיוונים חשוכים
כך באלג'יריה בדצמבר 1991, כאשר "חזית הישועה האיסלאמית" (FIS) זכתה ל-47 אחוז מקולות המצביעים בבחירות; כך בבחירות לרשות הפלסטינית, כשחמאס זכה; וכך עכשיו, בתוניסיה, כשמפלגת "אל-נהדה" ("התחייה"), הקשורה לאחים המוסלמים, מסתמנת כמפלגה הגדולה ביותר.
בלבנון, המדינה הדמוקרטית ביותר בעולם הערבי, תנועת חיזבאללה הצליחה להמליך ממשלה. אין לנו עדיין מושג ירוק מה הולך לקרות במצרים, ומתי יהיו שם בחירות. השלטון הצבאי הזמני הופך אט-אט לשלטון קבוע. זה לא ברור שהאלטרנטיבה שבה יבחרו המצרים תהיה שונה מהתקדימים בשאר חלקי העולם הערבי.
תוניסיה איננה כשאר מדינות ערב. אם בכלל, היא דומה יותר לטורקיה. לתוניסיה יש מסורת של מאבק באיסלאם הקיצוני. זה לא רק עניין של המשטר המושחת שהודח, מדובר בשורשים עמוקים הרבה יותר.
התיאולוג התוניסאי טאהר חדד כתב ספר על האיסלאם ומעמד האישה כבר בשנת 1930. הוא לא היה לבד. לאחר השחרור מהשלטון הצרפתי, תוניסיה הייתה החלוצה של רפורמות בדיני משפחה שוויוניים יותר כלפי נשים. הרבה לפני מדינות אירופה הטילה תוניסיה איסור על הבורקה והניקאב, והנשים זכו להישגים מרשימים.
יש משהו מתסכל בניצחון האיסלאמי, גם משום שבניגוד לשאר מדינות ערב, תוניסיה התבלטה בחינוך לסובלנות. לפי מחקר של מכון IMPACT SE, ספרי הלימוד בתוניסיה הם המתקדמים ביותר בעולם הערבי, ויש בהם חינוך לקבלת האחר, לסובלנות דתית ולערכי שלום.
והנה, גם המדינה הזו מעניקה למפלגה איסלאמית את שרביט הניצוח. מפלגת "אל-נהדה" הייתה שנים רבות מחוץ לחוק. מנהיג המפלגה, ראשיד גנושי, חזר לתוניסיה לאחר שנים רבות של גלות באנגליה. האיש שנוי מאוד במחלוקת. מצד אחד, הוא הציג בעבר אידיאולוגיה איסלאמית, מבית היוצר של האחים המוסלמים. מצד שני, קשה להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות
לכן תבהיר התקופה הקרובה אם אכן מדובר ב"איסלאם מתון" או שמא באיסלאם חשוך. המפלגה האיסלאמית ניצחה, אך לא זכתה בניצחון סוחף. 50 אחוז מבעלי זכות הבחירה כלל לא נרשמו כמצביעים, וגם מקרב אלה שהצביעו המפלגה לא זכתה לרוב.
בנוסף לכך הבחירה במפלגה האיסלאמית אינה בחירה במדיניות חשוכה. מדובר במפלגה המאורגנת יותר, שזכתה לגייס כספים גם ממדינות המפרץ, לפחות לפי טענות יריבי המפלגה. אפשר גם להניח שזו הייתה הצבעת מחאה. חלק מהמפלגות החילוניות מזוהות עם המשטר הישן.
ואולם, גם אם אין כאן ניצחון איסלאמי, יש כאן מפלה לכוחות הליברליים. גם "אביב העמים" האירופי לא הוביל למשטרים דמוקרטיים בשנה אחת. אלא שאנחנו בעולם שונה. המהפכה שהתחיל הרוכל מוחמד בועזיזי שהצית את עצמו, הפכה למהפכת דור הפייסבוק, הטוויטר והרשתות החברתיות. הם היו חביבי המערב, אך לא בהכרח חביבי המצביעים.
גם באיראן, בעקבות המחאה נגד שלטון מושחת, הגיע הגולה מצרפת ותפס את השלטון. כך גם בתוניסיה של הימים הללו. אלא שתוניסיה איננה איראן.
סילוק הנשיא בן-עלי לא הוביל להתפרקות מוסדות השלטון ומערכות הביטחון, כך שיש יותר סיכוי לתהליך בנוסח טורקי מאשר בנוסח איראני, כלומר תהליך איטי יותר של איסלאמיזציה, עם ניסיון לשוות לה חזות דמוקרטית.
תוצאות הבחירות הן אכזבה מרה למי שתלו תקוות גבוהות מדי באביב הערבי. את הדמוקרטיה הליברלית צריך להוריד מהפרק. אפילו בטורקיה היא לא צלחה. נותרנו עם דמוקרטיה איסלאמית. באלג'יריה וברשות הפלסטינית התוצאה הייתה שפיכות דמים. ייתכן שבתוניסיה התוצאה תהיה קצת פחות מדממת. לא אביב ערבי, אבל אולי, מי יודע, אביב איסלאמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם