האסון וההזדמנות לפיוס
טרגדיה היא שעתה היפה של הדיפלומטיה, אבל אפילו אסונות לא יכולים להציל מדינות משנאה וריבים - זהו תפקיד הפוליטיקאים
הרגעים המעניינים הם כאשר אמנות פוליטית כל כך נתקלת בטרגדיה גדולה, אסון טבע שמוביל למותם של אלפים. שריריה של הדיפלומטיה מתמתחים אז, דווקא אז, והיא מסתערת.
לפני קצת פחות משנה אירעה השריפה הגדולה בכרמל. הטורקים הודיעו, כמעט מיד, שישגרו מטוסי כיבוי. בצמוד להצהרה הזו, הצהרת הפעולה, באה הכוונה הדיפלומטית: "זהו פתח לשיפור היחסים בין שתי המדינות", אמר טאיפ ארדואן. הדרך שבה ישראל קיבלה סיוע מהרשות הפלסטינית, מירדן ומטורקיה הייתה דיפלומטיית אסונות קלאסית. קל לצייר את זה כמהלך פוליטי מחושב בלבד, אבל זו לא ממש האמת.
דיפלומטיית אסונות נשענת על אינטואיציה אנושית ותיקה בהרבה מהפוליטיקה - הידיעה שדבר רע קורה לשכנך ויכול לקרות גם לך. שותפות הגורל האנושית הזו מייצרת כוח חזק של התקרבות, והדיפלומטיה היא גרופי של הזדמנויות כאלה.
יחסי ישראל-טורקיה זכו לקפיצת דרך נחשונית ברעידת האדמה ב-1999 בעקבות פעילותה של משלחת פיקוד העורף. זו לא הייתה הדרך היחידה שבה השתפרו הקשרים האזוריים: הדוגמה הדרמטית יותר הייתה שיפור היחסים בין יוון לטורקיה בשל הסיוע היווני. בכל המקרים הללו האסון לא יצר דיפלומטיה של התקרבות, אלא שימש זרז אליה. כל הנתונים היו שם, אבל היה צורך בעוד איזו דחיפה קטנה, אנושית. למרבה הצער, היא הגיעה באסון.
אינטרסים של מדינות לא מתנדפים, גם לא לאחר סיוע הומניטרי
הדוגמאות האלה משרתות את הקלישאה של דיפלומטיית אסונות. המציאות היא מעט יותר אפרפרה. יש דוגמאות שבהן אסון הומניטרי מוביל לאסון דיפלומטי. כאשר רעידת אדמה הכתה בטייוואן ב-1999 והרגה אלפי בני אדם, סין מיהרה להציע את עזרתה. הטייוואנים פירשו את הצעתה של בייג' ינג כניסיון השתלטות פטרנליסטי. זו דוגמה נדירה.
בטווח הקצר, דיפלומטיה כזו בדרך כלל מסייעת לשפר את תחושת היחסים בין מדינות ואפילו בין אויבים - ארה"ב ואיראן ניהלו דיאלוג מנומס למדי בעקבות רעידת האדמה בטהרן. ואולם בטווח הארוך, מחקרים עכשוויים מראים שההשפעה מועטה מאוד על יחסים
בילטרליים. ולא צריך ללכת לאקדמיה.
ארדואן דיבר על האפשרות של שיפור היחסים בעקבות הסיוע בשריפת הכרמל, אבל שום דבר, כפי שאנחנו יודעים היטב, לא יצא מזה. תקרית המרמרה, בסופו של דבר, לא נשכחה, ישראל לא הייתה מוכנה להסכים לנוסח ההתנצלות ואנקרה לא התכוונה לוותר, ורגשי הסולידריות האנושיים נמסו לאטם בקיץ.
במילים אחרות: אינטרסים של מדינות לא מתנדפים. הסיוע ההומניטרי הוא, בסופו של דבר, בעיקר סיוע הומניטרי. אפילו אסונות לא יכולים להציל מדינות מעצמן ומהשנאות והריבים שלהן; את זה יכולים לעשות רק הפוליטיקאים, למרבה החרדה.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם