מרצי הזהב: נושקים ל-90 וממשיכים ללמד
על אף שלימדו עוד לפני קום המדינה, הפרופסורים אורנן, סולברג ורוזנפלד יתרגשו גם הבוקר מפתיחת הלימודים. רק אל תדברו על הפנסיה
"לא מרגיש מבוגר". פרופ' יונה רוזנפלד צילום: פלאש 90
"אני מאוד אוהב ללמד ואני חושב שאני יכול לתרום לסטודנטים דברים שאחרים לא יכולים", אומר רוזנפלד.
"אני די מבוגר, אבל לא מרגיש מבוגר. אני שמח בחלקי. הכי חשוב לי שאני במצב של למידה ולא של ידענות, זה מחיה מאוד את החיים. לחלק מהסטודנטים מוזר שאני לא מוותר להם. אני לא נותן ציונים טובים אלא מה שנחוץ, אבל יש אווירה מאוד טובה ביני לבין התלמידים".
חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית, פרופ' רוזנפלד, הוא אדם עסוק מאוד בימים אלו, "עובד במשרה מלאה לפחות". בנוסף לעבודה מחקרית ענפה, כתיבת ספר וקבלת מטופלים, הוא גם מעביר סמינר לתואר שני באוניברסיטה העברית בתחום שפיתח: למידה מהצלחות.
"אני עוזר לזהות מהן הפעולות שהביאו להצלחה, כמו לבשל משהו טעים, ואז מסייע לאדם להבין מה עשה שהביא את התבשיל להיות כל כך טוב", הוא מסביר. מצויד בכמות בלתי נדלית של שעות הוראה, הוא טוען: "יש לנו בעיה בארץ הזו של איכות המרצים, הם הולכים עם הזרם. הייתי ממליץ למרצה חדש שיילך עם האמת שלו, שלא ייכנע למה שהקולקטיב חושב, שיהיה אינדיווידואליסט, שימשיך דווקא אם לא מוחאים לו כפיים".
"כל עוד אני מרגיש טוב, אמשיך ללמד"
פרופ' דוד סולברג בן ה-87 השלים את עבודת הדוקטורט שלו לפני 56 שנה. "אני לא זוכר כמה שנים אני מלמד", הוא צוחק. "אני עדיין נהנה מזה ומקווה שגם התלמידים. הם משתתפים בצורה פעילה. בדרך כלל אלו בחורים ובחורות אינטליגנטים, אבל לפעמים יושב אצלי קטסטרופה ואני משתדל לא לפגוע בו".
"אף פעם אל תצאו לפנסיה". פרופ' דוד סולברג צילום: ראובן קסטרו
בעבר היה דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר אילן, וייסד את המחלקה ללימודים קלאסיים, שבה הוא מעביר היום את הקורס ביוונית עתיקה למתקדמים. "אני אומר לסטודנטים, 'אף פעם אל תצאו לפנסיה', כי מרגע שיצאתי לפנסיה אני לא מספיק הרבה. היום הכל לוקח כל כך הרבה
זמן, אבל אני משלים עם זה".
על ההוראה הוא לא מוותר בשום אופן. "כל עוד אני מרגיש טוב, אני אמשיך ללמד וברוך השם אני מרגיש מספיק טוב. אני לא מרגיש כל כך מבוגר, בעיקר כי אני מרצה בפני כיתה של סטודנטים צעירים. אני אוהב את הקשר עם הצעירים ואוהב ללמד אותם".
הכין מוקשים ולימד עברית
השיעורים הראשונים שהעביר עוזי אורנן, פרופ' ללשון בן 88, היו בתנאים קשים יותר אפילו מאלו של אולמות האקדמיה בארץ. לוחם מחתרת האצ"ל הכין מוקשים בשנות ה-30 המאוחרות ונעצר על ידי הבריטים ב-1944, אז הוגלה למחנות המעצר באריתריאה, סודן וקניה. שם, במחנות, לימד את העצורים דקדוק עברי.
"לא חושב שהוותק מפריע למישהו". פרופ' עוזי אורנן צילום: מקס ילינסון
בשנת 1951 כבר לימד אורנן תנ"ך בגימנסיה העברית בירושלים, והיום הוא פעיל להפרדת הדת מהמדינה ומעביר קורס בטכניון. "אני לא חושב שהוותק מפריע למישהו. אני לא מרגיש את זה. אני גם זוכה להכרה שמעמדי טוב כי בדרך כלל אני יוצא מרצה מצטיין בסקר ההוראה", הוא צוחק.
"זה נכון שאין הרבה מרצים בגילי. כל זמן שאני בריא, שולט בשכלי ורוצים אותי, אני אלמד ברצון. אם לא אוכל, אומר שלום לתלמידים החביבים שלי. נעים לי מאוד שיש אנשים צעירים שרוצים ללמוד ואני מסוגל ללמד אותם, זה נותן לי הרגשה נפלאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם